נדחתה תביעת תחלוף נגד חברת שמירה

תא (מרכז) 32135-10-11‏ ‏ הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ש. אור אבטחה ארצית בע"מ

בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד

פסק הדין ניתן ביום: 3/7/2013

על ידי כב' השופט: אברהם יעקב - סג"נ

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח נגד חברת שמירה הטוענת, כי נזק המוחלט שנגרם לחדר הבקרה, כתוצאה מהאירוע וזאת מכוח הגדרתה כ"שומר בשכר" לפי הוראות חוק השומרים, או לחלופין, האם יש לחייב את חברת השמירה בשל רשלנותה הברורה באי מניעת האירוע, הפקדת שומר יחיד על המפעל ללא החלפתו ואי הצבת פיקוח על השומר?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"במקרה דנן, עיסוקה של הנתבעת הוא בשמירה, אך לא כל מי שעיסוקו בשמירה הוא שומר כמשמעות הביטוי בחוק השומרים. גם שומרים מקצועיים שתפקידם להשגיח על הנכס, עשויים שלא להיות כפופים לחוק השומרים. בכדי להבין את המושג "שמירה" ואת מהותו של השומר יש לבחון את היקף האחריות בגין אבדן הנכס או ניזקו (ראו: רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ז(2)817 (2003) (להלן: "פרשת תמנון")).

בהקשר זה קבע כב' השופט ברק בפרשת תמנון כך:

"ההחזקה כמקור לאחריות על פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אחר (ראו ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין, פ"ד ל(723 ,716 (1, וכן ויסמן, "החזקה", מחקרי משפט טו 26 ,5). מידתה של השליטה הנדרשת - כמו גם של התמורה הנדרשת - כדי להימנות על שומר בשכר קשורה, בין השאר, בשאלה אם מוצדק הוא להטיל על אותו אדם את האחריות המוגברת המאפיינת את השומר בשכר...נמצא, כי אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס -מה הם לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה ...בהיעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה, יש להשיב על שאלה זו על פי העקרון הכללי של תום הלב (כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973)." (פרשת תמנון, בעמ' 822). (ההדגשות שלי- א' י').

בפרשת תמנון, בדומה לענייננו, מדובר היה בפריצה לאתר שבו הוצבו שומרים מטעם חברת שמירה. בין חברת השמירה למבוטחת נערך הסכם שמירה ונקבעו נוהלי שמירה. מדובר היה במגרש שאורכו 350 מטרים ורוחבו 250 מטרים ובו מחסנים וציוד. המגרש גודר בחלקו בגדר אבן, ובחלקו בגדר רשת מברזל. כב' השופט ברק פסק באותו מקרה שמההסדרים החוזיים עולה שאין מדובר בשמירה כאמור בחוק השומרים..."

"נסכם: מהאמור עולה שלנתבעת שולם שכר, כפי שעולה מהחשבונית שהוצגה (ת/10) ואף מהעדויות. אך בכך אין די כדי להיכנס לגדרו של חוק השומרים.

המבוטחת דרשה שיוצב שומר במפעל, ברם, לא הוכח שנתבקש שומר בעל הכשרה כלשהי. השומר הגיע לראיון אצל המבוטחת ולאחר מכן הוצב מיד כשומר במפעל. השומר לא נדרש לשאת נשק ולא הוצגה כל אסמכתה של ממש להתחייבות מצד הנתבעת, למעט אותה התחייבות לאספקת כוח אדם לשמירה.

זאת ועוד. מהעדויות עולה שהמבוטחת היא זו שקבעה את הנהלים ותדרכה את השומר, וזאת גם אם תודרך בנוסף על ידי נציג הנתבעת. המבוטחת היא שקבעה את מיקומה של עמדת השמירה כ- 70-60 מטרים מאזור חדר הבקרה. כעולה מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהוצגו (ראו התמונות שצורפו לת/3; וכן התמונות שצורפו לנ/2), מעמדת השמירה, לא ניתן לצפות בכל חלקי המפעל, ולא הוכח שלשומר שדה ראייה מלא. השומר לא יכול היה לראות את המדרגות המובילות לחדר הבקרה ולפיכך, גם לא יכול היה לשלוט בכל המתרחש במפעל.

יתרה מכך, האירוע התרחש בלילה לאורם של שני פנסים בלבד. אמנם, זילברברג ניסה לטעון שהיו ארבעה פנסים בערב האירוע, אך הוא לא הציג כל אסמכתה לטענתו זו ועדות עדי הנתבעת בהקשר זה לא נסתרה וקיבלה חיזוק גם בעדותו של קדרי, נציג התובעת. "

"יש לציין שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין שעות השמירה של השומר מתחילת המשמרת ועד למועד האירוע לבין קרות הארוע. מהעדויות והראיות עולה שהשומר היה דרוך וערני בעת האירוע.

טענה נוספת שהעלתה התובעת בנושא זה בסיכומיה, הייתה שהנתבעת לא פיקחה כראוי על השומר.

הנתבעת מפנה בסיכומיה לתצהיר תשובות לשאלון עליו חתם לוי, שם (סעיף 6 בת/11) השיב לוי  שהנתבעת לא פיקחה על השומר בליל האירוע כאשר גם בחקירתו הנגדית אישר לוי שלא ביקרו את השומר עד למועד האירוע.

גם טענה זו יש לדחות. בין הצדדים לא נחתם הסכם, ואין ראיה שהנתבעת נדרשה לפקח על השומר. יתרה מכך, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין העדר פיקוח זה, לבין הנזק הנטען והתובעת לא עמדה בנטל הוכחת קשר נטען זה. 

טענה נוספת ואחרונה בהקשר זה שהעלתה התובעת, הייתה שלמרות שהשומר הצהיר ששמע את נביחות הכלבים ומיד ערך סיור, לרבות במבנה שסביב הקבינה, סרט הצילום המתעד את אזור הקבינה מבחוץ מוכיח שלא עבר שם.

טענה זו יש לדחות מכל וכל לאחר שהתובעת בחרה כאמור לעיל, שלא להציג את כל פלטי המצלמות ואין להסתפק בחומר שהוצג כדי להוכיח שהשומר לא סייר סביב הקבינה.

יתרה מכך, כפי שהובהר לעיל, זילברברג שצפה בכל הקלטות אישר בחקירתו הנגדית שהשומר ביצע סריקה ליד הקבינה, ושהסרטים שהוצגו אינם משקפים את כל מה שהתרחש בעת האירוע. גם בנ/1, שהתובעת התנגדה להגשתו, אך בחרה להפנות אליו בסיכומיה (סעיף 17(א) לסיכומים), נכתב במפורש שניתן לראות את השומר מבצע סיורים במצלמות האבטחה.

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי במעשיה של הנתבעת משום הפרת חובת הזהירות ואין לקבוע כי התרשלה.השומר לא נתבקש לעלות במסגרת הסיור לקבינה, והוא הוכיח שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע את האירוע. בנוסף לאמור, איני סבור שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותה הנטענת של הנתבעת לבין הנזק שנגרם, שכן גם לו היה פיקוח הדוק יותר ואפילו הוצב שומר נוסף ואף היה השומר מבחין במצית בשלב מוקדם יותר - לא ניתן לקבוע בוודאות סבירה שהנזק היה נמנע.

לנוכח קביעותיי דלעיל, איני נדרש לבחון את שאלת הנזק וכן את טענות הנתבעת בדבר תשלום בהתנדבות. "