עא (נצ') 51946-12-12 סעיד חליחל נ' חסן חליחל
בית המשפט: המחוזי בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 21/7/2013
על ידי כב' השופטים: סגן הנשיא ד"ר אברהם אברהם, יונתן אברהם ודני צרפתי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעורים שהוגשו הן ע"י חברת הביטוח והן ע"י המבוטח על פסיקת השלום שקיבל את גירסת הנפגע לפיה הוא נפל תוך כדי החלפת מנורה בביתו של המבוטח, בעת שעבד במשק הבית שלו וחייב את המבוטח ואת חברת הביטוח שביטחה אותו לפי הפוליסה לביטוח דירה לפצות את הנפגע?
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של חברת הביטוח
מתוך פסק הדין:
"האם על מנת להיכנס לגדרה של הגדרת "עובד משק הבית" צריך שהעבודה תיעשה באופן שגרתי (כך טוענת חברת הביטוח), או שמא גם פעולה חד פעמית או אקראית עשויה להיחשב כפעולתו של עובד משק בית, ובלבד שתיעשה לצרכי הבית, בשירותו של המבוטח ובשכר? בצריך עיון אותיר גם את השאלה האם ניתן לראות כעובד משק בית את מי שעובד אצל המבוטח בעבודה נוספת (בדרך של שגרה, כגון שארע בענייננו), אף כי אני נוטה לדיעה, כי אין מניעה שגם עובד שכזה ייראה "עובד משק הבית". אינני משוכנע בעמדתה של חברת הביטוח, שביקשה לתחום את עבודות משק הבית לכאלה שאינן מקצועיות בלבד. לבד מכך שההגדרה אינה נוקטת לשון שכזו, אין זה ברור כלל ועיקר מהי עבודה "מקצועית" ומהי שאינה מקצועית, וספק בעיניי אם החלפתה של מנורה עשויה להיות "מקצועית" במובן שמתכוונת לו חברת הביטוח. על פני הדברים נראה, כי עבודה שכזו עשויה להיכנס לדלת אמות ההגדרה של עבודה לצרכי ביתו של המבוטח ובשירותו, לפי שיבין את הדברים אדם מן הישוב, שהרי מדובר בעבודת תחזוקה רגילה הנעשית בבית. אינני משוכנע גם, כי על מנת שיתקיים כיסוי ביטוחי צריך שיתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבוטח לבין עובד משק הבית, ודאי לא לפי מובנם בדיני העבודה. דיני הביטוח לחוד ודיני העבודה לחוד, וההגדרות אפשר ותהיינה שונות משום התכליות השונות שמשרתות שתי מערכות הדינים. ולבסוף, אינני משוכנע כי מקרה כגון זה שלפנינו יוצא מגדרו של "מקרה ביטוח" רק מכיוון שאת שכרו קיבל סעיד מחסן כשכר חודשי גלובלי, לאו דווקא על העבודה שעשה ביום בו ארעה התאונה. אפשר, לטעמי, לראות את סעיד כ"עובד" משק ביתו של חסן, גם אם את השכר מקבל סעיד באופן חודשי גלובלי, משמע על עבודתו כחשמלאי, ואם ביום פלוני אין עבודת חשמל, יעשה סעיד עבודות משק בביתו הפרטי של חסן, ויקבל על כך את שכרו החודשי הכללי. גם תהייה זו לא ראיתי ככזו העשויה להכשיל את קיומו של כיסוי ביטוחי.
מכל מקום, לאחר שהערתי את כל אלה אשוב ואומר, כי בחרתי להותיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן לראות את סעיד כמי שעשה עת מלאכת החלפת המנורה כעובד משק ביתו של חסן, כמשמעות הדברים בפוליסה.
ההתרשלות- גם את שאלת התרשלותו של חסן כלפי סעיד, התרשלות שכפי שראינו מהווה תנאי מן התנאים לקיומו של כיסוי ביטוחי (חבות לפי פקודת הנזיקין), בחרתי להותיר בצריך עיון. עם זאת אעיר, כי אין אני משוכנע בקיומה של התרשלות שכזו מצידו של חסן, שסיפק לסעיד (לפי גירסת השניים) סולם תקין לגמרי ובגובה מספק, וכאשר עניין לנו בפעולה פשוטה, שחשמלאי דוגמת סעיד עושה באופן שגרתי במסגרת עבודתו אצל חסן.
ערעורו של סעיד - סעיד ערער, כאמור, על שיעור הפיצויים שנפסקו לזכותו. ערעור זה איננו רלוונטי עוד, ככל הנוגע לחברת הביטוח, לאחר מסקנתי בדבר הפטרתה מאחריותה כלפי סעיד. הערעור נותר רלוונטי ככל הנוגע לחסן, כיוון שהאחרון לא ערער על חיובו בשל התרשלותו, ולכן ייוותר החיוב על כנו. באשר לשיעור הפיצויים בהם יחוב חסן, בקביעת סכום הפיצויים על ידי כב' השופט נדל לא ראיתי להתערב, בלא שאדרש לכל טענה וטענה מתוך שלל הטענות שהעלה סעיד בערעור, מכיוון שלטעמי עומד שיעור הפיצויים הכולל שנפסק לזכותו על סכום סביר, ההולם את שיעור פגיעתו כתוצאה מן התאונה, ושאר פרמטרים צריכים לשם קביעת שיעור הפיצויים.
סוף דבר- סיכומם של דברים, לא עלה בידי סעיד להוכיח קיומו של כיסוי ביטוחי לפי הפוליסה מושא תביעתו. הואיל וכך אציע לחבריי לקבל את ערעורה של חברת הביטוח, לדחות את התביעה נגדה ולחייב את סעיד לשלם לה את אגרת הערעור ששילמה, ושכר טרחת עורכי דין בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪ ומע"מ."
"השופט יונתן אברהם
מבלי להביע דיעה לעניין הממצאים העובדתיים הנוגעים למקום קרות התאונה (הפיזי) של סעיד במועד התאונה, ו/או לאלה הנוגעים לפרטי הרשלנות הנטענים, ואף אם אניח כי מדובר בנפילה תוך החלפת מנורה בביתו הפרטי של חסן, המעביד הנ"ל, סבורני כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, לא נתקיים כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה ובעניין זה מצטרף אני למסקנות חברי הנכבד לעיל.
אני מוצא להדגיש כי בית משפט קמא לא ביסס החלטתו בעניין הכיסוי הביטוחי על תחולת הוראות הפוליסה הנוגעות לכיסוי נזקי צד ג (חלק ה', פרק 7 לפוליסה), אלא על העובדות כי במועד הרלוונטי עבד סעיד לצרכי משק בית של חסן, וכי קיבל את שכרו על כך מחסן (המבוטח בפוליסה) ועל הוראות הפוליסה הנוגעות לכיסוי חבות מעבידים (חלק ה' פרק 8 לפוליסה).
גם בפנינו , בתשובתו לערעור חברת הביטוח, לא טען בא כוחו של סעיד לנסיבות תאונה המבססות חבות כלפי סעיד כצד ג', אלא אך על נסיבות היותו עובד לצרכי משק ביתו של חסן המבוטח באותה פוליסה כבעל הדירה.
כך קבע בית משפט קמא לענין אחריות חברת הביטוח והכיסוי הביטוחי לפי פרק 8 לפוליסה:
"הנתבעת טוענת. כי הסעיף האמור אינו חל, הואיל והתובע לא היה עובד משק בית, אלא עובד הנתבע, כקבלן.
אין בידי לקבל טענה זו. התובע עבד אצל הנתבע בשכר יומי. באותו יום עבד בביתו של הנתבע בעבודות שונות. מכאן, שעבד לצרכי משק ביתו של המבוטח וקיבל על כך את שכרו מהמבוטח. בכך נכנס הארוע להגדרה בפרק 8 לפוליסה. גם אם מדובר בעבודה חד פעמית בביתו של המבוטח, אין בכך כדי להוציא את הכיסוי הביטוחי לאותו ארוע".
חשוב לציין כי בסעיף 2 לפסק דינו קבע בית המשפט קמא:
" נתבע מס. 1 (להלן "הנתבע") הינו קבלן לעבודות חשמל, ובמועד הרלוונטי העסיק את התובע, חשמלאי בהכשרתו."
מקביעה עובדתית זו של בית המשפט ניכר דווקא כי סעיד שימש בעת הרלוונטית עובדו של חסן כ"קבלן", ולא כ "בעל בית".
על אף האמור מצא בימ"ש קמא מצא להכיל את הכיסוי הביטוחי לפי פרק 8 לפוליסה על המקרה נוכח מהות העבודה שבוצעה ע"י סעיד, שלסברת בית משפט קמא "עבד לצרכי משק ביתו של המבוטח" ונוכח תשלום שכרו ע"י חסן, תנאים שלסברת בית המשפט קמא מקיימים את סעיף 1 (ב) לפרק 8 בפוליסה, ולא נוכח קיומם של יחסי "עובד משק בית" ומעסיק בכובעו כ"בעל בית".
בכך שגה לטעמי בית המשפט קמא.
סעיף סעיף 1 (ב) לפרק 8 בפוליסה קובע כדלקמן:
"1. (א)...
(ב) עובד-עובד המועסק בשירותם הישיר ולצרכי ביתם של המבוטח וגם או של בני משפחתו של המבוטח ומקבל שכרו מהמבוטח וגם או מבין משפחתו של המבוטח"(ההדגשות בקו אינן במקור – י.א.).
ראשית, סבורני כי במקרה דנן לא נתקיים התנאי בהגדרה כי סעיד הועסק במועד הרלוונטי "בשירותו הישיר" של חסן כבעל בית מבוטח, שכן, וכפי שעולה מן העובדות שקבע בית המשפט עצמו בסעיף 2 לפסק דינו, סעיד הועסק באופן עקיף בטיפול צרכי ביתו של חסן, בו זמנית שעה ששימש באופן ישיר כ"עובד" של חסן בכובעו כ"קבלן חשמל".
אין כל מניעה שעובד קבוע במקום עסק (עסק קבלני לעבודות חשמל במקרה דנן), יבצע לפי הוראת מעבידו, קבלן החשמל , עבודה כאמור בביתו הפרטי של המעביד או אף בבית אחר של קרובי משפחתו. כך או כך, אין מדובר בעבודה ההופכת את מבצעה ל"עובד המועסק בשירותו הישיר" של בעל בית המבטח את ביתו.
שנית, עולה השאלה הפרשנית- מיהו "המבוטח"? האם די בזהות פרסונלית של המבוטח לפי שמו ותעודת זהותו, או שמא יש לבחון גם את זהותו הפנקציונלית?
בית המשפט קמא הסתפק בקביעה כללית כי סעיד "קיבל ... את שכרו מהמבוטח" ככל הנראה בשל כך שסבר שדי בכך שהמבוטח בעל הדירה הוא חסן.
לטעמי גם בכך שגה בית משפט קמא.
דומני שאין להסתפק בזהות האישית ויש גם צורך בבדיקת הזהות הפונקציונלית של "המבוטח".
עסקינן בפרשנות מונחים בפוליסה, היינו בחוזה ביטוח. תכליתו של חוזה הביטוח במקרה דנן, הינה כיסוי סיכונים פונקציונליים הנובעים ממכלול נסיבות הקשורות לאובייקט המבוטח, ולא כיסוי סיכונים הנובעים מאישיותו של מאן דהוא כבעל הדירה. הפרשנות המתחייבת היא זו המגשימה את תכליתה הנ"ל של הפוליסה.
המבוטח בפוליסה הוא חסן בכובעו כבעל הדירה המבוטחת, על הסיכונים הנובעים מהגדרתו ככזה, ולא חסן כבעל עסק שהסיכונים הביטוחיים הנובעים ממנו (מעסק הקבלנות לעבודות חשמל) שונים לחלוטין ולטעמי, כלל לא בוטחו בפוליסה דנן שתכליתה כיסוי סיכונים הנובעים מהעסקה ישירה של עובד משק בית .
שלישית ולעניין תשלום השכר, בית משפט קמא גם לא דן כלל בשאלה אם שכרו של סעיד (שנקבע כי שולם ע"י חסן), בגין העסקתו באותו יום שולם מתוך כספי עסק הקבלנות הנ"ל או שולם ע"י חסן ללא קשר לעסק הנ"ל. לשאלה עובדתית זו השלכה ישירה לשאלה הקודמת היינו, האם מדובר בהעסקה "בשירותם הישיר" של המבוטח כבעל הדירה המבוטחת אם לאו.
דומה שאין חולק (מכל מקום לא נקבע אחרת ע"י בימ"ש קמא) כי לא הוכח בפני בית משפט קמא שכר עבודתו של סעיד בגין יום האירוע שולם שלא במסגרת עסק עבודות הקבלנות הנ"ל. נטל זה מוטל היה על סעיד במסגרת הנטל להכחת טענתו כי הועסק באופן ישיר ע"י חסן ולא באופן עקיף דרך מקום עסקו.
נוכח כל האמור לעיל סבורני כי לא מתקיים כיסוי ביטוחי.
אשר על כן מצטרף אני לתוצאה אליה הגיע חברי סגן הנשיא לעניין אי חלותה של הפוליסה שהפיקה חברת הביטוח לחבות כלפי עובדי משק בית והיעדר חבות של חברת הביטוח.
אני מצטרף גם למסקנת חברי כי נוכח גבה הפיצוי הכללי שנפסק, איו מקום להתערבותינו באשר לפיצויים שנפסקו בזיקה לאבות הנזק השונים."
