(נת') 6874/08 תא (נת') 6874-08 סבה מטייב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
בית המשפט: השלום בנתניה
פסק הדין ניתן ביום: 21/7/2013
על ידי כב' השופטת: חנה שניצר-זאגא סגנית הנשיאה
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של עובד כנגד המעביד וחברת הביטוח שביטחה אותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כאשר במסגרת עבודתו, נפל מסולם ונחבל?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"בסופו של יום, בהתאם לתשתית העובדתית שהוכחה, התובע קבלן משנה לעבודות צבע, עלה על סולם עץ בעל 11 שלבים על מנת לבצע עבודות בגובה.
הסולם אשר קרס ובגין כך התובע נפל ונחבל, היה סולם בבעלות מקס מגיד אשר יוצר ושווק על ידי סרניה ותועד בזמן אמת במקום בו ארעה התאונה נשוא התביעה.
דוחה את הטענה לפיה התובע השתמש בסולם ללא היתר, כמו גם את הטענה כי הסולם הוחלף באחר ואף לא באה ראיה שיש בה כדי להוכיח את הטענה לקיומו של אירוע חבלה ו/או שינויים בסולם אשר היה בהם כדי להוות את הגורם העובדתי ו/או הסיבתי לשברים בשלב השלישי של הסולם וקריסתו. "
"שאלת האחריות:
הלכה פסוקה היא (ראה בין השאר ע.א. 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי) כי העדר יחסי עבודה או ביטוח, אינו שולל את חובת הזהירות:
"מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו ...
... אכן, תנעמי לא היה עובד של מינרב או סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן, ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו ובטחונו של כל אדם שהן צופות או צריכות לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה, בין שהוא עובד ובין שהוא קבלן ... על מינרב מוטלת חובה בהיותה הקבלן הראשי ומבצע הבניה, שמתפקידו לקיים פיקוח על אתר העבודה ולדאוג לאמצעי בטיחות נאותים."
פסיפס הראיות בתיק זה מוביל למסקנה כי קיימת חובת זהירות מושגית בין הנתבעת 2 מקס מגיד בע"מ לבין התובע, אשר הוזמן על ידה לבצע את העבודה באתר.
בשים לב להתנהלות על פני ציר הזמן, מצאתי כי בנסיבות המייחדות את המקרה קיימת גם חובת זהירות קונקרטית, שכן אין כל ספק כי אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק, כאשר הסולם אשר סופק על ידי הנתבעת 2 קרס במהלך העבודה.
לציין כי הפרת חובת הזהירות נגזרת אף מהחובה הסטטוטורית אשר יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט זהירות שחייב בו האדם הסביר (ראה בין השאר ע.א. 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן).
נתבעת 2 מקס מגיד בע"מ היתה קבלן ראשי באתר הבניה ומוגדרת בתקנות הבטיחות בעבודה כמבצע בניה: "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו".
לפיכך, נושאת נתבעת 2 באחריות הכוללת לבטיחות העבודות באתר ועליה מוטלות מלוא החובות לקיים את הוראות הדינים הרלבנטיים באשר לבטיחות ולמנוע סיכונים בטיחותיים לכלל העובדים באתר וביניהם התובע (ראה בין השאר בע"א 3479/06 הוארי נ' אלי ארבע ואח'), בעיקר כאשר מדובר במספר קבלני משנה העובדים במקום כפי שעלה מהראיות בתיק.
חובת הזהירות מוטלת על נתבעת 2 במישור דיני הנזיקין מכוח עוולת הרשלנות ומכוח הפרת חובה חקוקה, וזאת ביחס לחוקי הבטיחות בעבודה, לרבות פקודת הבטיחות ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח - 1988.
כפי שהוכח בנסיבות המייחדות את האירועים נשוא התביעה, משלבות העוולות זו בזו, החובות הקבועות בחקיקה הרלבנטית מהוות בסיס לחובת הזהירות המושגית.
התובע הוזמן לבצע עבודות צבע ע"י נתבעת 2 וחובת הזהירות קיימת גם אם הוא אינו "עובד" שלה וחובת הזהירות הקונקרטית הופרה כמו גם הפרת החובה החקוקה - "הרציונאל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו, בין אם הוא עובד ובין אם הוא קבלן עצמאי." (ראה ע"א 7130/01 סולל בונה).
אחריות יצרן קבועה בהוראות חוק אחריות מוצרים פגומים תש"ם - 1980, כאשר ייחודו של החוק הינו בהטלת אחריות על יצרן לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן (ראה סעיף 2).
אין מחלוקת כי נתבעת 3 סרניה היתה יצרנית סולמות ובענייננו, הסולם ממנו נפל התובע במועד אירוע התאונה נשוא התביעה, יוצר על ידה שווק ונמכר לנתבעת 2 וקרס במהלך העבודה.
סעיף 3 (ב) לחוק קובע חזקה לפיה המוצר נחשב פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.
כדי להחלץ מחזקה זו, על היצרן להוכיח שהמוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו - ראה סעיף 4 (א) (1)."
"בנסיבות, קובעת כי הסולם שיוצר ושווק על ידי נתבעת 3, במבחן התוצאה נמצא פגום מאחר ונסיבות המקרה מתיישבות יותר עם מסקנה זו מאשר עם המסקנה שהיה תקין.
לציין כי מאותם טעמים המפורטים בסיכומי ב"כ התובע לעניין העברת הנטל בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, בכל הקשור לסיבה ולגורם לשבירת הסולם וקריסתו - נמצא כי התקיימו שלושת התנאים המצטברים ולפיכך הדברים מתיישבים עם המסקנה לפיה הנתבעים יחד ולחוד התרשלו ולא נקטו זהירות סבירה למניעת הנזק."
"לא שוכנעתי כי התובע בנסיבותיו של תיק זה הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון, גם לא כי היתה חריגה ממסגרת הסיכון שיצרו הנתבעים עד שפגיעתו היתה פועל יוצא מאותו סיכון ורק אז ניתן לייחס לו אשם תורם.
מבחן האדם הסביר שנקבע בפסיקה לעניין האשם התורם מתייחס למידת הזהירות שהיה על נפגע לנקוט אל מול מבחן האשמה, קרי העמדת מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה והשוואת מידתם ומשקלם.
בחינה מושכלת של מכלול הנתונים והשיקולים הרלבנטיים המייחדים את העושה והמעשה בתיק זה מוביל למסקנה כי אין לייחס לתובע אשם תורם. "
"הנני קובעת כי שתי החברות, הנתבעת 2 (מקס מגיד בע"מ) ונתבעת 3 (סרניה בע"מ) - חבות כלפי התובע בחובת זהירות מושגית וקונקרטית.
התרחשות הנזק בתיק זה עומדת במבחן הציפיות הן במישור הפיזי והן במישור הנורמטיבי והתקיימו רכיבי עוולת הרשלנות ועוולת הפר חובה חקוקה, כמו גם הקשר הסיבתי שבין ההפרה לגרימת הנזק הנטען.
בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין, ביחסים שבין התובע לנתבעות, שותפות הנתבעות באחריות לאירוע שבעטיו נגרם הנזק.
המדובר במעוולים יחד אשר ניתנים להיתבע יחד ולחוד.
במישור היחסים הפנימיים בין המזיקים חל עקרון ההשתתפות או השיפוי ועל פי סעיף 84 (ב) לפקודת הנזיקין, רשאי בימ"ש לחלק את האחריות בינם לבין עצמם.
במסגרת חלוקת האחריות בין המעוולים המבחן למידת השתתפות כל אחד מהשותפים לעוולה הוא מבחן "האשמה המוסרית": "... גם מבחן הקשר הסיבתי וגם מבחן האשמה המוסרית חייבים להיות בפני השופט שעה שהוא קובע את חלקיהם של מעוולים מספר במעשה נזיקין." (ראה ע.א. בימ"ש עליון 746/76 עזבון המנח דוד עזרא).
במכלול הנסיבות, מצאתי לקבוע את שיעור ומידת האחריות של הנתבעים במידה שווה ביניהם.
לפיכך, האחריות כלפי התובע מוטלת על נתבעת 2 (מקס מגיד בע"מ) ונתבעת 3 (סרניה בע"מ) בחיובים נפרדים של 50% על כל צד. "
