אחריותו המקצועית של מנהל תיק השקעות

תא (ת"א) 48855-01-11‏ ‏ אפרים מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ

בית המשפט: המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 23/7/2013

על ידי כבוד השופטת: רות רונן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה של הלקוח כנגד חברה שעסקה בניהול תיקי השקעות וכנגד החברות שביטחו את חברת ניהול ההשקעות בביטוח אחריות מקצועית בשל ניהול רשלני של תיק ההשקעות, תוך הפרת הסכם והפרת דין באופן שגרם נזקים ללקוח?

בית המשפט קיבל את התביעה נגד מנהל תיק ההשקעות ונגד אחת משתי חברות הביטוח שביטחו אותו.

מתוך פסק הדין:

" לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים הפרו את הוראות ההסכם בינם לבין התובעים ביחס להרכב תיק ההשקעות, ביחס למדיניות ההשקעה בו, וביחס לדיווחים השגויים שהנתבעת דיווחה להם ביחס למצב התיק והרכבו. כפי שיובהר להלן, חישוב הנזק על ידי המומחה מטעם התובעים, התייחס להשוואה בין תיק ההשקעות של התובעים לבין השקעות אחרות בהנחה של השקעה מנייתית של 50%. הטענה לפיה זו היתה ההסכמה בין הצדדים וכי היא הופרה על ידי הנתבעת – הוכחה, ודי בכך לצורך בחינת הנזק שנטען על ידי התובעים.

כאמור, עמדתם של הנתבעים היתה כי הם הפרו את הוראות ההסכם מתוך טעות, רשלנות ואי הבנה ביחס למכשירי ההשקעה שהם בחרו להשקעת כספי התובעים. ענין זה ייבחן בהמשך פסק הדין בהתייחס לשאלת הביטוח. בשלב זה של הדיון, ולצורך בירור התביעה נגד הנתבעים, די בקביעה כי הנתבעים הפרו את ההסכם לצורך המסקנה כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההפרה. לכן נפנה עתה לבחון את שאלת הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין ההפרה הנטענת של ההסכם. "

"שאלת חישוב הנזק במקרה של חריגה של מנהל השקעות מחובותיו, נבחנה על ידי בית המשפט העליון בע"א 3654/97 קרטין נ. עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ פ"ד נג(3) 385 (להלן: "פס"ד קרטין"). באותו ענין, קבע בית המשפט העליון (כב' השופט אנגלרד), כי מנהל תיקי השקעות חרג מחובת הנאמנות שלו, וכי המערערים זכאים לכן לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם בשל כך.

בית המשפט העליון בחן באותו ענין את שאלת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק, ואת אופן חישוב הנזק. נקבע כי "במקרי השקעה שאלת הקשר הסיבתי תלויה לרוב בחקירה היפותטית של 'מה היה קורה אילו', או ביתר דיוק, בחקירה אם לא היה בכל מקרה נגרם לתובע הפסד ממוני, וזאת בשל הירידה הכללית של ניירות הערך בבורסה". 

בית המשפט קבע כי ישנן מספר אפשרויות לחישוב הנזק. האחת – חישוב ההפרש בין המחיר ששילם הלקוח לרכישת ניירות הערך לבין ערכם  הריאלי ביום הרכישה; השנייה – הלקוח זכאי להיות מפוצה על מלוא ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר השוק של נייר הערך בסמוך לאחר גילוי ההפרה (שיטה המחזירה את הלקוח למצבו ערב ההשקעה כך שהוא מקבל את מלוא השווי של השקעתו); והשיטה השלישית: "חישוב הפיצויים... בדרך הקירוב: בית המשפט עושה מאמץ כדי להעריך מה היה עולה בגורלו של תיק ההשקעות לו נוהל כהלכה, דהיינו ללא הפרת חובה מצד הסוכן או השלוח. לשם השגת מטרה זו, בית המשפט קובע תחילה את ההפסד 'ברוטו' לפי השיטה השנייה, כלומר לפי ההפרש בין מחיר הרכישה המקורי למחיר השוק סמוך לאחר גילוי ההפרה. מהפרש זה יש לנכות את הסכום המייצג את שיעורה של ירידת המודד הכללי של תיקי השקעה הדומים בהרכבם לזה של הנפגע בתקופה הנדונה". (ר' עמ' 404 – 405).

בית המשפט קבע כי שלוש השיטות השונות אינן מוציאות זו את זו, אלא יש לבחור ביניהן בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. עוד נפסק שם כי "יש להעניק לשופט של דיון שיקול דעת רחב לשם בחירת המודדים המתאימים לתיק ההשקעות של התובע. בהיעדר תיק השקעות ספציפי, מן הראוי להיזקק למודדים המקובלים בבורסת ניירות הערך כגון בארצות הברית Industrial Dow Jones".  יוער כי בקשה לקיום דיון נוסף ביחס לפסיקת בית המשפט בענין קרטין הנ"ל – נדחתה (ר' דנ"א 5083/99 עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ נ. קרטין ואח', החלטה מיום 8.5.2000).

העולה מהאמור לעיל, הוא כי בית המשפט מכיר בעובדה כי חישוב הנזק שהוא בר פיצוי – קרי נזק הקשור בקשר סיבתי להפרה, הוא חישוב היפותטי. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זכותו של הניזוק מההפרה לפיצוי. השיטות שבית המשפט מציע לבחור ביניהן, נבדלות זו מזו באשר לסיכון שכל אחת מהן מטילה ביחס לירידת הערך עקב תנודתיות השוק. בית המשפט העליון לא שלל את האפשרות כי סיכון זה ייפול על כתפי הנתבע בנסיבות המתאימות. "

"המומחה בחן את נזקי התובעים ביחס לשתי תקופות – ממועד תחילת ניהול התיקים על ידי הנתבעים ועד יום 30.7.09; ומיום 31.7.09 ועד יום 30.7.10. הוא הבחין בין הנזקים שנגרמו בשלושת החשבונות השונים של התובעים. הוא קבע כי סך הנזקים שנגרמו בגין ניהול רשלני של הנתבעים עד יום 30.7.09 (קרי בתקופת הביטוח במנורה) הוא 481,329 ₪; וסך הנזקים לתקופה השנייה (תקופת הביטוח בפניקס), מיום 31.7.09 ועד 30.7.10 הוא 1,705,646 ₪.  אני מחייבת את הנתבעת לשאת במכלול ההפסדים הללו. "

"לגישת חברות הביטוח, פוליסת ביטוח אינה חוזה לטובת צד שלישי – לקוחותיו של מנהל התיקים. חברות הביטוח טענו כי בחירה מודעת באסטרטגית השקעה תוך חריגה מהנחיות אינה סיכון מבוטח, שכן הפוליסה נועדה לבטח תביעות בעילות של טעות, השמטה או רשלנות. כאשר המבוטח יודע כי מקרה הביטוח ייגרם בדרגת הסתברות גבוהה, ידיעה כזו שקולה לכוונה, ופוטרת את המבטח מאחריותו. אסא ידע ברמת סבירות גבוהה כי ההשקעות שלו עלולות להסתיים בהפסד, וכי אם יהיה הפסד כזה, הוא יקים לו חבות כלפי לקוחותיו. מכאן כי הוא ידע בהסתברות גבוהה כי מקרה הביטוח יקרה. חברות הביטוח טענו כי עיקר הנזק שנגרם לתובעים נגרם מסוף 2008 ואילך, שאז אסא ידע על ההפסדים שנגרמו ללקוחות ועל הסתרתם מהם. מתן רישיון למנהל תיקים לרמות את הלקוחות תוך ידיעה כי מדובר בסיכון מבוטח, יוצר תמריץ לא רצוי.

חברות הביטוח התייחסו גם לדיווחים הכוזבים של אסא ללקוחות, דיווחים שנמסרו לתובעים מדי חודש בחודשו, החל בדיווח של חודש אוקטובר 2008. מדובר אם כן בדיווחים שבוצעו עוד לפני שהנזק כולו נגרם לתובעים, ושניתן היה לכן להימנע ממנו.  גם דיווחים כוזבים מהווים עבירה פלילית."

"הביטוח נושא התביעה הוא ביטוח אחריות מקצועי של מנהל תיקים. אקדים ואציין כי מנהל תיקים יכול להיתבע על ידי לקוחותיו בכמה סוגים של מקרים:

ראשית, יתכן מצב שמנהל תיקים פעל בהתאם להנחיות הלקוח, ובכל זאת נגרם ללקוח נזק משום שתיק ההשקעות לא נשא את התשואה המקווה. במקרה כזה, אין מחלוקת בין הצדדים כי מנהל התיקים לא יהיה אחראי בדרך כלל לשיפוי הלקוח בגין ההפסדים שנגרמו לו. גם התובעים מודים כי ביטוח אחריות מקצועית של מנהל התיקים, לא נועד לבטח מפני הפסדים בשוק ההון. ואכן, השקעות בשוק ההון אינן מבטיחות תשואה כזאת או אחרת. קיים טווח אפשרי רחב מאוד לתוצאות של השקעה בשוק ההון. מי שמשקיע בשוק ההון צריך לצפות בין היתר את האפשרות כי עשויים להיגרם לו הפסדים – שבגינם לא יוכל לתבוע לא את מנהל התיקים ולא את חברת הביטוח שמבטחת אותו.

לכן, במקרה בו מנהל התיקים לא הפר את הוראות ההסכם שלו עם הלקוח, לא התרשל,  ובכל זאת נגרם ללקוח נזק – התוצאה המשפטית היא כאמור בדרך כלל כי ללקוח לא עומדת עילת תביעה נגד מנהל התיקים, ומכאן שהפוליסה לא תחול.

מקרה נוסף הוא מקרה בו מנהל התיקים חרג מהוראות הלקוח, ובצע השקעות שלא בהתאם להוראות אלה, אולם הוא עשה זאת בשל טעות לא מודעת. דוגמא למקרה כזה עשויה להיות כאשר מנהל התיקים מסווג באופן רשלני בצורה שגויה השקעה מסוימת, וכתוצאה מכך חורג מהנחיות הלקוח; כשמנהל התיקים שולח בטעות ובאופן רשלני הוראה שגויה ביחס לרכישות או מכירות בתיק הלקוח וכיו"ב מקרים. נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי אם מדובר בהתנהלות רשלנית של מנהל התיקים, יהיה עליו לפצות את הלקוח בגין הנזק שנגרם (אם נגרם) כתוצאה מרשלנותו; וחברת הביטוח תשפה אותו בגין התחייבותו זאת. לגישתן של חברות הביטוח, זהו למעשה סוג המקרים היחיד בו הפוליסה חלה.

מקרה אחר הוא המקרה בו מנהל התיקים חרג מהוראות הלקוחות כאשר החריגה עצמה היא מודעת. אולם, החריגה לא נועדה כדי להביא לרווח אישי למנהל התיקים, אלא נובעת מההנחה שלו שהחריגה עשויה להיטיב את מצב הלקוח, יותר מאשר היה מצבו לו היה מנהל התיקים מכבד את הוראותיו כפי שאלה נקבעו בהסכם ביניהם. זהו  המצב במקרה דנן. חברות הביטוח טוענות כי העובדה שמנהל התיקים – מר אסא, היה מודע לכך שהוא חורג מהוראות הלקוחות שלו, התובעים, הופכת את התנהגותו להתנהגות מכוונת, שאינה מכוסה על ידי הפוליסה, בעוד התובעים טוענים כי מדובר בהתנהגות רשלנית, הנובעת מההנחה השגויה של מנהל התיקים ביחס לתוצאות האפשריות של התנהלותו, ולתועלת שהתנהלות זו תביא לתובעים, הלקוחות. "

.

"יישום כל האמור לעיל על הוראות פוליסות הביטוח של חברות הביטוח, מביא לטעמי למסקנה לפיה חברות הביטוח אינן פטורות מאחריות לשפות את הנתבעת בגין עילת התביעה נושא התביעה דנן.

ראשית, יש לפרש את הוראות הפוליסה כנגד המנסח – חברת הביטוח, ובאופן שייטיב עם המבוטח. לכן, יש לתת פרשנות רחבה למונחים טעות, רשלנות והשמטה. פרשנות כזו תכלול התנהגות כמו התנהגותו של מר אסא, אשר – בדומה למהנדס הקונסטרוקציה בפס"ד רוזנצוייג, העריך באופן שגוי את התוצאות של פעולותיו (פעולות שהוא ביצע בצורה מודעת). מר אסא – כמו מהנדס הקונסטרוקציה, היה מודע לכך שהוא פועל בניגוד להסכם (כפי שהמהנדס היה מודע לכך שהוא חורג מהתקן). אולם, כפי שציין בית המשפט בהחלטתו בבקשה לדיון נוסף, רוב מקרי הרשלנות המקצועית נעשים תוך הפרה של חוק או תקן – או, כמו במקרה דנן, גם תוך הפרה של התחייבות חוזית. כאמור, בכך כשלעצמו אין די."

"לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לפרש את פוליסות הביטוח דנן באופן שהמעשים המיוחסים לנתבעת בתביעה מכוסים במסגרת הפוליסות, הם אינם כלולים בחריגים לפוליסה. כפי שהובהר לעיל, חברות הביטוח העלו גם טענות ספציפיות ביחס לחבות הנטענת של כל אחת מהן, וטענות אלה יידונו להלן. "

"טענות הפניקס מתייחסות לשני נושאים שמר אסא לא גילה מידע אודותיהם - מידע ביחס להסכם פולג, ומידע ביחס למצב תיקי ההשקעות והחשש מתביעות אפשריות במועד בו מילא אסא את ההצהרות כלפי הפניקס בטופסי החיתום ...

אולם, המידע אודות הסכם פולג לא היה המידע היחיד שהוסתר מהפניקס. מצבה של החברה ומצבו של אסא בחודש יולי 2009 היה חמור מאוד, גם ללא קשר להסכם פולג.

...

באשר לחובת הגילוי, ההלכה הפסוקה קבעה כי לא נדרשת כוונת מירמה:

"החובה להשיב תשובות מלאות וכנות, הקבועה בסעיף 6(א) אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מירמה... אי מתן תשובה מלאה וכנה הוא מצג שווא, המעניק למבטח זכות לבטל את החוזה, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השווא לא נעשו בכוונת מירמה. המטרה הבסיסית של סעיף 6 היא לצמצם את פערי המידע בין המבטח למבוטח כדי לייעל את המנגנון הביטוחי" (ר' ע"א 1530/02 מנורה נ. יובלים פ"ד נח(6) 822)."

"המסקנה לפיה הפניקס אכן לא היתה מבטחת את הנתבעת לו היתה מודעת למצב כהוויתן, מתחזקת גם לאור תיאור המצב בתיקי הלקוחות כפי שמר אסא תיאר אותו לעיל. מעבר לכך, כאשר מילא אסא את הצהרת הביטוח, כבר נגרמו הפסדים משמעותיים בתיקי הלקוחות, שחלקם הם נושא התביעה הנוכחית. הפסדים אלה הם כאמור תולדה של התנהלות של אסא בחריגה ממערכת ההסכמים שהיתה לו עם הלקוחות. לו היתה הפניקס יודעת את העובדות הללו במלואן – קרי כי מר אסא חרג מהוראות ההסכמים שלו עם לקוחותיו באופן שגרם להם נזקים משמעותיים ביותר – סביר מאוד להניח כי היא לא היתה מסכימה לבטח אותו בגין הסיכון כי הוא לא יצליח במשימתו לתקן את ההפסדים הללו (ודאי שלא תוך נקיטה בשיטות בהן הוא נקט), וייתבע על ידי הלקוחות. "

"אינני סבורה כי הוכחה תחולה של אף אחד מהחריגים הקבועים בפוליסת הביטוח של מנורה. התובעים התייחסו בהקשר זה לטענתה של מנורה לפיה הכיסוי הביטוחי מוחרג משום שניתנו לתובעים תחזיות שגויות, או עקב התנודתיות בשוק ההון. מקובלת עלי טענת התובעים לפיה בחישוב נזקיהם נוטרל האלמנט של הפסדים שנבעו מטלטלות בשוק ההון (ר' דיון מפורט בהקשר זה לעיל). עוד נטען כי פרשנות לפיה כל עצה שגויה של מנהל התיקים מוחרגת בהיותה "תחזית שגויה" – תרוקן את הוראות הפוליסה מתוכן, ולכן אין לקבלה.לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לחייב את מנורה לשפות את הנתבעת בגין סכום של 494,451 ₪. "