תא (נת')13524-12-09 נחום שחם סוכנות לביטוח (1995) בע"מ נ' כרמל גופר
בית המשפט: השלום בנתניה
פסק הדין ניתן ביום: 28/7/2013
על ידי כבוד השופטת: ד"ר איריס רבינוביץ ברון
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה של סוכנות הביטוח נגד אלמנת מבוטח בגין פרמיות אשר לטענת הסוכנות שולמו על ידה בעבור בעלה המנוח?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"בהחלט יתכן, כפי שמצוין בסיכומי הנתבעת, כי כל צד הבין את הדברים שהוחלפו בפגישה בין הצדדים בשנת 1998 בדרך אחרת, בבחינת "רשומון" כאשר התובע מכוון לחוב בגין הפרמיות העסקיות ואילו הנתבעת סבורה כי נותר חוב בגין פוליסות ביטוח החיים שמהן נהנתה.
ניתן לקבל את ההסבר של הנתבעת, לפיו התחייבה להשיב את סכומי הפרמיות לתובע, שכן סברה שלא ראוי שהיא תהנה באופן אישי מפוליסות ביטוח חייםשהתובע שילם עבורן.
בנסיבות אלו, אני מוצאת כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הנתבעת התחייבה להחזיר לתובע את החוב נשוא התביעה שאינו נובע מתשלום פרמיות בגין ביטוחי חיים.
מעבר לנדרש יש לציין, כי התובעים לא הוכיחו כי נפגעו מהמצג של הנתבעת, ככל שהיה. התובע מציין כי ככל שלא היתה ניתנת ההבטחה, היה תובע את עזבון המנוח. אך הנתבעת הצהירה כי אף העזבון של המנוח היה בפשיטת רגל וכך אף עולה מתצהירו של עו"ד לרר שצוטט לעיל. לפיכך, ממילא אין כל ראייה כי התובע יכול היה להיפרע מהעזבון.
טענה נוספת שהעלה התובע נוגעת לכך שהמשיך לשלם פרמיות בסך של כ- 17,000 ₪ לאחר מותו של המנוח. לדבריו, נושא זה עלה בפגישה בשנת 1998. לדבריו, התבקש שלא להפסיק את התשלומים. בסיכומיו מציין התובע, כי ככל שלא היה מובטח לו שהסכומים ישולמו בודאי שלא היה ממשיך לשלם את הפרמיות האמורות.
הנתבעת הצהירה כך (ר' סעיף 7 לתצהירה):
"המכונית בה השתמשתי באותה עת הייתה רשומה על שם העסק/חברה של דורון, ולאחר מות דורון (למיטב זכרוני עוד טרם הפגישה) ביקשתי מהתובע לוודא כי ימשיך להיות למכונית ביטוח תקף ואני אשלם אותו מכאן ואילך, וכך היה. בנוסף, שילמתי את דמי הביטוח עבור ביטוח הבית ותכולתו. אך מעולם לא התחייבתי כלפי התובע לשאת בחובות נוספים או אחרים של דורון כלפיו או כלפי חברות ביטוח, ככל שהיו כאלה, למעט כאלה הנובעים מפרמיות ביטוח חיים (אשר בדיעבד התברר כי אין ולא היו)."
עו"ד לרר הצהיר (בסעיף 6 לתצהירו) כי לא זכור לו בפגישה האמורה כל דיון בענין חידושי פוליסות ולא זכורה לו כל התייעצות עימו בנושא כזה.
מצוין בסיכומי הנתבעת כי התובע לא הוכיח את טענתו לעניין זה כנדרש. לשיטתה של הנתבעת, היה על התובע לצרף לשם כך את הנהלת החשבונות שלו.
אני מוצאת כי התובעים לא הביאו את הראיות הנדרשות לצורך הוכחת הטענה לעניין גובה התשלומים שלדברי התובע נעשו על ידו, עבור פרמיות לחברות של גופר לאחר מותו של המנוח ולאחר הפגישה שהתקיימה בשעתו, וכי ניתן היה לקבל את הסכומים חזרה. לפיכך, טענה זו דינה להידחות. "
