תא (ת"א) 10116-10-09 בליטי סעדיה נ' מגה בול גבעת סביון - ריבוע כחול ישראל בע"מ
צדדים שלישיים: סופר שירות לכל בע"מ והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 28/7/2013
על ידי כבוד השופטת: ארנה לוי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה של לקוח במרכול לפיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה שאירעה כאשר ערך קניות בסניף הנתבעת?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא, כי יש לקבוע כי הוכחה, במידת ההוכחה הנדרשת, התרשלותה של הנתבעת. אכן, מקובלות עלי טענות הנתבעת, כי התובע עצמו לא ידע בזמן אמת מה גרם לנפילתו וכי גם אשתו לא ראתה את נפילתו. אלא, שדווקא העדה מטעם הנתבעת העידה באופן ברור וחד משמעי כי, בהתאם למצב הדברים אותו ראתה מיד לאחר נפילת התובע, הסיבה לנפילת התובע הייתה סוכר שהיה על רצפת המרכול..."
"אין חולק באשר לחובת הזהירות המושגית שחבה הנתבעת, מחזיקת מקרקעין ומפעילת מרכול, כלפי לקוחות המרכול. חובה זו כוללת את החובה לדאוג למנוע מפגעים על רצפת המרכול, לרבות מפגעי לכלוך, אשר נוצרים על ידי לקוחות מזדמנים של המרכול. גם לגבי חובת זהירות קונקרטית, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת. קיומו של סוכר על רצפת מרכול אינו סיכון סביר וטבעי, שהרי מקומו של הסוכר הוא בתוך אריזה על מדפי המרכול, אלא סיכון בלתי סביר, אשר לשם מניעתו יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים.
השאלה אותה יש לבחון, אם כן, היא, האם נקטה הנתבעת אמצעי זהירות סבירים ומספקים בנסיבות העניין. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה ולכן עובר הנטל הראיתי על הנתבעת להוכיח שלא תחוב בנזיקין. על הנתבעת להראות כי עמדה בחובה המוטלת עליה, לאמור, כי נקטה אמצעים סבירים על מנת למנוע נזק ללקוחות המרכול. (ראה לעניין זה: ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343; ע"א (ת"א) 4195/98 שי נ' עיריית נתניה, 31.10.99).
מהם האמצעים הסבירים אותם נקטה הנתבעת למניעת הארוע? הוצגו שתי עדויות, מטעם הנתבעת והצדדים השלישיים, בעניין שיטת הניקיון בסניף. העדויות הן סותרות. בעוד שהעדה מטעם הנתבעת, הגב' צ'יטיאט, העידה, כי בכל שעות פעילות הסניף, בעת ובעונה אחת, מצויים שלושה עובדי ניקיון באולם המכירה, אשר תפקידם לסייר בשטחי המכירה ולנקות, הרי שעדותו של מר יוסף יעקב, מטעם הצד השלישי, שונה. בהתאם לעדותו מדובר בשני עובדים בלבד בכל משמרת, כאשר רק אחד מהם מצוי באולם המכירה והוא מבצע ניקיון בהתאם להודעות בכריזה ולא באופן יזום. יוער, כי בתצהירה של הגב' צ'יטיאט לא הייתה כלל התייחסות לעובדים, אשר מבצעים סיורים יזומים במרכול, אלא נאמר כי הניקיון מתבצע בהתאם לדיווחים על מפגעים, וזאת בלבד.
הנתבעת והצדדים השלישיים כלל לא התייחסו לסתירה בין העדויות שהוצגו מטעמם בסיכומיהם, למרות שהתובע התייחס לכך בסיכומיו. הסתירה בין העדויות מביאה למסקנה, שלא ניתן לדעת כמה עובדי ניקיון אמורים היו להיות בשטח המכירה בשעות פעילות הסניף ומהן בדיוק ההנחיות שניתנו להם. לעדויות גם לא נלווה מסמך כלשהו, אשר יבהיר את נהלי הניקיון בסניף, לרבות, מספר עובדי הניקיון בכל משמרת, משך כל משמרת, זמני ההפסקות ותפקידם של עובדי הניקיון המצויים בשטח המכירה. בנוסף להעדר ראיות באשר לנהלים הכללים, גם לא הוצגו ראיות לגבי ניקיון הסניף, באופן ספציפי, ביום הארוע. לא ניתן לדעת כמה עובדי ניקיון היו בפועל במועד הארוע בסניף. ניתן היה להציג, למשל, דוחות נוכחות של עובדי הניקיון באותו היום, או רישומים אחרים לגבי נוכחות העובדים, מזמן אמת, או אף להעיד מי מעובדי הניקיון, כדי ללמוד על מצב הניקיון במועד הארוע ועל מציבת עובדי הניקיון ביום הארוע.
בהעדר ראיות, אין לדעת אם היה עובד ניקיון כלשהו בשטח המכירה במועד הארוע ואם הנתבעת נקטה אמצעי זהירות סבירים למנוע ולהסיר מפגעי לכלוך ברצפת הסניף באותו היום. בנסיבות אלו, יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי להוכיח, כי נקטה אמצעי זהירות, כפי שהיה עליה לנקוט. המסקנה המסתברת מכך היא, שלא ננקטו אמצעים כאלו. אם היו ננקטים, יש להניח כי ניתן היה למנוע המפגע והארוע.
התובע טען בסיכומיו כי אין להטיל עליו אשם תורם.הנתבעת והצדדים השלישיים בסיכומיהם לא טענו כל טענה בדבר אשם תורם של התובע. בנסיבות אלו, יש לראותם כמי שזנחו טענה זו.
הנתבעת, אם כן, חבה בנזקי התובע עקב הארוע ודין התביעה להתקבל. בהסכמת הנתבעת והצדדים השלישיים, ההודעה לצדדים השלישיים מתקבלת והחבות תוטל במלואה על הצדדים השלישיים. "
