פיתוח שיטת ניפוח לקבלת אמד נכון של מספר הנפגעים קשה בתאונות הדרכים בישראל מתוך המספרים המדווחים
פרופ'/ח אילה כהן, ד"ר אטי דובא וד"ר ויקטוריה גיטלמן
הטכניון מכון טכנולוגי לישראל
המחקר מומן על ידי קרן המחקרים בענייני ביטוח ליד אגוד חברות הביטוח בישראל
אוגוסט 2013
המחקר בתמצית
ברישומים של נפגעים קשה בתאונות הדרכים יש חסר הנובע מסיבות שונות. לדיווח מוטעה על המספרים הנכונים של הנפגעים קשה יש השלכות שליליות. שכן, תת-אמידה של המספרים עלולה להביא לאי-נקיטת אמצעים הנדרשים להקטנת היקף התאונות. משגה כזה עלול להביא גם להגדלת מספר התאונות. התוצאה היא לא רק נזקים אישיים בנפש וברכוש, אלא גם עלות גדולה יותר לכיסוי נזקי התאונות. לפיכך, יש חשיבות בהערכה נכונה של מספר הנפגעים. מחקר זה ענה על השאלה כיצד ניתן לאמוד את המספר הנכון של נפגעים קשה.
בישראל כמו בארצות אחרות הסטטיסטיקה הרשמית על מספרי הנפגעים בתאונות הדרכים מבוססת על רישומים של המשטרה. בעשור האחרון גדלה המודעות של החסר בדיווח זה ובעקבות זאת פותחו שיטות שונות לאמידה נכונה של מספרים אלה. כאמור, בעיה זו אינה ייחודית לישראל. בדו"ח מובא סקר ספרות על השיטות ועל יישומן בארצות שונות.
במחקר פותחה ויושמה שיטה לניפוח מספרי הנפגעים קשה בתאונות הדרכים בישראל המדווחים על-ידי המשטרה. הפיתוח התבסס על שלשה קבצי נתונים: קובץ "משטרה בלבד", "טראומה בלבד", ו-"משטרה וטראומה". הקובץ השלישי כולל רישום נפגעים המופיעים הן בקובץ המשטרה והן בקובץ הטראומה. קבצים אלה (המתייחסים לשנת 2008), הועמדו לרשותנו מהלמ"ס. השיטה מתבססת על פיתוחים שנעשו לאחרונה בתחום הסטטיסטיקה לפי עקרונות הידועים בשם: Capture-Recapture.. השיטות פותחו במקור עבור מחקרים ביולוגיים שמטרתם הייתה לאמוד גודל אוכלוסייה, כמו למשל, מספר דגים באגם. תהליך איסוף הנתונים נעשה בדרך הבאה: "לוכדים" בשלב ראשון דגים מהאגם רושמים את מספרם ומחזירים אותם לאגם לאחר שסומנו. בשלב שני, שוב לוכדים דגים מהאגם. בלכידה השנייה רושמים הן את מספר הדגים שעתה נלכדו ולא נכללו בלכידה הראשונה, והן את מספר אלה שנלכדו שוב. על בסיס שלושת המספרים אומדים את מספר הדגים הכולל המצוי באגם. לכן השיטה נקראת "לכידה ולכידה חוזרת"(Capture-Recapture). תיאור מפורט של דרך האמידה על בסיס השיטה מובא בדו"ח.
שימוש בשיטת האמידה על בסיס Capture-Recapture בוצע בעבר לאמידת המספר הנכון של תאונות/נפגעים מסוגים שונים, כאשר ישנם מספר מקורות לנתוני התאונות, למשל: תאונות דרכים, תאונות עבודה, תאונות של ילדים, פציעה עקב נשיכות של כלבים, ועוד.
במחקר קודם שנעשה בארץ על בסיס נתוני שלושת הקבצים של שנת 2008 – (גיטלמן ודובא, 2011)[1], בוצע ניתוח של הנתונים, בדרך המבוססת על השיטה שלCapture-Recapture. . במחקר הנוכחי נעשתה הרחבה המהווה שיפור לשיטה הקודמת ומבוססת על המודל המולטי נומי (Alho,1990 ;Tilling, 1999).[2]בעבודה של גיטלמן ודובא (2011), נתוני הטראומה ונתוני החיתוך של טראומה ומשטרה שימשו להערכת ההסתברות לדיווח על-ידי המשטרה. לא נעשה שימוש בנתונים שדווחו על-ידי המשטרה בלבד (ולא דווחו על-ידי טראומה), אלא הם רק נופחו. בעבודה הנוכחית נוצלו שלושת חלקי המידע שיש: נתונים שדווחו על-ידי המשטרה והטראומה, נתונים שדווחו על-ידי הטראומה בלבד ונתונים שדווחו על-ידי המשטרה בלבד. דרך זו מאפשרת לבחור משתנים מסבירים למודל בצורה נכונה יותר מאשר בדרך שיושמה בעבר ובה המשתנים נבחרו רק על בסיס קובץ נתוני הטראומה והקובץ המשולב.
אמנם, לנתוני המחקר שתי השיטות הניבו כמעט אותה תוצאה. אולם, מטרת מחקר זה לא הייתה מצומצמת אך ורק לקבלת אמד נכון לנתוני 2008 תרומת המחקר היא בעיקר בפיתוח תוכנה ליישום השיטה ובהסבר המפורט של השיטה. הנושא עשוי להיות רלבנטי לא רק לתאונות דרכים אלא גם לתחומים נוספים שבהם יש אפשרות שקיים חסר ברישום ויש צורך באמידה נכונה של מספר המקרים הרלבנטי.
[1]גיטלמן ו. ,דובא, א.(2011) פיתוח כלים סטטיסטיים להערכת מספרי הנפגעים קשה בתאונות הדרכים בישראל, דו"ח מחקר שהוגש לקרן רן נאור לקידום מחקר בטיחות בדרכים, מיסודה של עמותת אור ירוק.
[2]Alho, J. Logistic regression in capture–recapture models. Biometrics 46, 623-635 (1990)
