פיצוי בגין נזילת מים מדירת השכן

תאמ (חי') 9484-09-10‏ ‏ אריאלה קליין נ' רפאל אזולאי

בית המשפט: השלום בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 6/8/2012

ע"י כב' השופטת: חנה לפין הראל

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את השכנים בקומה העליונה ואת חברת הביטוח שביטחה אותם בפיצוי השכים בקומה שמתחתם בשל נזקים, אשר נגרמו לדירת השכנים בקומה התחתונה שמקורם בנזילת מים מדירת משפחת השכנים שבקומה העליונה?

בית המשפט קיבל את התביעה נגד השכנים בקומה העליונה אבל דחה את הודעת צד ג' שהם שלחו לחברת הביטוח שלהם וקבע כי המחלוקת ביניהם לבין חברת הביטוח שביטחה אותם אמורה לבוא לדיון במסגרת נפרדת.

מתוך פסק הדין:

"הנתבעים שלחו הודעת צד ג' אל "הראל" חברת הביטוח בהיותה מבטחת דירתם ודירת התובעת ב"ביטוח משכנתא". חברת "הראל" מפעילה את חברת ש.ח.ר.ומחויבת בתיקון כל נזק בדירות שמקורו רטיבות, נזילות, ביוב, צנרת וכיו"ב. "

"סיכומי צד ג' – "הראל" חב'לביטוח בע"מ:טענותיהם העיקריות של צד ג' מתחילת ההליך מתמקדות בשתיים:

א.             התיישנות התביעה, התיישנות ההודעה.

ב.       אי חלות הפוליסה על נזקים אלו. צד ג' סקרה את השתלשלות האירועים בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, דהיינו: פרטיה את מעשי ומחדלי הנתבעים, התעלמותם מפניותיה של התובעת, תיקונים רק לאחר הגשת התביעה וכו', וכן את מחדלי התובעת והתנהלותה, אשר הביאו להגדלת הנזק ולא להקטנתו כפי שחייבת היתה לעשות."

"אינני מקבלת את הטענה כי הנתבעים ביקשו לבוא לתקן והתובעת היא זו שמנעה מהם, ובשל כך יש לקבוע כי הגדילה את הנזקים. חשוב לציין כי מלכתחילה, כל עוד לא תוקנה הנזילה, אשר לקיומה התכחשו הנתבעים בדירתם, לא היה כל טעם בתיקון בדירתה של התובעת."

"התובעת צדקה בכך שלא אפשרה כל תיקון בדירתה לפני תיקון בדירת הנתבעים. ניסיון אחד נעשה ומשלא נעשה דבר בדירת הנתבעים הרי הנזילה נמשכה, וללא תיקון מקור הנזילה אכן לא היה כל טעם בתיקונים בדירת התובעת.

יחד עם זאת, היות וכל זה נעשה רק לאחר שהתובעת נאלצה להגיש את התביעה, הרי יש בכך משום להפחית במידה ניכרת את "תרומתה", אם היתה בכלל כזו, להגדלת הנזק.

בסופו של דבר מתברר, לאחר בדיקת "אינפרטק" ועדותו של מר זיידנפלד כי אכן מקור הרטיבות המתמשך בדירתה של התובעת, אשר הלכה והתפשטה מהמקלחת אל הסלון ואל חדרים אחרים, היא במקלחת של הנתבעים, אשר בזמן השיפוץ, הם או מי מטעמם שעסקו בשיפוץ בשנת 2002, לא דאגו לביצוע איטום נכון של המקלחת, לביצוע הפרדה בין המקלחת לשאר חלקי הדירה וכן לא דאגו לביצוע איטום להיקף הניקוז במקלחת.

אין ספק כי לו היו נענים הנתבעים לפניותיה של התובעת בשנת 2002 או בשנת 2005, אכן לא היינו מגיעים עד הלום. אין כל ממש בדוחות שאותם צרפו הנתבעים המעידים כי אין נזילה מדירתם, הן משום שאותם כותבי דוחות כלל לא התייצבו לדיון והן משום שבמבחן התוצאה,דהיינו בדיקתה של חברת "אינפרטק", התברר כי ההפך הוא הנכון. "

"אינני מקבלת את טענת ההתיישנות, לא לגבי התביעה עצמה ולא לגבי הודעת צד ג'.

אחד העקרונות החשובים ביותר בנושא ההתיישנות הוא, כי אין להחמיר עם הניזוק ולקבוע כי די בהתגלותו של נזק כלשהוא כדי שיפתח מרוץ ההתיישנות, כפי שנכתב בע"א 2242/03 אורה אברהם ואח' נ. עדנאן רשאד ואח' מיום 18.7.05, אשר התייחס לדבריו של כב' הנשיא ברק בע"א165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, בעמוד 559.

עם זאת נראה לי כי אין להחמיר עם הניזוק יתר על המידה. לא די בהתגלות נזק כלשהוא, כדי שתקופת ההתיישנות, תחל במרוצתה. התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו.

אם, לעומת זאת, הנזק בהתגלותו הוא נזק של "מה בכך", אשר 'אדם בר דעת ומזג רגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך' (סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), כי אז אין לראות בהתגלות זו כמועד תחילת ההתיישנות, ויש לדחות אותו מועד עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות העניין כולו בגינו".

התובעת נהגה כאדם סביר ובשעה שהנזק היה עדיין מועט, פנתה אל הנתבעים הן בשנת 2002, הן בשנת 2003 והן בשנת 2005 וכדבריה, אותם אני מקבלת, לא רצתה "לרוץ" מיד לבית המשפט ופעלה כפי שאדם סביר היה פועל. דהיינו, לנסות ליישב את הדברים ללא צורך בהתערבות בית המשפט. רק משכלו כל הקיצים והיא נתקלה בסירוב חוזר ונשנה של הנתבעים וגם לאחר שהתראות של עורכי דין לא הועילו, נאלצה התובעת להגיש את התביעה. אי לכך,בוודאי שאין לדקדק עמה ולהקפיד בנושא ההתיישנות.

כמו כן נפסק בע"א 2242/03 הנ"ל כי כאשר מתוך מגמה לאזן בין האינטרסים השונים, ניתן לקבוע כי מרוץ ההתיישנות לא החל, יש לפסוק כך. בתיק אזרחי (ח"י297/96, אוחנה ואח' נ. הלל מילשטיין ואח', מיום 20.6.04, קבעה כב' השופטת וסרקרוג כי נזקים הקשורים לליקויי בניה הם למעשה עילה מתחדשת ועל כן אין לומר כי משנת 2002 החל מרוץ ההתיישנות בתיק זה.

משנמשך חלחול המים מדירת הנתבעים אל דירת התובעת, הרי עד הגשת התביעה עדיין לא הסתיימה תקופת ההתיישנות,החמרת המצב המתמשכת, כפי שנוכח בתדהמה גם מר לזר, מעידה על כך כי העילה לא התיישנה."

"טענות צד ג' בנוסף לטענת ההתיישנות הן, כי הפוליסה אשר ברשות הנתבעים איננה מכסה נזקי צד ג' וגם אם יחויבו הנתבעים בפיצוי התובעת, יש לדחות את ההודעה נגדם.”

ב"כ צד ג' אינו חוסך מילים בטענותיו כלפי הנתבעים המתגוננים בטענות אי הידיעה ועמדה זו של צד ג' כבר נתקבלה ע"י בית המשפט.

"אין בפניי ראייה כי הפוליסה המתייחסת לתקופת תחילת הנזקים שנגרמו לתובעת, לא הכילה ביטוח נזקי מים הנגרמים לצד ג'.

אי לכך גם לא רלוונטי נושא הידיעה או אי הידיעה של הנתבעים לדוחות אשר התקבלו או לא התקבלו אצלם מדי שנה ובהם היה העדכון ואי כיסוי נזקי צד ג'. לעומת זאת, חטאו הנתבעים בכך שאכן לא הודיעו לחברת הביטוח מיד עם תלונתה הראשונה של התובעת וגם לאחר מכן התלונות במשך השנים ורק בשנת 2009 פנו לראשונה לחברת ש.ח.ר.

ברי, כי בכך הפרו הנתבעים את סעיף 22 וסעיף 24 לחוק חוזי הביטוח ולא אפשרו לצד ג' לברר את העובדות לאשורן וע"י כך להקטין את חבותו. לא מן הנמנע, כי לו היו הנתבעים מודיעים כבר בשנת 2002 ומזמינים את חברת ש.ח.ר. כל הסגה שהתגלתה לנגד עינינו לא היתה מתרחשת. יחד עם זאת, אינני מקבלת את הטענה כי אנשי ש.ח.ר מילאו את תפקידם כראוי. הבדיקה שכן נעשתה על ידם ב- 2009 לא גילתה את מקור הנזילה, כפי שגילתה בדיקת "אינפרטק", כך שמאד ייתכן כי גם ב- 2002, לו היו מודיעים הנתבעים על תלונותיה של התובעת או לאחר מכן, התוצאה של אי נטילת אחריות, לא היתה משתנה.

עפ"י סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, פטור המבטח כאשר הופרה החובה בכוונת מרמה. לא הוכחה בפניי כוונת מרמה כלפי צד ג', אלא יותר אטימות, התעלמות וזלזול בתובעת ובגורלה.

הפנייה לחברת הביטוח ולש.ח.ר היתה רק כאשר קיבלו הנתבעים מכתבי התראה מעו"ד. יהא זה נכון לקבל את הודעת צד ג' בחלקה בלבד, כאשר ניתן לעשות השלכה מהשפעת סעיפים 7 ו- 8 לחוק חוזי הביטוח.

אין לקבל את דרישת הנתבעים כלפי צד ג' לפצותם על התיקונים אשר ביצעו בדירה. עניין זה הוא נושא בינם לבין צד ג' והיה אמור לידון במסגרת תביעה נפרדת ולא במסגרת הודעת צד ג', השייכת רובה ככולה לתביעת התובעת. "