דפוסי תנועה ובטיחות ילדים בדרכים

המחקר בתמצית

תנועה בדרכים הינה פעילות יומיומית של האדם, הכרח הן לתעסוקה והן לפנאי. המינוח "נסיעות"(trips)  מתייחס לדפוסי התנועה ואמצעי התחבורה השונים בהם משתמש האדם על מנת להגיע ממקום למקום, כגון: הליכה, רכיבה, ונסיעה בכלי רכב ממונעים. חקר דפוסי תנועה, תוך שימוש בכלים למדידת נסיעות, משמש חוקרים, מהנדסי תנועה ומתכנני ערים.

חקר דפוסי תנועה הינו שיטה מוכרת בקרב אוכלוסיית המבוגרים אך הניסיון במחקר דומה בקרב ילדים עדיין מצומצם מאוד, בישראל ובעולם. עם זאת בדומה למבוגרים, ילדים הינם משתמשי דרך פעילים המתניידים ממקום למקום בליווי הורים, עמיתים ולבדם. ילדים חשופים בדרכם ליעדים שונים בקרבת מגורם ולעיתים אף למרחקים גדולים יותר. ההתעניינות הגוברת באורך חיים בריא בקרב ילדים, ודאגה מתמשכת לבטיחותם בדרכים, מצריכה מידע יותר מפורט ומדויק בהקשר של נסיעות ופעילות הילדים לאורך כל היום כולל שעות הפנאי.

היכרות עם דפוסי התנועה של ילדים יכולה לסייע בפיתוח תכניות אפקטיביות למניעת היפגעותם בדרכים, וזאת לאור כך שהסיבה המובילה לתמותה בקרב כלל אוכלוסיית הילדים בישראל היא מעורבות בתאונות דרכים (איבנקובסקי וכסלו 2011) ומשתמשי הדרך הפגיעים ביותר בקרב ילדים בגיל 0-14 הם הולכי רגל (64%) (הרשות הלאומית 2009).

ילדים פגיעים במיוחד כהולכי רגל בעקבות מגבלות הקשורות להתפתחות פיזית, קוגניטיבית ורגשית לצד תנאי התשתית והתנהגות הנהגים בסביבה (Schieber and Thompson 1996). במסגרת המחקר הנוכחי פותחו והותאמו כלים ייעודיים לבחינת דפוסי התנועה של ילדים לצד זיהוי רמת חשיפתם לסכנות בדרכים וההקשרים להתנהגות בטוחה בדרך. מחקר חלוצי זה הינו הראשון מסוגו בישראל, הבוחן את דפוסי התנועה של ילדים בהגעה לבית הספר ובשעות הפנאי. מחקר זה גם ייחודי עקב השימוש בכלים של סקרי נסיעות ללמידה על בטיחות ילדים בדרכים.

ממצאי המחקר מלמדים כי ילדים בישראל פעילים בדרכים בנסיעות הלוך וחזור מבית הספר ובדרכם לפעילויות אחרות בקהילה. ילדים הינם משתמשי דרך עצמאים, ולכן לא ניתן לשייך להם רק נסיעות של הוריהם או המבוגרים מסביבם. למעלה מ- 36% מנסיעות הילדים התבצעו ללא ליווי. ילדים עושים שימוש באמצעי תחבורה מגוונים, כאשר סוג האמצעי נבחר בהתאם לפרמטרים שונים כולל: יעד או מטרת הנסיעה, ליווי, מקום מגורים, הכנסה, מגזר ועוד. ממצאי המחקר מצביעים על כך כי קיים שימוש ניכר באמצעי תחבורה פעילה (הכרוכים בפעילות גופנית), הליכה ברגל ורכיבה על אופניים, כאשר אלה גם האמצעים הפגיעים יותר. בהשוואה לממצאים ממחקרים שונים ניתן ללמוד כי השימוש באמצעי הליכה גבוה יותר בקרב ילדים בישראל, לעומת עמיתיהם במדינות אחרות. המשך קידום השימוש בהליכה כאמצעי תחבורה מרכזי חשוב ביותר כחלק מאורך חיים פעיל ובריא, יחד עם זאת זיהוי הסיכונים לילדים במסלולי ההליכה הינו מרכזי במניעת היפגעותם בדרכים.