כיסוי ביטוחי לנזקי הצפה בחנות מעצב

תא (ת"א) 7601-09-09‏ ‏ ברק מאיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 30/08/2013

על ידי כב' השופטת: יסכה רוטנברג

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי הצפה שנגרמו בחנות התובע שהוא מעצב אופנה ידוע?

רקע: חברת הביטוח טענה להיעדר של  כיסוי ביטוחי לאירוע, משני נימוקים: האחד, אירוע ההצפה אינו בא בגדר האירועים המחוסים בפוליסה; השני, תנאי לכיסוי ביטוחי מפני נזקי מים הוא הגבהת הסחורה מרצפת החנות ב - 10 ס"מ לפחות, והמבוטח לא מילא אחר דרישה זו.

בית המשפט קיבל את התביעה אולם אמד את הנזק לפי קביעתו של שמאי המבטחת.

מתוך פסק הדין:

"נזק מים לתכולה מחוסה בפוליסה בשני פרקים נפרדים: פרק א(3), נזקי נוזלים והתבקעות, ופרק א(5), נזקי טבע לרבות שטפון (סעיף 5(1)(ד)). הסיכון הרלוונטי לאירוע הנדון הוא נזקי טבע; לטענת התובע הנזק נגרם כתוצאה מ"שטפון" כהגדרתו של מונח זה בפוליסה. הנתבעת טוענת שהנזק לא נגרם משטפון אלא כתוצאה מליקוי בנייה ובעיות איטום, ולא נתקיימו יסודות ההגדרה לשטפון כאמור בפוליסה. וכך מוגדר המונח שטפון בפוליסה: "שטפון

1.נזק על ידי עליה על גדותיהם או על גובהם הרגיל של ים, אגם, נחל, ואדי, באר או מקווה מים אחר.

2.הצטברות או זרימה על פני הקרקע, או מתחת לה, של מי גשמים או שלגים מחוץ לדרכי זרימתם הרגילות"

(פרק 1 לפוליסה, סעיף א תת סעיף 5(1)(ד)).

מהראיות עולה שהחנות הוצפה עקב מזג האוויר הסוער וכמות הגשמים הרבה שירדה אותו לילה. מי הגשם הצטברו במדרכה או סביבותיה ומשם מצאו דרכם לתוך החנות. מקובלת עלי טענת התובע, כי זרימה או הצטברות של כמות גדולה של מים על המדרכה או סביב לה, כמו גם חדירת המים לתוך החנות, היא הצטברות או זרימה של המים שלא בדרכם הרגילה.

זאת ועוד. קיימת אפשרות לפיה חלק מהמים שחדרו לחנות, מקורם במי המרזב או מי בור הניקוז של הבניין שעלו על גדותיהם. בחקירתו הנגדית הגיש שמאי חברת הביטוח תרשומת בכתב יד שנערכה על ידו בזמנו עת ביקר בחנות, ולפיה: "על פי התרשמותנו, מדובר בעליה על גדותיו של מרזב/בור ניקוז של הבניין. המים עלו במפלס הרחוב ופשוט מצאו דרכם, חלחלו/נספגו מבעד לקיר הצפוני (חלקו הצפוני)" (ת/4; וראה עדות השמאי בעמ' 94 שורות 19 – 21 לפרוטוקול). בעדותו טען השמאי שאין מדובר בהתרשמותו שלו, אלא מדובר בגרסת עובדת המבוטח עימה נפגש אותה עת (עמ' 95 שורות 2 – 3). אלא שגם אם מדובר בהתרשמות עובדת המבוטח, אין להתעלם מכך שהשמאי לא הסתייג מהתרשמות זו, לא בזמן אמת, ולא בעת מסירת העדות (וראה גם סעיף 5 לתצהיר התובע, בו נכתבו אותם הדברים). מים שעלו מהמרזב או מבור הניקוז של הבניין, הצטברו במדרכה, וחדרו לחנות, לא זרמו בדרכם הרגילה. לפיכך נתקיימו רכיבי החלופה השנייה של הגדרת המונח שטפון (הצדדים לא התייחסו לאפשרות חלותה של החלופה הראשונה; וראה ת.א.(ת"א) 27709/04מלכין נ. ביטוח ישיר אי די אי חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (ת"א) 52581/03רביבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ; ת.א. 33868/05ש.י. אדרי יזמות פרויקטים והשקעות בע"מ).

טוענת הנתבעת כי המים חדרו לחנות עקב ליקוי בנייה וכשל באיטום, וגם לפיכך אין מדובר בנזק שנגרם עקב שטפון. איני מקבלת טענה זו, ולו מהטעם שהיא לא הוכחה. כבר בחוות דעתו הראשונה כתב שמאי הנתבעת שהמים חדרו לחנות עקב ליקוי בנייה או כשל איטום, אך למרות זאת, לא נעשה על ידי הנתבעת כל ניסיון להוכיח סברה זו, סברה שהנטל להוכיחה רובץ על כתפי הנתבעת. השמאי לא פרט בכל דרך מה הביאו לאותה מסקנה, והוא לא הגיש כל ראייה או מסמך לביסוס מסקנתו.

ולא רק שלא הובאה כל ראייה לביסוס טענה זו, אלא שסוקר ששלחה הנתבעת טרם קבלת העסק לביטוח, לא ציין שקיימת בבניין בעיית איטום או שיש ליקוי בנייה (נספח ב' לתצהיר החתמת). החתמת אישרה בעדותה שמאחר והסוקר לא כתב שיש בעיית איטום, יש להניח שהסוקר לא ראה בעיה שכזו, וכי לו היתה בעיה, הסוקר היה מתייחס לכך בדו"ח שכתב (עמ' 46 שורות 11 – 15; שורה 28 – ואילך).

טענה נוספת היא, שמאחר ואיטום החנות היה לקוי, אירוע ההצפה אינו אירוע תאונתי, אלא אירוע צפוי וידוע מראש, ואין מדובר במקרה ביטוח. אף טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית, כפי שכבר נאמר, הטענה בדבר ליקוי בנייה או כשל באיטום לא הוכחה (ולעניין זה יש להבהיר שלא ניתן להסיק כי קיים כשל שכזה, אך ורק מעצם חדירת המים). יש להוסיף כי האירוע אירע בשנת 2007, היתה זו השנה השלישית בה החנות פעלה, ולמרות זאת, מדובר באירוע ראשון מסוגו. שנית, צודק התובע בטענתו כי טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת במכתב הדחייה ששלחה בזמנו, ואין לאפשר לה כיום להעלותה. יש להדגיש, שלא רק שלא הובאה ראייה לביסוס טענת כשל האיטום, אלא שלא הוכח שהתובע ידע על קיומו של כשל זה, ככל שהיה כזה, וגם החתמת הסכימה בעדותה שאם התובע לא ידע על בעיית האיטום, אין לבוא אליו בטרוניה על שלא דיווח על קיומה (עמ' 46 שורות 16 – 18).

לאור האמור, אני קובעת שהנזק נגרם עקב שטפון, וכי אירוע הנזק מחוסה בפוליסה."

"מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הטענה לפיה התובע לא היה מודע לדרישה להגבהת הסחורה, מהווה הרחבת חזית אסורה. התובע לא העלה טענה זו לא בכתב התביעה, לא בכתב התשובה ואף לא בתצהיר עדותו הראשית. טענותיו היו כי הדרישה האמורה לא הובלטה כנדרש, כי לא נאמר לו שמדובר בדרישה מהותית המהווה תנאי לכיסוי ביטוחי וכי לא נאמר לו שהוא אינו עומד בתנאי הנדרש. טענה פוזיטיבית להיעדר ידיעה, לא נטענה (סעיפים 14 – 19 לכתב התביעה; סעיף 10 לכתב התשובה; סעיפים 17 – 20 לתצהיר עדותו הראשית, ת/1).

עם זאת ולמרות האמור, איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו רשאי לטעון להפרת חובות ההבלטה, הגילוי והווידוא. אכן התובע לא טען שהוא לא היה מודע לדרישה להגבהת הסחורה, אך התובע גם לא הודה כי היה מודע לדרישה זו. במילים אחרות, היעדר טיעון לאי מודעות לדרישה, אינו שקול להודאה בידיעה, ולפיכך, לא ניתן להסיק מסקנה חיובית, בדבר ידיעה פוזיטיבית על קיום הדרישה, אך ורק בשל היעדר טיעון. לפיכך, ככל שהנתבעת טוענת כי בשל ידיעתו של התובע אודות הדרישה להגבהת הסחורה, היא פטורה מחובות ההבלטה, הגילוי והווידוא, עליה להוכיח טענתה. טענה זו לא הוכחה."

"איני מקבלת טענות אלו, ומספר טעמים לדבר. ראשית, בעדותו הבהיר התובע שאמנם הוא דיבר עם הסוכן על שיפורי ההגנות, אך ההגנה היחידה בה דובר היא הצורך בציפוי החלונות, הגנה המתייחסת לסיכון פריצה (עדות התובע בעמ' 15 שורות 12 – 16). הסוכן, שהוא שלוח הנתבעת לעניין זה, לא זומן להעיד, ולא נשללה טענת התובע לפיה לא דובר עימו על הגבהת הסחורה, והוא לא היה מודע לדרישה זו. שנית, דו"ח הסוקר הוא משנת 2005, ומאז חודשה הפוליסה פעמיים. התובע העיד שכל שנה נערכה בדיקה, ואיש לא העיר לו כי יש להגביה את הסחורה. שלישית, בהתאם לפסיקה, כדי להשתחרר מחובת ההבלטה הקבועה בסעיף 3 לחוק (סעיף שהוא קוגנטי), על המבטח להוכיח לא רק שהמבוטח ידע על התנאי המסויים, אלא שהוא ידע גם שאי מילוי התנאי, יביא לשלילת זכויותיו הביטוחיות "אין די בהוכחת העובדה שהמבוטח ידע על קיומו של החיוב החוזי בפוליסה. מבטח המבקש להימלט מתוצאות ההפרה של סעיף 3 לחוק, צריך להוכיח שהמבוטח ידע כי הפרת החיוב החוזי תביא לשלילת זכויותיו על פי הפוליסה" (י. אליאס, דיני ביטוח, חלק א' עמ' 669 והאסמכתאות שם). כאמור, סוכן הביטוח לא העיד, ולא נשללה טענת התובע כי לא היה מודע לתנאי ולמשמעות הפרתו. יש להדגיש, שעוד בכתב התשובה טען התובע שאיש לא ציין בפניו שמדובר בדרישה מהותית שהפרתה עלולה להביא לשלילת הכיסוי הביטוחי (סעיף 10 לכתב התשובה), למרות זאת לא זומן הסוכן לעדות.

המסקנה היא שיש לבחון אם התובעת עמדה בחובות ההבלטה, הגילוי והווידוא, שרק אז היא רשאית להסתמך על אי קיום הדרישה להגבהת הסחורה."

"התוצאה היא שאין לאפשר לנתבעת להשתחרר מחיוביה בשל אי עמידה בדרישה להגבהת הסחורה, והתובע זכאי לקבלת תגמולי ביטוח."

"לאור האמור, הגעתי למסקנה שבכל הקשור למספר השמלות שנפגעו, יש להעדיף את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, שבחן ובדק כל שמלה ושמלה. אכן, חלפו מספר ימים מעת ההצפה עד מועד הבדיקה, אך אין בכך דבר. להיפך, יתכן ומשום כך ניתן היה לדעת טוב יותר אם בכלל נגרמו נזקים. המסקנה היא שבעקבות ההצפה ניזוקו רק 14 שמלות, 9 שמלות לא ניזוקו כלל והנזקים שנמצאו בשתי שמלות נוספות אינם קשורים לאירוע (ראה חוות דעת מומחה הנתבעת, נ/4) "