תאמ (אש') 3514-07-12 עדנה אסתר כהן נ' ישיר איי. די. איי. - חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: השלום באשקלון
פסק הדין ניתן ביום: 8/9/2013
על ידי כב' השופט: עידו כפכפי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח להשיב למבוטח את דמי הביטוח אשר שולמו על ידו לחברת הביטוח לאחר פרעון המשכנתא?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"המחלוקת בין הצדדים סבה בעיקר סביב פרשנות המונחים "יתרת ההלוואה" ו"סכום ההפרש" בפוליסה. עולה מחלוקת בסיסית ביחס למהותה של הפוליסה הנדונה, קרי האם המשך גביית פרמיית ביטוח למרות פרעון ההלוואה בגינה נערכה הפוליסה, מהווה התעשרות שלא כדין של חברת הביטוח. בהעדר מחלוקות עובדתיות ממשיות הגישו הצדדים סיכומים על סמך כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו. אין מחלוקת כי הנתבעת פרעה את ההלוואה לבנק, אולם קיימת מחלוקת בנוגע למועד הפרעון.
...
הפוליסה הנדונה והמפרט לה תמציתיים ואינם מכילים הגדרות מורכבות. ביסודה מדובר בפוליסה לביטוח חיים החלים עליה התנאים הכלליים הקובעים כי בקרות מקרה הביטוח יש לשלם למוטב את תגמולי הביטוח. התנאים המסויימים נקבעו בנספח "ביטוח לפרעון יתרת הלוואה עקב מקרה מוות".
בפועל מדובר בביטוח המכונה בציבור בשם המטעה "ביטוח משכנתא", מטעה משום שלא מבטחים את המשכנתא אלא מבטחים את חייו של הלווה כדי להבטיח את פרעון המשכנתא במידה וילך לעולמו טרם פרעונה.
במפרט לפוליסה נקבעה התובעת, המבוטחת, כמוטבת בחייה ובמותה, יורשיה החוקיים.
לשון הפוליסה פשוטה ופרשנות הנתבעת עולה בקנה אחד עם לשונה ועם תכלית הפוליסה הנדונה בפרט באספקלריא של ביטוחי חיים בכלל. לא ניתן להתעלם מטענת הנתבעת כי לו חלילה היה קורה מקרה הביטוח לאחר פרעון ההלוואה, היו המוטבים מתייצבים ודורשים את תגמולי הביטוח ולא מבקשים החזר פרמיות. המקרה הנדון חריג בטיעוניו מאחר והמבוטח עותר לפרש פרשנות מצמצמת את היקף הכיסוי הביטוחי שנרכש.
כב' השופט י' דנציגר עמד על האופן הראוי לפרשנות חוזה ביטוח בע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 26-30 , 21.8.13. ככלל יש לפרש את הפוליסה על פי המשמעות המילולית, הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה, תוך עמידה על מכלול תניותיה כשלמות אחת. אין להניח מראש פרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית. לעיתים ניתן לתת פירוש ליברלי וסביר כדי להגיע למשמעות ההגיונית והאמיתית אליה התכוונו. רק כאשר ישנן שתי אפשרויות פרשנות סבירות באותה מידה מבחינה לשונית יש לפנות לכלל הפרשנות כנגד המנסח. בנוסף במקרים המתאימים, בהם הלשון אינה ברורה, ניתן לעשות גם שימוש בדוקטרינה של פרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח.
ממקרא כל הוראות הפוליסה והמפרט כמכלול עולה כי פרשנות התובעת הינה מלאכותית ובלתי סבירה שכן שוללת מהפוליסה את האפשרות הטבעית להעניק למוטב את ההפרש בין סכום הביטוח לבין יתרת ההלוואה בפועל. דווקא פרשנות הנתבעת מעניקה לפוליסה כיסוי רחב יותר מזה לו טוענת התובעת שכן קבלת פרשנות התובעת מובילה לכך כי אין כיסוי ביטוחי למקרה של מות המבוטח לאחר פרעון ההלוואה. הנתבעת לקחה על עצמה סיכון לשלם סכום משתנה בהתאם למפרט במקרה של מות המבוטח. אם המבוטח בוחר בחייו לפרוע את ההלוואה לא קטן הסיכון של הנתבעת מאחר ועליה לשלם את ההפרש למבוטח. דווקא קבלת פרשנות התובעת תוביל מצב של התעשרות חברת הביטוח שכן לשיטתה לא תהא חייבת לשלם את ההפרש למבוטח. ספק רב אם פרשנות זו הינה בגדר הציפיות הסבירות של המבוטח.
כל טענות התובעת הנוגעות לשיעורי הפרמיה אינן רלבנטיות לפרשנות הגדרות הפוליסה. עיון במפרט מלמד כי בפועל לא קטנה הפרמיה בהתאם לירידת סכום הביטוח ודי בטעם זה כדי לשלול את כל מסקנות התובעת הנוגעות לשיעורי הפרמיה. עצם העובדה כי במקרה הביטוח שיעור תגמולי הביטוח נמוך מסכום הביטוח עת נערך הסכם הביטוח אינה חריגה לפוליסה הנדונה ואף בביטוח רכב מחושבים תגמולי הביטוח לפי מצב הרכב בעת מקרה הביטוח ולא לפי שיעור הפרמיה שנגבתה. לא מצאתי אף רבותא בטענות ביחס למנגנון שינוי סכום הביטוח במקרה של הגדלת סכום הביטוח אל מול צמצומי, ועניין זה אינו משליך על השאלה שבמחלוקת.
שעה שקבעתי כי פרשנות הפוליסה שוללת טענת התובעת כי פרעון ההלוואה מפקיע את חוזה הביטוח, נשמטת הקרקע תחת הטענה לעשיית עושר. הדרך היחידה בה ניתן היה לטעון לעשיית עושר היתה אם אמנם מדובר היה בביטול חוזה הביטוח מחמת סיכון שנתבטל, כהוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, (לא מצאתי כי מדובר בהרחבת חזית אלא רק ניתוח משפטי של היסוד לעילה של עשיית עושר). לשיטת התובעת, אם סולקה ההלוואה מקרה הביטוח אינו אפשרי עוד וחוזה הביטוח התבטל מאליו ממועד זה.
אין ביד לקבל טענה זו. מקרה הביטוח הינו מות המבוטח. הסיכון המבוטח הוא חיי המבוטח ולא ההלוואה, (ראה לעיל לעניין ההטעיה במונח "ביטוח משכנתא"). פירעון ההלוואה אינו הופך את מקרה הביטוח ללא אפשרי, שכן המבוטח עדיין עלול למות גם אם פרע את ההלוואה בחייו. עיקרי ההסכם מוגדר כתשלום יתרת ההלוואה למלווה בקרות מקרה הביטוח ולמוטב את "סכום ההפרש", אם קיים כזה. די בהגדרת מצב המזכה את המבוטח בהפרש כדי לשלול טענת התובעת כי פירעון ההלוואה מבטל את חוזה הביטוח מאליו.
התובעת רכשה ביטוח חיים שנועד לפרוע את יתרת ההלוואה שנטלה, שעה שפרעה את ההלוואה בכוחות עצמה נותרה עם כיסוי ביטוחי לסיכון של מקרה מוות, שלמרבה המזל לא התממש, ולאריכות ימים שלא יתממש. מחמת טעות לא ביטלה התובעת את הפוליסה, אולם נותרה עם כיסוי ביטוחי עד שעשתה כן ולפיכך אין בסיס לטענתה כי הנתבעת התעשרה שלא כדין.
אשר על כן, התביעה נדחית. "
