תא (נצ') 32969-04-11 ראמי טנוס נ' א' ס'
בית משפט: המחוזי בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 6/10/2013
על ידי כב' השופט: דני צרפתי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של נפגע בתאונת דרכים כלפי קרנית לפי חוק הפלת"ד לאור העובדה שהוא נפגע ע"י קטין בן 14 שנהג ברכב בעת התאונה?
רקע: הנתבעים טוענים כי הנפגע אינו זכאי לפיצוי עפ"י חוק הפלת"ד הואיל ובעניינו החריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חפלת"ד"). החריג הנ"ל שולל פיצוי כאשר הנפגע בעצמו היה המחזיק של הרכב הפוגע, והוא זה שהתיר לנהג הפוגע לנהוג ברכב הפוגע, ללא כיסוי ביטוחי.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"נטל ההוכחה - על תובע העותר לפיצוי בגדר חוק הפלת"ד מוטל להוכיח כי נפגע בנזקי גוף בעטיה של "תאונת דרכים" אשר נגרמה "עקב שימוש ברכב מנועי" (סעיפים 1-2 לחפלת"ד).
כאשר התביעה מוגשת כנגד קרנית, במסגרת האמור בסעיף 12לחפלת"ד, מוטל על התובע גם הנטל להראות שהתקיימו תנאי סעיף 12(א) לחפלת"ד, שכן לפי סעיף 12(ב) לחוק הפיצויים, באה קרנית תחת חברת הביטוח (ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד, (11.08.97)).
תפקידה של קרנית כאמור בסעיף 12(א) לחוק הפלת"ד הוא "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח...".
זכאות זו, נשללת כאמור באחד מהמקרים המנויים בסעיף 7 לחפלת"ד ובכללם:
"7(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".
סעיף 7 לחפלת"ד הינו חריג לתכלית הסוציאלית אשר ביסוד חוק הפלת"ד, ומטרתו בראש ובראשונה עונשית, כאשר המחוקק שואף להרתיע אנשים מהתנהגות פגומה על ידי שלילת זכאותם לפיצויים במקרה של תאונת דרכים (ראה ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (08.12.05)).
בפסיקה התגלעו בעבר חילוקי דעות בנוגע לנטלי ההוכחה בהקשר לחריגים עפ"י סעיף 7 הנ"ל לרבות בזיקה למידת הנטל המוטל על התובע להוכחת היסודות השליליים (דהיינו הוכחה כי התובע אינו נופל לגדר סעיף בחוק השולל זכאות).
עם זאת, נדמה כי כיום, הדעה הרווחת בפסיקה, ואשר אני עצמי רואה להעדיף, גורסת כי הנטל להוכיח קיומה של אחת החלופות המנויות בסעיף 7 לחפלת"ד מוטל על קרנית [(ראה: י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה רביעית 2013, עמ' 274; א. ריבלין, תאונת הדרכים מהדורה 4, 2011, בעמ' 509; ת"א (חי') 895/91, שושן נ' פיטרו (11.11.93); ת"א 3272/09 מוחתסב נ' סאלח (05.05.11) כפי שאושר בע"א 4913/11 מוחתסב נ' אסמעיל (18.02.13) ובהתייחס לחריג בסעיף 7(2)].
בהקשר זה גם יש לציין כי על רקע תכלית הפלת"ד, סעיף 7 הינו חריג הרתעתי אשר את הוכחתו יש להטיל על הטוען לו. כמו כן, יש לפרשו בצמצום (ע"א (חי') ת"א 3042/04, פתפות נ' סאלח חולאד, מיום 03.01.06), וכלל יש להימנע ממתן פרשנות השוללת פיצוי, כל עוד הדברים מתיישבים עם השכל הישר [ראה: בע"א (ת"א) 1063/01, מזור נ' קרנית (02.09.03) וברע"א 10334/03 מזור נ' קרנית (11.02.04) בה נדחתה בקשת רשות הערעור בעניין].
עם זאת, יובהר כי כמות הראיות שיהא על קרנית להביא על מנת להעביר את הנטל לצד השני (תובע הפיצויים), יהא פחוּת על פי רוב בשל כך שמדובר בנתונים עובדתיים המצויים בידי התובע (ראה ת"א (חי') 16976-07-09 מויאל נ' סבאח, (24.03.10), וע"א 4913/11 הנ"ל).
בעניננו וכפי שפורט ויפורט להלן, נוכחתי כי קרנית עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שלילת זכאותו של התובע לפיצויים על פי החוק."
"סוף דבר - לסיכום אם כן, שוכנעתי, על בסיס העדויות והראיות שהובאו בפני, כי הנתבעים הוכיחו, על פי הנטל המוטל עליהם, שהתובע הורה לנתבע לנהוג ברכב, זאת למרות שידע שהנ"ל אינו בעל רישיון נהיגה.
לאור האמור ובהיות התובע, למועדים הרלבנטיים, המחזיק ברכב הפוגע, אשר נתן לנתבע לנהוג בו ללא ביטוח וללא רישיון, נתקיים החריג הקבוע בסע' 7(6) לחפלת"ד, השולל מהתובע כמי שנפגע באותה תאונת דרכים – כל פיצוי מקרנית.
אשר על כן אני מורה על דחיית תביעתו של התובע."
