תאמ (עכו) 42886-03-12 מ' נ' נגד כלל חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: השלום בעכו
פסק הדין ניתן ביום: 20/10/2013
על ידי כב' השופטת: אביגיל זכריה
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח להתיישנות תביעה לפי ביטוח תאונות אישיות לתלמידים כאשר התלמיד המבוטח טוען, כי חברת הביטוח הכירה באחריותה וכי הצדדים ניהלו, להבנתו, מו"מ לפשרה על מנת לנסות ולסיים את ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי התביעה התיישנה
מתוך פסק הדין:
"בשים לב למועד האירוע הנטען, גילו של התובע במועד האירוע, ועילת התביעה הנסמכת על ביטוח תאונות אישיות לתלמידים ולפי חוק חוזה ביטוח הקובע תקופת התיישנות מקוצרת - הרי שהדברים כמעט ומדברים בעד עצמם. נוכח הנתונים שהוצגו, ובהיעדר נימוק אחר המצדיק הארכת תקופת ההתיישנות בהתאם למבחנים הקבועים לכך בפסיקה, הרי שהמועד האחרון להגשת התביעה חל ביום 1.7.11 עת מלאו לתובע 21 שנה. מאחר והתביעה הוגשה רק במרץ 2012 הרי שיש לראות את התביעה התיישנה במועד הגשתה.
לא מצאתי ממש בטענות התובע אודות הארכת תקופת ההתיישנות בנסיבות המקרה דנן וטענות הנתבעת בהודעתה המשלימה מקובלות עליי בעניין זה במלואן...."
"לעניין טענת התובע לניהול מו"מ בחוסר תום לב - גם דין טענה זו להידחות.
אמנם, ישנם מקרים בהם ניהול מו"מ בחוסר תום לב, או עיכוב הליכי בירור דרישת תשלום, עלולים לעלות כדי ניהול מו"מ בחוסר תום לב שיביא להארכת תקופת ההתיישנות והאסמכתאות אליהן הפנה ב"כ התובע מדברות בעניין זה בעד עצמן.
ואולם, בעניין שבפניי לא עלה בידי התובע להציג התקיימות נסיבות כגון אלה.
כאמור, לוח הזמנים שהוצג לעיל הצביע דווקא על פעולתה המהירה של הנתבעת, הגם שהסתיימה בדחיית התביעה. גם מועד דחיית התביעה הותיר בידי התובע פרק זמן מספיק להגשת תביעתו לבית המשפט המוסמך. ממילא גם במישור העובדתי לא עלה בידי התובע להציג כל ראיה שתתמוך בטענתו כי מו"מ כאמור בכלל התנהל בין שני הצדדים או כי ניתנה הסכמה במפורש או מכללא להארכת תקופת ההתיישנות. כמו כן לא צוינו פרטים של גורם ספציפי מולו התנהל מו"מ כנטען, לא הובאו מסמכים התומכים בטענה כי הנתבעת הסכימה להשעיית מרוץ ההתיישנות עד תום התביעה הנזיקית וכו'.
בעניין זה לא מצאתי לייחס משקל רב לשני מכתבים שנשלחו באופן חד צדדי מצד התובע בשנת 2012 מועד בו כבר התביעה התיישנה ובהן הצעה להסדר, פעם שדרישת התשלום כבר נדחתה כשנה קודם לכן.
עוד יצוין שכל שנטען על ידי התובע עצמו הוא כי פניות טלפוניות לנתבעת ביחס לאותם מכתבים (שנשלחו כאמור בשנת 2012 , כשנה לאחר דחיית התביעה) נענו באופן לאקוני ואולם גם בסוגיה זו - שהיא עניין עובדתי הטעון תמיכה בתצהיר - לא הוגש על ידו תצהיר ולא הובאה כל ראיה אחרת שיש בה לתמוך בטענות ו/או כדי לסתור את המסמכים שהוצגו וזאת על אף ההזדמנות הנוספת שניתנה לו לתקן טענותיו במישור זה.
עם כל הכבוד, הרגשה סובייקטיבית של התובע כמתואר בסעיף 10 לתגובתו ולפיה: "המבקשת בהתנהגותה לאורך כל הדרך נתנה למשיב ההרגשה שוויתר (צ"ל "שוויתרה", א.ז.) על ההתיישנות" - אין בה די בשים למסמכים שהוצגו בפניי והמדברים בעד עצמם. גם תיאור שיקולי התובע בתגובתו המשלימה ביחס לאפשרות שעמדה לו לצרף את כלל להליך הנזיקי והוא לא עשה כן, הינם אלה בלבד: שיקולי התובע. אין בהם כשלעצמם כדי להטיל חבות או לייחס משמעות נסתרת לפעולות הנתבעת פעם שעמדתה הייתה ברורה וחד משמעית.
סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת. התביעה נדחית."
