עא (חי') 40457-03-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך עמיאל ב.ר. בע"מ
בית משפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 22/10/2013
על ידי כב' השופט: יצחק כהן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסיקת השלום שקיבל את תביעתו של המבוטח לחייב את חברת הביטוח לפצות אותו בגין אובדנו הגמור של כלי רכב, אשר לטענתה של חברת הביטוח האדם שנהג ברכב בעת התאונה היה פסול מלנהוג בו?
רקע: לטענת המבוטח, מכיוון שלא ידע על כך שרישיונו נשלל, ממילא לא טרח להפקידו במזכירות בית המשפט כמצוות הדין. לטענת המבוטח "רק לאחר שנודע לו אודות השלילה ולבקשת בית המשפט רישיון הנהיגה שלו הופקד.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
"נקודת המוצא לדיון בערעור שלפני היא קביעתו העובדתית של בית משפט קמא, כי המשיב ידע על עונש הפסילה שהושת עליו, כבר בתאריך 5.7.2009, שאז קיבל הודעה על עונש הפסילה. כזכור, התאונה אירעה בתאריך 21.7.2009, דהיינו, למעלה משבועיים לאחר שנודע למשיב, כי הוא פסול מלנהוג במכונית.
מכאן בא אני לבחון את טענת המשיב על "טעות במצב משפטי", שנטענה על ידי המשיב.
בעדותו מסר המשיב, כי עניינו היה בטיפולם של שני עורכי דין, אשר הזניחו את עניינו, עד אשר מצא עורך דין שלישי ש"עשה סדר" בדברים. כאשר נשאל, מדוע המשיך לנהוג חרף העובדה שבית המשפט ציווה עליו פעמיים להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, השיב המשיב:
"אני מתפרנס מנהיגה, אני מוסכניק, אני אשב בבית עד מועד הדיון? אני לא התעסקתי עם זה בחיים. נתתי לשני עורכי דין שיתעסקו, כל אחד הזניח את זה עד שמצאתי מישהו אחר שיטפל לי בתיק. לא שמתי פס."
גם בהמשך הדברים, נאמרו הדברים הבאים:
"ש. נכון שגם לפני החלטה זו שמבטלת את גז"ד ביהמ"ש לתעבורה חזר ואמר לך לתת את רישיון הנהיגה?
ת. זה חזר על עצמו מספר פעמים ובכל זאת התעקשתי כי אני מוסכניק ומזה אני מתפרנס."
צא וראה, לא מצאתי, כי במקום כלשהו בעדותו של המשיב (דהיינו, לא בתצהירו התומך את כתב התביעה, שהוגשה בסדר דין מהיר, ולא בחקירתו הנגדית), שהמשיב מסביר שסמך על עצה משפטית שניתנה לו, כאשר המשיך לנהוג למרות ידיעתו שרישיונו נפסל, ולמרות שפעמיים הורה לו בית המשפט להפקיד את רישיון הנהיגה שלו. על כן, ועם כל הכבוד, לא מצאתי על מה ביסס בית משפט קמא את קביעתו, שהמשיב פעל בהתאם ליעוץ משפטי שקיבל מעורכי דינו.
על כן, נראה הדבר, שלטענת המשיב, בדבר טעות במצב משפטי, כלל לא הונחה התשתית העובדתית הדרושה.
זאת ועוד: טענת "טעות במצב משפטי", הנטענת מפי נאשם, היא טענה מבית היוצר של המשפט הפלילי, והיא קובעת את כלל, שאי ידיעת הדין אינה פוטרת אדם מאחריות פלילית למעשה שעשה, זולת אם הטעות שטעה בידיעת הדין או בפרשנותו "הייתה בלתי נמנעת באורח סביר" (וראו סעיף 34י"ט לחוק העונשין, תשל"ז - 1977). ספק בעיני, האם על סמך טענה שכזאת יש מקום לפטור אדם מקיום התחייבות במסגרת יחסים חוזיים או לפטור אותו מקיום תנאים יסודיים בפוליסת ביטוח. טענות המתייחסות לטעות משפטית בדין האזרחי, הוסדרה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, והדבר כולל "טעות שבחוק" (וראו: סעיף 14(ד) לחוק החוזים).
אם לא די בכך, ואפילו אניח שטענת "טעות במצב משפטי" לפי סעיף 34 י"ט לחוק העונשין חלה אף במשפט האזרחי, ההלכה הפסוקה קבעה תנאים שונים להחלת הגנת "טעות במצב משפטי". בין היתר נקבע, שאדם יהיה זכאי לחסות בצל ההגנה, אם קיבל יעוץ משפטי ממי שבקיא בתחום המשפטי הרלבנטי, והעצה המשפטית הייתה עצה רצינית, שניתנה על בסיס הצגת התמונה העובדתית המלאה. עוד נקבע, כי ראוי שחוות הדעת עליה סמך הנאשם, תוצג בכתב (וראו: ע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פ"ד ס"ב (3) 307 (2007) (בעמ' 363); ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו, 21.10.2007)).
במקרה שלפני, עורך הדין שכביכול המשיב סמך על עצתו, כלל לא הוזמן להעיד, והמשיב לא הציג חוות דעת כתובה שקיבל. ממילא לא נתברר מה היה תוכן העצה שהמשיב קיבל, ממנה יכול היה להבין, שכל עוד בקשתו לביטול גזר הדין תלויה ועומדת, רשאי הוא להמשיך לנהוג במכוניתו (ושוב אזכיר, שפעמיים הורה בית המשפט לענייני תעבורה למשיב להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, כתנאי לדיון בבקשתו לביטול גזר הדין).
על כן, הנני סבור, כי יש לקבל טענת המערערת, שהמשיב אינו זכאי לחסות בצל הטענה, שפעל על פי עצה משפטית שקיבל.
עתה נשאלת השאלה, האם ביטולו של גזר הדין הראשון פועל באופן רטרואקטיבי, באופן המכשיר את נהיגתו של המשיב במכונית במועד התאונה. אזכיר, כי בתאריך 29.8.2010, לאחר שבוטל גזר הדין המקורי (זה שניתן בהעדר המשיב), נתן בית המשפט לענייני תעבורה פסק דין חדש, ובו השית על המשיב עונש פסילה למשך 45 ימים, ותחילתו במועד בו הפקיד המשיב את רישיון הנהיגה, דהיינו, בתאריך 25.7.2010.
טענת המשיב היא אפוא, שמכיוון שפסק הדין המקורי בוטל, והפסילה החדשה אינה חלה על מועד התאונה, אין מקום לטענת המערערת, כי במועד התאונה המשיב לא החזיק ברישיון נהיגה, ונהג במכונית בניגוד לתנאי הפוליסה.
הנני דוחה טענתו השנונה של המשיב. הנני סבור, כי יש לבחון את מצב הדברים כפי שהיה קיים במועד בו אירעה התאונה. במועד בו אירעה התאונה, המשיב היה פסול מלנהוג בכלי רכב, חרף ידיעתו שרישיונו נפסל. לאורך תקופה ארוכה, המערער שם ללעג ולקלס את גזר דינו של בית המשפט לענייני תעבורה, כמו גם את שתי ההחלטות שהורו לו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, כתנאי לדיון בבקשתו לביטול גזר הדין. עתה מבקש המשיב הוא להיבנות מהתנהגותו, שבלשון המעטה ניתן לכנותה מקוממת.
על כן, הנני סבור, שיש לקבל טענות המערערת, כי במועד התאונה המשיב נהג במכונית חרף העובדה שרישיונו נפסל, ועל כן אין המשיבים זכאים לתגמולי הביטוח על פי פוליסת הביטוח.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלה, האם המשיב פעל בכוונת מרמה בתביעת התגמולים. עם זאת אציין, שבמכתב מתאריך 13.11.2011, שנכתב בשם המשיב, ומוען אל המערערת, נטענו טענות עובדתיות, אשר אינן תואמות את הקביעה העובדתית, שנקבעה על ידי בית משפט קמא, כי המערער ידע על כך שרישיון הנהיגה שלו נפסל, כבר מתאריך 5.7.2009. ודי לחכימא.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.
(ב) הנני דוחה את תביעת המשיבים לקבל תגמולי ביטוח מאת המערערת בגין התאונה שאירעה בתאריך 21.7.2009.
..."
