בג"ץ 9053/12 עידו שגב שטיגליץ נגד המפקח על הביטוח – משרד האוצר - מדינת ישראל
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 8/12/2013
על ידי כב' השופט: י' עמית ובהסכמת השופטים א' רובינשטיין, ונ' סולברג
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את העתירה ולאפשר לעותר לגשת לבחינות הגמר לצורך הסמכתו כסוכן ביטוח בענף כללי (אלמנטרי), בהתאם לתקנות הפיקוח הישנות, או לחלופין, לאפשר לו להיבחן במתכונת הקודמת על פי התקנות הישנות, בהתאם להוראות המעבר בתקנות הפיקוח החדשות?
רקע: העותר עמד בהצלחה בבחינה ביסודות הביטוח, ועמד בהצלחה בבחינת מתמחה בענף ביטוח רכוש ובענף ביטוח תאונות. ביום 1.7.2000 החל העותר את התמחותו לתקופה של שנתיים, בהתאם לתקנות הישנות. ביום 17.2.2004 פנה העותר בבקשה לאפשר לו לגשת לבחינות הגמר, ובקשתו נעתרה. לאחר מספר דחיות שנתבקשו על ידי העותר, נמסר לו כי המועד האחרון שהוא יכול להיבחן בבחינות הגמר הוא 1.9.2004. העותר נבחן ביום 18.8.2004 בבחינת הגמר בענף ביטוח רכוש, ונכשל.
בית המשפט העליון דחה את העתירה
מתוך פסק הדין:
"התקנות החדשות הותקנו בעקבות רפורמה מקיפה בשוק ההון והביטוח (ראו בהרחבה בבג"ץ 4350/09 בן דור נ' שר האוצר (12.10.2010)). הן על פי התקנות הישנות והן על פי התקנות החדשות המסלול לקבל רישיון סוכן ביטוח הוא עמידה בהצלחה בבחינות ביסודות הביטוח; תקופת התמחות בענף הביטוח הרלבנטי; ובתום תקופת ההתמחות עמידה בבחינות גמר בתחום הרלבנטי.
על פי התקנות הישנות, נדרש מבקש הרישיון לעמוד בבחינה ביסודות הביטוח ובבחינה ביסודות הענף בו הוא מבקש להתמחות. לאחר שעמד בבחינות אלה בהצלחה, ניתן לו רישיון מתמחה לתקופה של עד שלוש שנים, במהלכה רשאי היה מבקש הרישיון לעסוק כסוכן ביטוח מתמחה בתקופת התמחות למשך שנתיים בענף הביטוח הרלבנטי. לאחר מכן, וכפי שיפורט להלן, היה על מבקש הרישיון לעמוד בבחינות הגמר תוך פרק זמן מסוים, שאם לא כן, היה עליו לחזור ולהיבחן ביסודות הביטוח.
על פי התקנות החדשות, שונתה המתכונת של בחינת יסודות הביטוח, ובנוסף אליה נדרש מבקש הרישיון להיבחן גם ביסודות ייעוץ השקעות (ראו הגדרת "בחינה ביסודות" בתקנה 1 לתקנות החדשות). דומה כי מטלה זו היא העומדת בבסיס העתירה דכאן. בנוסף, על פי התקנות החדשות קוצרה תקופת ההתמחות לחצי שנה אך בוטלה האפשרות לקבל רישיון מתמחה ולעסוק בביטוח במהלך ההתמחות. על פי התקנות החדשות אין מגבלת זמן לתוקפה של בחינת היסודות, ומבקש הרישיון רשאי לגשת לבחינות הגמר פעם אחר פעם ללא הגבלת זמן.
ביום 14.5.2006 נבחן העותר בבחינת הגמר בענף ביטוח תאונות, ונכשל. ביום 1.4.2008 פנה העותר בבקשה כי יתירו לו להיבחן שנית בבחינות הגמר בביטוח כללי, אך בקשתו נדחתה. בחודש מרץ 2012 שב העותר ופנה למשיב בבקשה לגשת לבחינת הגמר, ומשנדחתה בקשתו, הגיש העותר את העתירה שבפנינו, לאחר שעתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים נמחקה מחוסר סמכות עניינית.
...
אומר בקצרה כי איננו רואים טעם להידרש לפרשנות התקנות החדשות והישנות, מן הטעם שדין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה. צא ולמד, כי העתירה הוגשה בחלוף כשמונה שנים מאז המועד האחרון בו נתאפשר לעותר לגשת לבחינות הגמר בביטוח כללי, ולמעלה משש שנים לאחר שהתקנות החדשות נכנסו לתוקפן בחודש פברואר 2006. ככל שביקש העותר ליהנות מהוראות המעבר בתקנות החדשות, היה אמור לעשות זאת זה מכבר. קשה להלום כי בחלוף שנים כה רבות מאז נכנסו התקנות החדשות לתוקפן, העותר יבקש להסתמך על הוראות המעבר בתקנות החדשות, אשר כשמן כן הן, נועדו להסדיר "ולרכך" את המעבר מהעידן הישן לעידן החדש שלאחר הרפורמה.
למעלה מן הצורך אומר כי דין העתירה להידחות גם לגופה, באשר על פניו, העותר לא היה זכאי להיבחן שוב בבחינות הגמר על פי התקנות הישנות. תקנה 11(ב) לתקנות הישנות קובעת כלהלן:
"מבקש רישיון שנכשל בבחינות גמר יהיה רשאי להבחן פעמיים נוספות בנושאים שבהם נכשל, תוך המועד הנקוב בתקנה 3(ב)(1); לא עמד מבקש הרישיון בבחינות האמורות תוך המועד הנקוב, תישלל ממנו האפשרות לקבלת הרישיון כל עוד הוא לא עמד מחדש בבחינות היסודות" (הדגשה הוספה – י"ע).
תקנה 3(ב)(1) קובעת כי המפקח רשאי לתת רישיון לסוכן ביטוח למבקש בתקופת התמחותו לתקופה שלא תעלה על 3 שנים.
לשיטת המדינה, המועד האחרון בו יכול היה העותר לגשת לבחינות על פי התקנות הישנות היה ביום 1.7.2003, בחלוף 3 שנים מתחילת התמחותו. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בסעיף 6א(ג) לתקנות הקובע כי מי שקיבל רישיון לפי תקנה 3(ב) ולא שילם את האגרה השנתית במשך שלוש שנים לא יחודש רישיונו אלא אם עמד בבחינה ביסודות. העותר טען, כי את 3 השנים האמורות בתקנה 11(ב) הנ"ל יש לספור החל מהיום בו החליט להבחן במועד כלשהו לאחר תקופת ההתמחות, ולחלופין, תוך 3 שנים מיום סיום תקופת ההתמחות.
כשלעצמי, אני מבכר את פרשנות המדינה, ולפיה יכול היה העותר להיבחן במהלך תקופת ההתמחות ובמהלך תקופת השנה שלאחר סיום התמחותו. כך הודע לעותר "בזמן אמת" כאשר קיבל רישיון סוכן ביטוח מתמחה בו נאמר שעליו להיבחן בבחינות הגמר תוך 3 שנים בתקופה המתחילה ביום 1.7.2000 ומסתיימת ביום 1.7.2003. טענתו של העותר כי הגבלה זו אינה חוקית והיא נקבעה בחוסר סמכות (סעיף 172 לעתירה), אך ממחישה את השיהוי בטענתו זו, המועלית לראשונה כ-13 שנה לאחר קבלת רישיון המתמחה. מכל מקום, פרשנותו של העותר, לפיה רשאי מבקש רישיון שנכשל להיבחן בכל מועד שהוא במהלך 3 שנים אינה סבירה ואינה הגיונית. אך גם אם נקבל את הפרשנות החלופית של העותר, לפיה היה רשאי להיבחן תוך 3 שנים מתום תקופת ההתמחות, הרי שגם מועד זה חלף עבר מזמן, כך שעל המבקש להיבחן מחדש בבחינת היסודות.
העותר ביקש, לחלופין, להסתמך על הוראת המעבר הקבועה בתקנה 26(א) לתקנות החדשות ולפיה "מי שערב יום תחילתן של תקנות אלה היה רשאי להתמחות לפי תקנות רישיון סוכן ביטוח (התקנות הישנות – י"ע), לא יידרש לעמוד בבחינות ביסודות לפי תקנות אלה". לטענת העותר, הוא זכאי אפוא להיבחן מחדש בבחינת היסודות במתכונת התקנות הישנות, קרי, ללא הבחינה ביסודות יעוץ השקעות.
אלא שלאור המסקנה אליה הגענו, ולפיה פקע תוקפה של בחינת היסודות אותה עבר המבקש על פי התקנות הישנות, ומאחר שרישיון המתמחה של המבקש פקע בתוך שלוש השנים מיום תחילת התמחותו והוא כבר אינו בגדר מי ש"רשאי להתמחות", ספק אם יש בהוראת תקנה 26(א) הנ"ל כדי לסייע למבקש. לעניין זה אפנה להוראת השעה הקבועה בתקנה 27(ג) לתקנות החדשות, הקובעת חלון זמנים של 6 חודשים, במהלכן יכול מבקש רישיון אשר צריך להיבחן בבחינת היסודות, לבקש להיבחן בבחינת היסודות לפי התקנות הישנות, קרי, ללא בחינת היסודות בייעוץ השקעות. קשה להלום כי חלון זמנים זה של ששה חודשים יוארך לבקשת העותר לתקופה של כשש שנים, ועם פקיעת תוקף הוראת השעה, חלות על העותר הוראות התקנות החדשות.
סופו של דבר שאנו דוחים את העתירה, ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות."
פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון.
