החלפת גלגל בטרקטור כשימוש לתחבורה

רעא (מרכז) 25437-10-12‏ ‏ כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו זר לאבד

בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד

פסק הדין ניתן ביום: 4/12/2013

על ידי כב' השופט: יעקב שפסר

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסק דין חלקי של השלום אשר קבע כי תאונה שבה נפגע המשיב 1, היא תאונת דרכים על-פי חוק הפלת"ד?

רקע: התאונה נשוא התובענה ארעה כאשר הנפגע עבד בשירות קיבוץ משאבי שדה, ובמועד תאונה יצא המשיב במסגרת עבודתו לחרוש את השטחים החקלאיים השייכים לקיבוץ והמרוחקים ממנו כ-30 ק"מ. לשם כך, כדרך של שגרה, היה עליו להחליף טרם תחילת עבודת החריש את גלגלי הטרקטור לגלגלים המתאימים לעבודה זו.

בית המשפט דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"המחלוקת העיקרית במקרה שלפנינו נסבה על השאלה האם באים פרטי המקרה הנדון בגדרי השימוש ברכב מנועי, כמשמעותו בחוק הפלת"ד.

המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק הפלת"ד בזו הלשון:

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

(ההדגשות אינן במקור- י.ש.)"

"מקורו של תיקון מס' 8, כי היתה כוונה להבחין בין השניים מבחינת היקף תחולתם, ואף אין כל רמז לכך, שיש טעם או היגיון בהבחנה כזו.

בית המשפט מדגיש כי תכלית החקיקה שביסוד שני החריגים בהגדרת "שימוש" דומה, ביסוד שניהם עומדים שיקולי מדיניות, לפיהם יש להוציא מגדר תחולת חוק הפלת"ד תאונות עבודה מסויימות. על רקע זה, סבר בית המשפט כי יש לחתור לפירוש חריג אחד באופן התואם את מובנו של החריג השני.

בית המשפט הצביע על הסכמה גורפת שהתקיימה ולפיה אין לפרש חריג זה כפשוטו, כאילו הוא מתייחס לכל מקרה שבו ארעה תאונה במהלך עבודתו של אדם.

על מנת להגיע אל המסקנה הנכונה, המתבקשת מכלל השיקולים, אשר אף באו לידי ביטוי בתיקון מס' 8, הפנה בית המשפט בעניין יונאי לתהליך החקיקתי והטרום חקיקתי.

בית המשפט מפנה לפסיקה טרם התיקון במסגרתה התעוררה השאלה אם תיקון במוסך עשוי להיות שימוש ברכב מנועי, ובשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים ניתנה לשאלה זו תשובה שלילית. אולם, גישה זו נדחתה בפסק דין עקרוני שניתן ע"י בית המשפט העליון, אף הוא טרם התיקון, בע"א 358/83  שולמן ואח' נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, שם נקבע כי על בסיס הסברה כי כל הפעולות האינצידנטליות לשימוש ברכב, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה בשימוש העיקרי, דהיינו שימושי לוואי חיוניים, באות בגדר הגדרת "שימוש" ולפיכך חוסות תחת תחולת החוק, הרי נגזרה המסקנה כי גם תיקון במוסך בא בגדר שימוש ברכב מנועי.

בנקודה זו ראויים לעיון הדברים הברורים שנאמרו בעניין זה בפסה"ד בעניין יונאי:

"ההוראה שאנו עוסקים בה מהווה התמודדות ישירה עם פסקי-דין אלה. בפני ועדת חוק חוקה ומשפט הוצגה עמדת הפסיקה, ולפיה "תאונת דרכים כללה גם תיקונים במוסך, בהם מדובר ברוב המקרים בתאונת עבודה..." (פרוטוקול ועדת חוק חוקה ומשפט, 6.3.1990, בעמ' 4). הוועדה נדרשה לשאלה ספציפית זו בכמה מישיבותיה (ראו ישיבת הוועדה מיום 7.5.1990). במהלך הישיבות, נתגבשה גישה שלפיה אין מקום להכיר בתיקונים אשר נעשו על-ידי בעל מקצוע כתאונת דרכים. גישה זו סוכמה על-ידי חבר-כנסת לין, יושב-ראש הוועדה, במילים אלה:

"בענין תיקוני רכב. תיקונים במוסך – מקובל על כולנו שהם לא מכוסים. אדם יצא מתל אביב לחיפה, הרכב התקלקל בדרך, עמד בצד הדרך וניסה לתקן את הרכב, בא אזרח טוב ועזר לו בתיקון, אם נפגעו – שניהם מכוסים על פי החוק, שכן זה נעשה אגב שימוש ברכב למטרות תחבורה. אם הזמין צוות של מומחים לתיקוני רכב בדרך והם נפגעים בשעת העבודה, החוק לא מכסה" (ישיבת הוועדה מיום 7.5.1990, בעמ' 15; ראו גם את דבריו באותה ישיבה, בעמ' 4, 11; ראו גם דבריו של ח"כ לוי באותה ישיבה, בעמ' 7; עוד ראו דברי ח"כ לין בישיבת הוועדה מיום 16.5.1990, בעמ' 5).

סוף נקודה זו: במסגרת תיקון מס' 8 ביקש המחוקק לחולל שינוי בדין, ולהוציא טיפולים על-ידי מי שמקצועו בתיקון או בטיפול בכלי רכב, ממסגרת הזכאות על-פי חוק הפיצויים."

אף כי דומה שהדברים ברורים די הצורך, מוסיף בית המשפט בפסק הדין הנ"ל ומתייחס גם לתזה פרשנית מוצעת ולפיה יש לפרש את הביטוי "במסגרת עבודתו" בהתאם למבחני חוק הביטוח הלאומי, בדחותו גישה זו תוך שימת דגש על ההכרח כי פרשנותה של הוראת חוק תיעשה לאור המטרה המונחת ביסודה, שכן מהחוק לא עולה כל כוונה וכל רמז לכוונה לשלול באופן גורף את הזכאות לפיצויים על פי החוק של מי שנפגע בתאונה אשר ניתן לראותה גם כתאונת עבודה.

ור' המשך הדברים בעניין יונאי:

"תיאור זה מלמד, כי גם לאחר תיקון מס' 8 יפים דבריו של השופט ברק בפרשת שולמן [2], בעמ' 861, ולפיהם:

"'השימוש בכלי רכב אינו חדל מלהיות שימוש, רק משום שהוא נופל למסגרתה של מערכת פיצויים מיוחדת אחרת. הסיכון שרכב מנועי יוצר אינו חדל להיות סיכון שחוק הפיצויים בא להסדירו, רק משום שתוצאותיו של אותו סיכון נופלות גם למסגרתו של סיכון אחר, שחוק אחר מסדירו".

על רקע זה, קשה למצוא היגיון בעמדה שלפיה דווקא ביחס לשתי חלופות בהגדרת "שימוש" – החלופה הנוגעת לטיפול ולתיקון והחלופה הנוגעת להינתקות–ביקש המחוקק למנוע כליל אפשרות של זכאות על-פי חוק הפיצויים בכל מקרה שקיימת זכאות על-פי חוק הביטוח הלאומי. על-כן, עלינו לפרש את הסייג לעניין ביצוע טיפולים ותיקונים "במסגרת העבודה" על-פי תכלית החקיקה, ולא על-פי הנחה כללית כי המחוקק ביקש בסייג זה לבטל כליל את האפשרות שיהיו שטחי חפיפה בין הזכאות לפי חוק הפיצויים לבין הזכאות לתגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי בגין תאונת עבודה. כאמור, תכלית החקיקה בענייננו מוליכה למסקנה, כי הסייג לעניין ביצוע טיפולים ותיקונים "במסגרת העבודה" חל על מבצעי טיפולים או תיקונים הפועלים במסגרת מקצועם, כמוסבר לעיל."

בהמשך להלכה שנפסקה בעניין יונאי, כמפורט בהרחבה לעיל, מצאתי להוסיף ולציין כי לשון החוק והכוונה הנלמדת ממנו, כמו גם המדיניות הרצויה, מחייבים את המסקנה כי המוחרגים מהוראות החוק אינם אלא אותם אנשי מקצוע, אשר מקצועם הוא בתיקון כלי רכב.

אין מחלוקת כי בגדרו של תיקון מס' 8 נכלל כחלק מהסיכון התעבורתי עליו פורשות הוראות החוק את כנפיהן, גם הסיכון שבהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו, כשהרכב עומד. מקרה כזה ראוי לו אפוא שיחסה תחת הוראות החוק, כל עוד לא התרחש במסגרת עבודתו של ה"מטפל" ברכב בעת אירוע התאונה.

מדיניות רצויה היא אפוא שלא לערוך אבחנה בין "הנוסע התמים", ה"מטפל" ברכבו לצורך זה או אחר ובתוך כך נפגע, לבין אותו חקלאי, שאף כי מצוי הוא אותה העת במסגרתו של יום עבודה ומבצע עבודתו כברגיל, נפגע בנסיבות דומות.

נראה כי בשני המקרים המדובר בסיכון שהחוק נועד לפצות בגינם ולא מצאתי כל היגיון ביצירת חיץ בין המקרים. אף לא מצאתי כי יש בהחלת החוק על המקרה הנדון כדי לחרוג ממשמעותו הפשוטה והיומיומית של המונח "תאונת דרכים", משבחר המחוקק בעצמו להחיל מונח זה גם במקרה של הינתקות או נפילה כאמור, ומכאן כי סבר שאף זו באה בגדר משמעותו הפשוטה והנכונה של המונח, וכאשר ההבדל בין המקרים אינו במהות הפעולה (ההינתקות או הנפילה) אלא בשאלה האם עסק באותה עת הנפגע בעבודתו אם לאו."

הלכת יונאי שזורה בפסיקת בתי המשפט מיום שניתנה ובית המשפט העליון אף חזר עליה, בין היתר בפסק הדין בעניין דואני (ע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח נ' דואני, פ"ד נו(3) 495) שניתן על-ידי כב' השופט א' ריבלין. בית המשפט העליון אף העלה בעניין דואני נימוק נוסף לשלילת הסייג, ולפיו ממילא אין לנפגע שטיפל ברכב כיסוי ביטוחי חלופי מכוח טיפול מקצועי שאינו במסגרת עבודתו הרגילה.

אמנם, בעניין פטקין הביע המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) כב' השופט א' ריבלין שינוי מהעמדה שהובהרה בפירוט לעיל, בבחינת קושי הנלמד לדידו במתן פירוש זהה לחריג שבשני השימושים – תיקון או טיפול דרך והינתקות או נפילה.

אולם, מלבד העובדה כי השאלה לא נדונה לעומקה בעניין פטקין, ואפילו לא הוכרעה ("אלא שאפילו לא נכריע בכך היום לא תשתנה התוצאה..." – עמ' 12-13 לפסק הדין), לא הובא בפני כל נימוק משכנע בגינו יהא ראוי לסטות מהקביעה בהלכת יונאי, אשר ניתנה בפסק דין מנומק, בהיר – וככזה מחייב.

לא זו בלבד, אלא שבית המשפט העליון, בפסק דין בעניין אליסן דהן, מפי כב' הש' י' עמית, המאוחר לעניין פטקין, שב והזכיר את ההלכה שנקבעה בעניין יונאי בדבר צמצום תחולת החריג למי "שהוא איש מקצוע שתורתו-אומנותו בתיקוני רכב (כמו מכונאי רכב), במסגרת עבודתו ובתמורה לשכר".

בית המשפט העליון לא מצא אפוא לחרוג מהלכת יונאי, ואף לא מצא לדון מחדש בהלכה, לרבות לא בתזה שעניינה בהבדל בין החריגים בשני השימושים, ולפיכך שרירה ההלכה וקיימת.

באשר לשאלה האם המדובר היה בשימוש שהוא למטרות תחבורה, קבע בית המשפט קמא בצדק כי מששימש הטרקטור לנסיעה ולהסעת המשיב, ומשהתעתד המשיב לשוב ולנסוע על הטרקטור, היתה פעולה החלפת הגלגל הכנה להמשך הנסיעה כמו גם להמשך החריש.

אין מחלוקת כי לכלי רכב מהסוג הנדון תכלית נוספת על זו התעבורתית, ואולם, אף על פי כן לא הוחרג השימוש בכלי רכב מסוג זה מתחולת החוק. חלק אינטגרלי מהמשך השימוש בטרקטור ע"י המשיב היה המשך הנסיעה בו, ולפיכך יש לראות בהחלפת הגלגל בנסיבות העניין חוליה בשרשרת פעולות שסופה שימוש בטרקטור בייעודו התחבורתי, אף כי נוסף עליו גם שימוש שהוא חקלאי, וזאת כדרך של שגרה. לא מצאתי מכל מקום כי נתאיין השימוש למטרות תחבורה שעשה המשיב בטרקטור.

לאור כל האמור, הנני קובע כי בעניין הנדון לא חל הסייג המוציא את אירוע ההינתקות או הנפילה מתחולת החוק, ועל כן אכן מדובר בתאונת דרכים כפי שקבע בית המשפט קמא.

נוכח המסקנה המתקבלת, מתייתר למעשה הדיון בחלופות הנוספות עליהן מתבססת הקביעה כי המדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד.

הערעור נדחה אפוא."