ניתן לערער על קביעת הנכות ע"י המל"ל

רע"א  4396/13 מירל אשכנזי נגד הפול חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 22/12/2013

על ידי כב' השופט: צ' זילברטל

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור שהגישה הנפגעת על החלטת המחוזי שאישר את החלטת בית משפט השלום שדחה את בקשתה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי?

בית המשפט העליון קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר העיון בבקשה ובתשובה, ובהסכמת הצדדים לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל. נראה, כפי שטוענת המבקשת, כי אכן יש מקום לחדד ולהבהיר את הפסיקה הנוגעת להבאת ראיות לסתור במצב של טענה לשינוי במצב הרפואי (החמרה או הטבה), לאחר שדרגת הנכות הצמיתה נקבעה על-ידי הוועדות הרפואיות הפועלות במסגרת המל"ל.

כאמור, בענייננו המבקשת טוענת כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור מאחר שמצבה השתנה לאחר שנעשתה קביעת ועדת הערר. המבקשת תומכת את טענתה זו, בין היתר, בכך שלאחר קביעת המל"ל היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וייתכן אף שתיאלץ לעבור ניתוח נוסף, נוכח המלצת הרופאים בעניין זה. המבקשת פרשה יריעה רחבה של פסיקה שלפיה יש מקום להתיר לתובע להביא ראיות לסתור במצב שחלה החמרה במצבו ואין מקום להפנותו להגשת תביעת החמרה במל"ל. המשיבים טוענים מנגד, כי פסיקה זו אינה רלבנטית בענייננו מאחר, שכפי שקבע בית משפט השלום, לא הוכח כי חלה החמרה במצבה של המבקשת לאחר הניתוחים. עיון בפסיקה הרלבנטית מעלה כי המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח בהכרח שחלה החמרהבמצבו אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי במצבו:

"הכל מסכימים שאם חל שינויבמצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על פי כל דין ועד לדיון בבית המשפט יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור" (רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' רחמים, פ"ד מז(4) 815(1993), ההדגשה הוספה - צ.ז.).

בהחלטתה המנחה בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985) ציינה המשנה לנשיא מ'בן-פורת, כי אין מקום ליצור רשימה סגורה של מקרים בהם יותר להביא ראיות לסתור וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. לצד זאת, בר"ע 634/85 הנזכר נקבע גם, כי ניתן לאפיין, בקווים כלליים אמנם, את המקרים בהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור, למשל כאשר ישנם "טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע" (ראו גם ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)).

מן האמור לעיל אנו למדים כי תובע המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח כי בהכרח חלה הרעה במצבו (או מנגד, הנתבעת לא תידרש במקרים המתאימים להוכיח כי חלה הטבה במצבו של התובע), אלא די בכך שבעל דין יצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו של הניזוק בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית משפט, או למצער על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך. אגב, יתכן שיסתבר בהמשך כי שינוי זה לא גרר אחריו גם שינוי בדרגת הנכות, אך עצם קיומו של השינוי המהותי במצב העובדתי מצדיק בחינה חוזרת של מצב הנפגע. בענייננו, אף אם השאלה אם חלה החמרהבמצבה של המבקשת נותרה במחלוקת, נראה כי לא ניתן לחלוק שהמבקשת הצביעה על מספר התפתחויות עובדתיות שחלו מאז קביעת הוועדה הרפואית, אשר כשלעצמן מצדיקות קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור מאחר שיש בהן כדי ללמד על פוטנציאל אמיתי וממשי לשינוי מהותי במצבה של המבקשת. העובדה שלאחר קביעת דרגת הנכות שעל-פי הדין נזקקה המבקשת לשני ניתוחים מצביעה על כך שמצבה הרפואי, כפי שעמד לנגד עיני הוועדה, השתנה. יצוין, כי בניגוד לאמור בתשובת המשיבה לבקשה דנא, הניתוח הראשון לא נעשה לצרכים אבחנתיים בלבד אלא היה מדובר בארטרוסקופיה טיפולית. הניתוח השני (אקספלורציה) בוצע בהרדמה כללית וכלל כריתה מינימאלית של הקצר הדיסטלי. זאת ועוד, העובדה שהמבקשת נזקקה לשני ניתוחים מצביעה גם על כך שמצבה הרפואי טרם התייצב. נתון זה עומד בניגוד להנחה של הוועדה הרפואית כאשר קבעה את דרגת הנכות הצמיתה של המבקשת. אכן, מהמסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר ההתערבויות הניתוחיות האמורות לא מתקבלת מסקנה ברורה על החמרה או הטבה. כך, למשל, חלה הטבה (לעומת הבדיקה בוועדה הרפואית) בהגבלת הכיפוף אך חלה החמרה בהגבלה הקיימת ביישור. אלא שלטעמי אין בכך כדי לחרוץ את גורל הבקשה, כאשר נוצרו נסיבות חדשות, שלא עמדו לנגד עיני הוועדה הרפואית, המצדיקות הערכת מצב מחודשת שכן מדובר בנסיבות בעלות משמעות שבכוחן להשפיע השפעה מהותית על המצב הרפואי. בעניין שנדון בהחלטת השופט (כתוארו אז) ת' אורברע"א 8323/98 אוחיון נ' קערור(12.4.1999) ניתן לנתבעים היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל כאשר הובאו לבית המשפט נתונים, שלא עמדו לנגד עיני הוועדה הרפואית, על אפשרות ביצוע ניתוח לשיפור מצבו של התובע. קל וחומר שכך יש לנהוג כאשר לאחר קביעת דרגת הנכות על-ידי המל"ל עברה המבקשת שני ניתוחים באיבר הפגוע, מהלך המצדיק הערכה מחודשת של מצבה הרפואי.

סיכומם של דברים, סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) קובע, כי אם "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". יחד עם זאת, הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיכה את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה על פי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור את הקביעה של דרגת הנכות אם "שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע שהטעמים המיוחדים שיצדיקו קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה על-פי דין כוללים גם טעמים עובדתיים שיש בהם ללמד על שינוי מהותי במצבו של הניזוק. בענייננו הצביעה המבקשת על כך שמאז שניתנה קביעת הוועדה בעניינה היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וייתכן אף שתיאלץ לעבור ניתוח נוסף. מטבע הדברים, המידע על הניתוחים ותוצאותיהם לא עמד בפני הוועדה בעת שניתנה קביעתה בעניינה של המבקשת (לעניין קביעת ועדה שלא עמד בפניה מלוא המידע אודות התובע ראו, בין היתר, רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי (28.8.1994)). סבורני, כי התפתחויות עובדתיות אלה, קרי שני ניתוחים וכן ההמלצה לעבור ניתוח נוסף, מלמדים על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבה של המבקשת (ולו על כך שמצבה טרם התייצב) ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לה להביא ראיות לסתור ואין מקום להפנותה להגשת תביעת החמרה למל"ל (ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים532 (מהדורה רביעית, תשע"ג); א' ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סידרי דין וחישוב הפיצויים 781 (מהדורה רביעית, תשע"ב)).

נוכח האמור לעיל, החלטת בית משפט השלום מיום 10.5.2012, על כל חלקיה, בטלה, כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.5.2013, על כל חלקיה. ניתן למבקשת היתר להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר של המל"ל ובית משפט השלום ידון במינוי מומחה מטעמו לעניין זה. כמו כן נוכח התוצאה אליה הגעתי איני רואה להידרש לטענות הצדדים באשר להיקפו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט."

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.