(חי') 1053/06 תא (חי') 1053-06 פישמן הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'
בית המשפט: המחוזי בחיפה
הצדדים:
התובעת : חברת פישמן הנדסה בע"מ
הנתבעים: 1. הראל חברה לביטוח בע"מ, 2. תמנון שווק מערכות התראה ומיגון בע"מ, 3. תמנון מוקד הגליל בע"מ
צד ג': הראל חברה לביטוח בע"מ
פסק הדין ניתן ביום: 16/12/2013
על ידי כב' השופטת: ברכה בר-זיו
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח ולחייב את חברת הביטוח ואת חברות השמירה לפצות אותו בגין אירוע פריצה למפעל?
רקע: חברת הביטוח וחברות השמירה כופרות בעצם קיומה של פריצה למפעל וטענו, כי לא הוכחו סימני פריצה בכוח ואלימות למפעל. כן טענו לאי תקינות מערכת האזעקה.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין
"בע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (פסק דין מיום 27.12.07) (להלן "פסק הדין בענין מאגר") נידונה הפרשנות שיש ליתן לתנאי זה, לאחר שהמבטחת שם (אליהו חברה לביטוח בע"מ) טענה שפריצה לעסק של המשיבה אינו מכוסה וכי כלל לא אירע מקרה ביטוח שכן לא הוכחה "חדירה למבנה בכוח ובאלימות המלווה בהשארת סימנים גלויים לכך" המהווה תנאי לחבות אליהו על פי הפוליסה. בית המשפט מחוזי קיבל את עדותו של העובד שעזב אחרון את המפעל ודרך את מערכת האזעקה ובהצטרף העובדה כי אוזניית המנעול נמצאה עקומה קבע כי הוכח שהפריצה בוצעה מבחוץ וכי יש בעיקום האוזניה כדי להעיד על פריצה בכוח ובאלימות. כבוד השופט י. דנציגר אימץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי בקובעו כי הפירוש שנתן אינו מנוגד להלכות שיצאו תחת ידיו של בית המשפט העליון. במיוחד הפנה כבוד השופט דנציגר בערעור לפסק דינו של כבוד השופט אשר בע"א 179/73 בחן חברה לביטוח בע"מ נ' בנימין ליבוביץ, פ"ד כח(1) 701, 706:
" ... כניסה בכוח ובאלימות "קונסטרוקטיביים" אינה מספיקה, ודרושים כוח ואלימות ממשיים. קו האבחנה בין שניים אלה אינו בכמות הכוח והאלימות שבפעולה, אלא באפיה. אם הפעולה היא רגילה ומקובלת, כגון: פתיחת דלת על-ידי סיבוב ידית, או פתיחת מנעול על-ידי מפתח, או אפילו על-ידי פותחת (SKELETON KEY), אזי אין לדבר על "כוח ואלימות" למרות שביצוע הפעולה דורש כמות מסויימת של כוח; מאידך, אם הפעולה היא בלתי-רגילה ובלתי-מקובלת, כגון: פתיחת מנעול בעזרת מכשיר או חוט הלוחצים על לשון המנעול ודוחפים אותו עד שהסגר נפתח - אזי נתקיים התנאי של שימוש ב"כוח ובאלימות", אפילו כמות הכוח הדרושה אינה ניכרת".
אין כל ספק, כי עיקום האוזנייה והסטתה על מנת לאפשר לפורצים כניסה דרך דלת הברזל המסיבית מהווה פריצה תוך שימוש בכוח ובאלימות, בהתאם לתנאי הפוליסה".
כך גם בענייננו- הכיפוף בכנף החלון מעיד על פעולה בלתי רגילה ובלתי מקובלת בתהליך של כניסה או יציאה מהמפעל והוא הדין בניטרול מערכת האזעקה על-ידי קצר ו/או קריעת חוטים – שיש בהם כדי לעמוד בתנאי הפוליסה.
יש לציין כי ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, נקבע כי כניסה לבית הכנסת דרך חלון פתוח, לאחר שהפורץ טיפס על הקיר והותיר אחריו סימני בוץ – מהווה חדירה בכוח למבנה. כך גם בענייננו – כאשר כנף החלון מוסטת ומתחת לחלון נראים סימני מעיכה של התעלה דרכה נכנסו הפורצים.
אני סבורה כי בשים לב להתקדמות הטכנולוגית והעובדה ששימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים אינו מותיר סימנים חיצוניים, ראוי לקבוע כי חדירה לעסק תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים שכאלה מהווה חדירה תוך שימוש באמצעים "בלתי רגילים ובלתי מקובלים", ודי בה כדי לענות על התנאי של חדירה "בכוח ובאלימות" . בענייננו, איני נדרשת לכך מאחר ונותרו סימני חדירה גלויים לעין, כאשר החוטים של מערכת האזעקה נקרעו ובוצע קצר בקווי אביזרי הגילוי. בכך יש כדי לענות על דרישת "פעולה בלתי רגילה ובלתי מקובלת"."
"המחלוקת בין חברות השמירה והמבטחת בהודעה לצד ג' מתמקדת בשאלה האם ומתי מסרו חברות השמירה הודעה למבטחת על מקרה הביטוח.
מחד עומדת גרסתו של מר נוריאל לפיה הוא שלח פקס לסוכן הביטוח, מר מרום, ואף שוחח עימו בטלפון והודיע לו על האירוע וכי מיד סמוך לאחר מכן התקשר אליו מר מרום ומסר לו כי מדובר בארוע מבויים וכי אין צורך לדווח עליו למבטחת. מאידך, העיד מר מרום כי שוחח עם מר נוריאל בטלפון וסיפר לו אודות הפריצה , וכי מר נוריאל אמר לו לא לדווח על האירוע למבטחת מאחר ומדובר בארוע מבויים.
במחלוקת העובדתית אני מעדיפה את גרסתו של מר מרום על פני זו של מר נוריאל . המבטחת , שקיבלה הודעה על אירוע הפריצה מהתובעת שלחה חוקר מטעמה . דו"ח החקירה (נ/9), בו הועלתה האפשרות של ארוע מבויים , נערך רק ביום 30.10.05 כך שלא יתכן כי כבר ביום הפריצה או בסמוך אליו כבר נאמר למר מרום על ידי המבטחת כי מדובר בארוע מבויים.
מאידך, מר גרטנר העיד כי חשד כי מדובר בפריצה מבויימת מיד לאחר האירוע והוא לא טען כי מר נוריאל מסר לו אודות חשד זה לאחר שיחתו עם סוכן הביטוח (כפי שטען מר נוריאל).
למותר לציין כי מר נוריאל לא יכול היה להציג את הפקס ששלח לסוכן הביטוח וטען בחקירתו כי אינו ברשותו.
יחד עם זאת, סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 קובע בסעיף 35 כי:
"לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח...".
לאור זאת, יש לראות בהודעה שמסר נוריאל לסוכן הביטוח מרום , אשר אינה מוכחשת, כהודעה למבטחת, בכפוף לאשם תורם של המבוטח – חברות השמירה – שנתן את ההוראה לא לדווח.
לפיכך, על המבטחת בהודעה לצד ג', לפצות את חברות השמירה ולשלם להן מחצית סכום הביטוח, דהיינו 37,500 $.
התוצאה:
א. אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסכום של 879,890 ₪ (190,000 דולר x4.631 (השער ביום 9.12.05), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.12.05 ועד התשלום הפועל.
ב. אני מחייבת את הנתבעות מס' 2 ומס'3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכום של 2,806,547 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15.11.06) ועד מועד התשלום בפועל.
ג. אני מחייבת את צד ג' לשפות את חברות השמירה ולשלם להן את הסכום של 347,325 ₪ (75,000 x4.631 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.12.05 ועד מועד התשלום בפועל.
ד. הנתבעת מס' 1 תשלום לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 200,000 ₪ ומע"מ.
ה. הנתבעות מס' 2 ומס' 3 ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 250,000 ₪ ומע"מ.
ו. צד ג' ישלם לנתבעות 2 ו-3 שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ ומע"מ. "
