תא (חי') 33904-11-09 מקסים פרסמן נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל
בית המשפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 24/12/2013
על ידי כב' השופט: רון סוקול
עניינו של פסק הדין: האם הנהלת הטכניון וחברת הביטוח שביטחה את הטכניון בביטוח אחריות חוקית אחראים לפי דיני הנזיקין לפציעתו של הנפגע שנמצא שרוע על רצפת הבטון מחוץ לבניין שבטכניון בחיפה, כשהוא חבול בכל חלקי גופו?
רקע: הנפגע טען, כי החליק במדרגות החירום של הבניין ונפל על רצפת הבטון. הנפגע טען, כי הוא החליק במדרגות ונפל בשל רטיבות וליקויים במדרגות. לטענתו נפילתו ופציעתו אירעו בשל רשלנות הטכניון ועובדיו ועל כן הגיש את תביעתו כנגד הטכניון וחברת הביטוח שביטחה את אחריותו במועד האירוע.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"אחריותו של נתבע לנזקים שנגרמו לנפגע, מותנית בהוכחת כל יסודות העוולה, בהוכחת הקשר הסיבתי ובהוכחת הנזק. ככלל, הנטל להוכיח את כל אחד מהיסודות מוטל על שכמי התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" (רע"א 4135/06 פרוידיגר נ' אשכנזי (28/3/07); רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5) 101 (1992)). שלב ראשון בבחינת טענות התובע בדבר אחריותו של נתבע, הינה קביעת התשתית העובדתית - מערכת העובדות שעל פיהן יוכרעו השאלות המשפטיות.
בקביעת התשתית העובדתית, נסמך בית המשפט על הראיות שהובאו בפניו וקובע את המסד העובדתי שממנו תיגזרנה שאר השאלות. קביעת מסד עובדתי זה אינו מבוסס על וודאות, אלא על קביעת מסקנות על פי כללי הראיות המקובלים, ובראשן הכלל של הכרעה על פי מאזן הסתברויות (ראו סקירה בספרו של ג' שני חזקת רשלנות 17 (2011)). לעתים, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, עומדות לתובע חזקות שונות אשר משמען העברת הנטל לנתבע לסתרן. כך עשוי התובע לבסס את התשתית המקימה חזקת רשלנות בגדרו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; לעיתים עומדות לתובע חזקות שבדין לגבי אחריות לדברים מסוכנים, כמו אחריות לנזקי אש (סעיף 39 לפקודת הנזיקין), אחריות לבעלי חיים מסוכנים (סעיף 40) וכדומה. עוד עשויה לעמוד לתובע חזקת הנזק הראייתי, דהיינו חזקה הנלמדת מאחריות הצד שכנגד להעדרן של ראיות שהיו יכולות להאיר את נסיבות המקרה או לעמימות העובדתית שנוצרה (ראו ג' שני הנ"ל, עמ' 298).
במקרה הנוכחי לא הביא התובע ראיות להוכיח התרחשות האירוע, למעט עדותו שלו. שאר העדויות מתייחסות לאירועים שהתרחשו לפני האירוע או לאחריו. .."
"כמקובל, על מנת לבסס חבות בעוולת הרשלנות יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת זהירות, הפרתה וקשר סיבתי בין האירוע הנזיקי לבין הנזק. חובת הזהירות כוללת הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית, אשר נבחנות שתיהן על פי מבחן הצפיות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122 (1982); וראו גישה חדשה לבחינת עוולת הרשלנות, דברי השופט עמית בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15/07/2013)). אין צורך להרחיב ביסודות אלו שהרי אין ספק כי הטכניון, כבעל או תופש מקרקעין, חב חובת זהירות כלפי הבאים בשעריו והמחלוקת מתמקדת רק בהפרת החובה. התובע, בהסתמכו על חוות דעת המומחה מטעמו מר מדלסי, טען כי הטכניון כשל בשניים; הן בכך שלא שם חומר מונע החלקה על המדרגות והן בכך שהמעקה היה נמוך מדי.
מדרגות החירום מהן נפל התובע עשויות פח מרוג, כלומר פח עם בליטות בצורה גיאומטרית (ראו חוות דעת אשר אסבן נ/27 בעמ' 5). מר מדלסי בחוות דעתו הסתמך על הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, לפיהן "מישור שלח המדרגה יהיה מחוספס או עשוי מחומר המונע החלקה". כן הסתמך מר מדלסי על תקן ישראלי 2279 "התנגדות להחלקה של משטחי הליכה". עם זאת תקן זה תוקן בחודש אפריל 2005, ועל כן הינו מאוחר לאירוע נשוא התביעה ואינו רלבנטי לענייננו. מאחר והמדרגות עשויות מפח מחוספס, הן עונות על הוראות התקנות והטכניון לא הפר את חובות הזהירות שלו בעניינן.
אשר למעקה, התובע טוען כי לאחר האירוע ובעקבותיו הוא הוחלף במעקה גבוה יותר. מר מדלסי מציין בחוות דעתו ת/7 כי עובר לאירוע המעקה היה עשוי מברזל עגול וגובהו כ- 90 ס"מ. לאחר האירוע המעקה הוחלף למעקה הבנוי מברזל מרובע שגובהו כ- 135 ס"מ. בעניין זה הסתמך מר מדלסי על תצלומים שהמציא לו התובע. גם כאן מר מדלסי הסתמך על הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 ועל תקן 1142 שעניינו מעקים ומסעדים. גם מר אסבן בחוות דעתו מעריך את גובה המעקה עובר לאירוע, על פי ניתוח התמונות, ב- 90-100 ס"מ, ולאחריו – 103 ס"מ. עם זאת, מר אסבן הסתמך בחוות דעתו על הוראות התקנות כפי שהיו בתוקף בעת מתן היתר הבניה למבנה, בחודש אפריל 1980. באותה עת קבעו התקנות כי גובה המעקה הנדרש הינו לא פחות מ- 0.9 מטר, ובכך הטכניון עמד. אשר לתקן האמור, הוא תוקן זמן רב לאחר הקמת הבניין, ועל כן סבור מר אסבן כי הוא אינו רלבנטי לאירוע הנדון. בחקירתו הנגדית של מר מדלסי בעניין זה הוא הסכים לטענה שתקן ותקנות לא חלים רטרואקטיבית, אך הוסיף ש"אם יש שינויים בטיחותיים צריך להתייחס אליהם" (עמ' 39).
תקנה 3.04(ב) לתקנות קובעת במפורש, כי "לא תידרש התאמתם של מעקים קיימים, שהותקנו על פי תקנות, תקנים או כללי מקצוע מקובלים, לתקן ישראלי ת"י 1142 העדכני; על הגורם האחראי לבחון את התאמת המעקים בכל מקרה של שינויים בתנאי המקום, שינוי שימוש במקום, פתיחת מבנים ואתרים לביקורי קהל, גידול בכמות מבקרים ובתדירות הביקורים וכיוצא באלה". לא היתה מוטלת אפוא חובה על הטכניון להחליף את המעקים בבניינים שבשטחו, ככל שאלו לא תאמו את הוראות תקן 1142. כמו כן לא הובאה בפניי ראיה כלשהי, לפיה חלו שינויים בתנאי מדרגות החירום בבניין אמאדו או בשימוש בהם, אשר בגינם היה על הגורם האחראי לבחון בכל זאת את התאמת המעקים להוראות התקן. מאחר והמעקה במדרגות החירום בבניין אמאדו תאם את הוראות התקנות בעת הוצאת היתר הבניה לבניין, ותיקון תקן 1142 לא חייב את החלפתו, גם בעניין המעקה לא הפר הטכניון את חובת הזהירות המוטלת עליו.
הטכניון לא הפר אפוא את חובת הזהירות המוטלת עליו בנוגע למדרגות החירום ולמעקה בבניין אמאדו, ועל כן אין לחייבו ברשלנות או בהפרת חובה חקוקה כלפי התובע."
