תאמ (ת"א) 17154-07-11 ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' אבישי שמשון
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 22/1/2014
על ידי כב' השופט: עמית יריב
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את המבוטח בתשלום פרמיה בסך 757 ₪ בעבור חידוש הביטוח כאשר המבוטח טוען שלא ביקש לחדש את הביטוח לשנה נוספת?
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את חברת הביטוח בהוצאות משפט לטובת המבוטח בסך 2,500 ₪.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. הטעם העיקרי לכך הוא, שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה.
גב' גנן אישרה בחקירתה הנגדית, כי הפוליסה שולמה בשנתיים שקדמו לחידוש שהוא נושא ההליך דכאן באמצעות הוראת קבע שהועברה מחדש בכל שנה (עמ' 5 ש' 27 – 32), אולם בשנה השלישית לא העביר הוראת קבע, ולטענת הנתבע (עמ' 6 ש' 11) אף לא קיבל טופסי הוראת קבע.
התובעת לא הביאה כל ראיה פרט לעדותה של גב' גנן לכך שטופסי הוראת הקבע אכן נשלחו, וזאת לעומת הראיות שהציגה לכך שהצעת המחיר נשלחה לנתבע (נספח ג' לתצהיר גב' גנן). מכל מקום, העובדה כי ביחס לשנתיים הראשונות הקפיד הנתבע להעביר הוראת קבע, וביחס לשנה השלישית לא העביר הוראה כזו, או כל אמצעי תשלום אחר, יש בה כדי להעיד כי לא הייתה לו גמירות הדעת הדרושה לשם התקשרות בחוזה הביטוח. כאשר לקוח המקפיד להעביר אמצעי תשלום בכל שנה נמנע מכך, מצדיק הדבר בירור מחודש של חברת הביטוח ביחס לכוונותיו, בירור שלא שוכנעתי כי נעשה בפועל.
זאת ועוד. גב' גנן העידה כי הנתבע הגיע למשרדי הסוכנות לשם כיסוי יתרת חוב שהייתה לו ביחס לביטוח החובה. גרסתה שלפיה כאשר הגיע להסדיר תשלום בגין פוליסה אחרת נשאל ביחס לפוליסה נושא הליך זה, והשיב כי ישלח את התשלום בדואר אינה מתקבלת על דעתי, ובעיקר אינני סבור שהגיוני שגב' גנן עצמה הייתה מסתפקת בתשובה כזו, כחצי שנה לאחר שלטענתה הוזמנה הפוליסה, ולא עומדת על פירעון מיידי של התשלום.
יש לציין, כי אף שגב' גנן טענה בתצהירה ששלחה לנתבע את טופס הוראת הקבע, ואף שסוגיית טופס הוראת הקבע תפסה מקום מרכזי בחקירתה של גב' גנן בידי הנתבע, הנתבע לא נשאל כלל בחקירתו הנגדית האם קיבל את טופס הוראת הקבע בשנה השלישית, וזאת למרות עדותו הברורה בדבר חתימתו על טופס כאמור בשנתיים הראשונות (וראו עמ' 4, ש' 18 -19). גם בכך יש כדי להחליש את גרסתה העובדתית של התובעת.
למעשה, אל מול הכחשתו הנמרצת של הנתבע, אשר התרשמתי מעדותו כי הוא מאמין באמונה שלמה באמיתות גרסתו, כשלה התובעת מלהציג אסמכתאות עצמאיות, דוגמת תרשומות פנימיות של סוכנות הביטוח או תיעוד מזמן אמת, שיכול היה לשפוך אור על הטענות, וזאת אף שמדובר באירועים שאירעו בחודש יוני 2010, לפני למעלה מ-3 שנים.
לשאלת קיומה או העדרה של פוליסה מקבילה אינני מוצא לנכון לייחס משקל ניכר. כבר במהלך הדיון בהתנגדות התקשה הנתבע לזכור את פרטיה של הפוליסה הנטענת, ובסמוך לאחר הדיון הודיע לבית המשפט כי לא הייתה בידו פוליסה כאמור. אינני רואה חשיבות דרמטית לעניין זה, ממש כשם שאינני רואה חשיבות דרמטית לטעות שנפלה בתצהירה של גב' גנן, ושבה הודתה בחקירתה (עמ' 5, ש' 18- 19).
בנסיבות אלה, אני סבור שהתובעת לא הוכיחה כנדרש ממנה כי הנתבע אכן הביע את רצונו להתקשר בחוזה ביטוח עם התובעת.
אכן, מקובלת עליי עמדת ב"כ התובעת, כי אין חובה להחתים את המבוטח על חוזה הביטוח, ואני ער לשיקולי הנוחות והתועלת המועילים, מן הסתם, גם למבוטחים, אשר יכולים להזמין פוליסות ביטוח מבלי להטריח את עצמם לסוכנות הביטוח. אולם בהעדר מסמך חתום המבטא את הסכמת המבוטח לכריתת חוזה הביטוח, נדרשת חברת הביטוח המבקשת לאכוף על לקוח חוזה ביטוח שהוא מתכחש לו לראיות טובות על מנת להוכיח כי אכן הלקוח ביקש להתקשר בחוזה – וראיות כאלה לא הוצגו לפניי.
על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.
הצדדים ניהלו את ההליך, אשר סבב סביב סכום פעוט יחסית, בוודאי מבחינת התובעת, ברצינות המאפיינת תיקים גדולים בהרבה. משהוכרעה התביעה, יש לקבוע את שיעור ההוצאות שישולמו, כך שהזוכה, אשר נדרש לנהל הליך משפטי לשווא, לא ייצא ניזוק מעצם ניהול ההליך."
