תא (ת"א) 5666-08-10 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' שחר כהן
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 30/12/2013
על ידי כב' השופט הבכיר: אלי ספיר
עניינו של פסק הדין: האם יש לחברת הביטוח זכות לתחלוף לפי חוק חוזה הביטוח כנגד שוכר נכס?
רקע: בסעיף קטן (ד) 62 לחוק חוזה הביטוח נקבע סייג לפיו חברת הביטוח מנועה מלתבוע תביעת תחלוף מזיק שגרם למקרה הביטוח שלא בכוונה (ובמקרה הנדון אין מחלוקת כי הנזק לא נגרם בכוונה), אם מבוטח סביר לא היה תובע מאותו מזיק פיצוי מחמת יחסי קרבה משפחתית או יחס של מעביד ועובד. המחלוקת בין הצדדים היתה, האם הסייג חל בעניין הנדון ולכן חברת הביטוח מנועה מלתבוע שוכר שגרם למשכיר נזק או שהסייג אינו חל משום שיחסי משכיר שוכר אינם נכללים בו. בספרו דיני ביטוח, כותב עו"ד ירון אליאס, כי רשימת הסייגים לתחלוף אינה רשימה סגורה.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"הצדדים הסתמכו בטיעוניהם על פסק דינו של ביהמ"ש העליון בפרשת "נרות ירושלים" כאשר כל צד טען כי פסה"ד תומך בעמדתו. בנוסף, הסתמכו הצדדים על שלושה פס"ד שניתנו על ידי בתי משפט השלום השונים באותה סוגיה כדלקמן: פסק דינו של כב' השופט שמעון שטיין, בבית משפט השלום בבית-שמש בתא (בי"ש) 1172/06 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' אלטמן אסתר [פורסם בנבו] (להלן – "פסק דין אלטמן"), פסק דינה של כב' השופטת תמר בר-אשר צבן בבית משפט השלום בירושלים בתא (י-ם) 33968-05-10 הפניקס חברה לבטוח בע"מ נ' נדן פלדמן [פורסם בנבו] (להלן – "פסק דין פלדמן"), ופסק דינה של כב' השופטת אורלי מור-אל בבית משפט השלום בתל אביב, בתא (ת"א) 5865-03-10 ביטוח ישיר איי.די. איי חב' לביטוח בע"מ נ' ירון חיים רחמין [פורסם בנבו] (להלן – "פסק דין רחמין") (פורסמו בנבו).
כב' השופט שטיין קבע כי זכות התחלוף קיימת ולכן קיבל את תביעתה של חב' הביטוח שביטחה את המשכיר כנגד השוכרת ואילו כב' השופטות תמר בר-אשר צבן ואורלי מור-אל קבעו כי זכות התחלוף נשללה ולכן דחו תביעות מבטחות המשכיר כנגד השוכרים. בהתאמה לקביעות השופטים ביקש כל אחד מהצדדים לתמוך עמדתו בפסיקה הנוחה לו ולאבחן המקרה הקונקרטי מהפסיקה הנוגדת את עמדתו.
כידוע, פסק דינו של בית משפט השלום אינו מחייב ואינו מנחה. יחד עם זאת, לאחר הגשת הסיכומים, פורסם ביום 11.12.13 פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בע"א 6293-07-13 ביטוח ישיר איי.די.איי חב' לביטוח בע"מ נ' ירון חיים רחמין ואח' [פורסם בנבו] מפי כב' השופטת רות לבהר שרון (לא פורסם), שבו אושר פסק דינה של כב' השופטת אורלי מור-אל ב"פסק דין רחמין".
...
הנסיבות ב"פסק דין רחמין" היו שונות מהמקרה שנדון לפני בעניינים אלה:
א. הסכם השכירות לא כלל סעיף המטיל על השוכר חובה לפצות המשכיר בגין נזקים שיגרמו לדירה בתקופת השכירות.
....
השאלה המתעוררת הינה, האם ניתן להוסיף לרשימה עליה חל הסייג גם את היחסים של שוכר ומשכיר דירה.
השאלה אם הסייג חל רק לגבי יחסים של קרבה משפחה או יחס עובד מעביד או שמדובר בדוגמאות בלבד לא הוכרעה בפסיקה של בית המשפט העליון.
כפי שציינתי, הסוגיה נדונה 3 פעמים בבית משפט השלום וניתנו החלטות נוגדות כדלקמן:
א. ב"פסק דין אלטמן" קבע כב' השופט שטיין, כי מדובר ברשימה סגורה ולכן הסייג אינו חל לגבי יחסי שוכר משכיר.
ב. ב"פסק דין פלדמן" וב"פסק דין רחמין" קבעו כב' השופטות תמר בר אשר צבן ואורלי מור-אל, כי יש לכלול יחסי שוכר משכיר בסייג. הן נימקו זאת בכך, שמתן זכות תחלוף במקרה כזה, תוביל לייקור מיותר בהוצאותיהם של שוכרי הדירות, שיאלצו לשלם גם את הביטוח שנעשה על ידי המשכיר והמגולם בדמי השכירות וגם את הביטוח האישי שלהם, בעוד שבמקרה ביטוח חברת הביטוח משלמת רק פעם אחת.
לאחר שבחנתי הטענות והמצב המשפטי, הגעתי למסקנה, כי אין לכלול יחסי שוכר ומשכיר לסייג בסעיף 62(ד) הגם שאינני סבור, כי מדובר ברשימה סגורה.
לאור כל השיקולים שציינתי ולאור מטרת החקיקה, שהיא מניעת התעשרות המבוטח, האם ניתן לומר, כי יחסי משכיר שוכר הינם כמו לבן משפחה או לחבר ילדות או לשכן? האם זה באמת סביר שמשכיר לא היה תובע את השוכר לגבי נזק כאשר חוזה השכירות מלא בסעיפים המטילים על השוכר חובות שבצידן סנקציות משפטיות אם יפר את אחת מחובות אלה? האם ניתן להשוות יחסי משכיר שוכר, שם בדרך כלל היחסים הינם מקריים וארעיים ליחס שבין בני משפחה ו/או בין עובד למעביד?
לדעתי, התשובה לכל השאלות האלה הינה בשלילה. יחסי שוכר משכיר הם מקריים וארעיים ובאופן מובהק הצד שלוקח את הסיכון במערכת יחסים זו הינו המשכיר, המפקיד בידי השוכר רכוש יקר ערך תמורת דמי שכירות. ברור שבמצב זה המשכירים דואגים לרכושם באמצעות סעיפים המטילים על השוכרים מלוא האחריות לנזקים שיגרמו לדירה בזמן השכירות. המשכירים גם דואגים לבטחונות כמו החתמת ערבים על החוזה ושטרות ביטחון.
אין זה נדיר לראות תביעה של משכיר כנגד שוכר. להיפך, בתי המשפט מלאים בתביעות החל מאיחור בתשלום דמי שכירות, גרימת נזקים לרכוש, אי תשלום תשלומים שונים, תביעות פינוי ואפילו תביעות כנגד שוכרים שעזבו את הדירה בטרם הסתיים חוזה השכירות והשוכר החדש משלם דמי שכירות נמוכים מהשוכר המקורי שעזב ועתה המשכיר תובע ממנו את ההפרש.
מניעת זכות שיבוב במקרה כזה מהמבטחת, תסכל את המטרה למנוע מהמשכיר לקבל פיצוי כפול עבור מקרה הביטוח, פעם אחת מחברת הביטוח ופעם שנייה מהשוכר המזיק.
לכן, אני קובע, כי משכיר סביר היה תובע את השוכרת המשכירה בגין הנזק שגרמה ברשלנותה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה."
"אני דוחה הניסיון של ב"כ הנתבעת, להתבסס על חוו"ד של מר יוסי אבני, שהוגשה על ידי התובעת והוצאה מהתיק, לאור העובדה שמר אבני לא העיד במשפט . אכן, עדי התובעת לא הגיעו למסקנה חד משמעית, כי הגורם לשריפה הינם הנרות. הם טענו זאת ברמת סבירות גבוהה ורמת סבירות גבוהה, מספיקה עבורי במשפט אזרחי להגיע למסקנה, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה, דהיינו, הוכיחה במאזן ההסתברות, כי הגורם לשריפה הינם הנרות הדולקים שהושארו על ידי הנתבעת ברשלנות ללא השגחה.
אני דוחה טענות הנתבעת שהתבססו על סיכומים בעל פה שהיו לה עם משכיר הדירה/מר גיורא קמאי לגבי תיקונים נדרשים במערכת החשמל בכלל ובמזגן בפרט. אני גם דוחה כל ניסיון לבסס טענה לגבי אי תקינות המזגן על סעיף 8 לחוזה לפיו "המשכיר לא יהיה אחראי על פעולתו התקינה של המזגן". הנתבעת לא הזמינה את מר קמאי לעדות ובכך, שמטה אפשרות להתבסס על סיכומים בעל פה איתו ו/או על פרשנות הנוחה לה בחוזה, כאשר פרשנות כזו אינה נלמדת באופן מפורש מהכתוב עצמו.
בהתאם לפסיקה, הימנעות צד מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו משמשת חיזוק לראיות הצד שכנגד ואני קובע, כי אי הזמנת השותפה ו/או מר קמאי לעדות, מלמדים כי הנתבעת ידעה היטב, כי עדים אלה לא יתמכו בגרסתה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הוכחה בפני במידה הדרושה במשפט אזרחי דהיינו התביעה הוכיחה במאזן ההסתברות כי השריפה בדירה ארעה כתוצאה מהשארת נרות דולקים ללא השגחה על ידי הנתבעת שהלכה לישון ומעשה רשלני זה הוא שגרם לשריפה."
