תק (חד') 32667-05-13 דנה תורגמן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: לתביעות קטנות בחדרה
פסק הדין ניתן ביום: 31/1/2014
על ידי כב' השופטת: רקפת סגל מוהר
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את המבטחת של הסופרמרקט לפצות לקוחה שנחבלה כאשר החליקה על גבינה ביתה לטענתה מרוחה על הרצפה?
רקע: חברת הביטוח נתנה הודעת צד ג' כלפי קבלן הניקיון שפעל בסניף.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את קבלן הניקיון לפצות את הנפגעת.
מתוך פסק הדין:
" על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, מרכול חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו. לעניין זה ר' פסק הדין בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש על פיו מתחמים המזמינים את לקוחותיהם למקרקעין שבחזקתם לשם רכישת מוצרים שונים, חבים כלפיהם בחובה למניעת מפגעים וסיכונים.
בבחינת טענות הנתבעת ומקבל הודעת צד ג' אל מול טענות התובעת, עלי לבחון האם בנסיבות המקרה הופרה "חובת זהירות קונקרטית" ובהקשר זה השאלה היא האם יכול אדם סביר לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק שבסופו של דבר נגרם? מבחן הציפיות מבחין בין סכנה רגילה לבין סכנה בלתי רגילה, כשהאחרונה היא זו המטילה חובת זהירות קונקרטית. בהקשר זה נפסק כי:
"... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן-פורת בת.א. (י-ם) 277/59 פ"מ לח 104 בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה...." (ע"א 145/80).
להבדיל ממקרים מהסוג המתואר בפסה"ד לעיל ועל בסיס הראיות שהונחו בפני במקרה הנדון, דעתי היא כי נפילת התובעת מהווה תוצאה של סיכון בלתי רגיל שהוצב בדרכה. לטעמי, דרכו של לקוח במרכול חייבת להיות פנויה ממפגעים אפשריים, לרבות גבינה רכה שנמצאה מונחת על הרצפה לאחר שככל הנראה נשפכה מקופסא שנפלה מידיו של לקוח אחר.
במקרה דומה שנדון בת"א (ת"א-יפו) לאה לוסטיגר נ' שופרסל בע"מ ואח', נקבע כי: "מקומו הטבעי של מוצר חלב הינו במקרר המיועד לכך או על דוכן המכירה בתוך גביע, מיכל או שקית ולא על הרצפה. הימצאות שיירי לבן/ גבינה או חלב על רצפת המרכול הינו סיכון בלתי סביר אשר ראוי לנקוט באמצעי זהירות לשם מניעתו. גם אם טבעי שמוצר חלב זה או אחר יפול על רצפת המרכול הרי שמדובר בסיכון שיש לנקוט באמצעים לסילוקו וזאת לנוכח הסיכונים הטמונים בהשארתו על רצפת המרכול....".
חברת "שופרסל בע"מ" כבעלת הסניף והמחזיקה בו, יכולה וצריכה היתה אם כן לצפות כי אם לא יינקטו אמצעי זהירות שיבטיחו את נקיון הרצפה, עלולים לקוחותיה להחליק ולהפגע ולכן מתגבשת במקרה זה גם חובת הזהירות הקונקרטית.
כפי שנקבע במקרה נשוא פסה"ד הנ"ל, גם כאן – סבורני כי העובדה שבמסלול הליכתה של התובעת היתה מונחת גבינה על הרצפה, מהווה ראיה לכאורה לאי קיומם של סדרי ניקיון מספיקים במקום. לטעמי, בהצגתה את הסכם ההתקשרות בין חברת "שופרסל בע"מ" לבין קבלן הניקיון, הוכיחה הנתבעת כי החברה נקטה באמצעי הזהירות הדרושים לשם מניעת הסכנה, שכן בנספח ב' להסכם, שכותרתו "פירוט עבודות ניקיון" מצוין כי באולם המכירה יתבצעו "ניקוי ושטיפת הרצפה בכלל ומחלקות רגישות בפרט: ירקות וחלב".
במצב דברים זה, מי שבעיני כשל במניעת הסכנה הוא צד ג', והוא לבדו. לפיכך, הנני מחליטה לפטור את הנתבעת מאחריות לתאונה ולתוצאותיה ולהטילה על צד ג' ועליו בלבד. ואלה הם נימוקי:
טענות הנתבעת וצד ג' לאשם תורם מצד התובעת בכך שהיא ערכה את קניותיה ללא עגלה וגם/או לא הבחינה בגבינה שהיתה מונחת על הרצפה, אין להן במה להיאחז. אינני מכירה וגם לא הוצגה בפני ראיה לקיומה של חובה כלשהי המוטלת על לקוח לערוך את קניותיו בעזרת עגלה דווקא. מעבר לזה, דעתי היא כי בעת הליכתו בין המדפים לשם נטילת מוצרים לרכישה, לא חייב הלקוח להביט ארצה כדי לוודא שלא הוצב מכשול כלשהו בדרכו.
לעומת זאת, קבלן ניקיון המתחייב כלפי מי ששכר את שירותיו לשמור על ניקיון המקום, חייב גם חייב לעשות את כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבות זו. מן הבחינה הזו, ההחלטה להעסיק עובד אחד בלבד שיסתובב בכל מעברי הסניף ששטחו הכולל כ- 1,400 מ"ר (גם אם שטח המעברים באולם המכירה קטן יותר) איננה סבירה בעיני והיא מהווה ככל הנראה תוצאה של החלטה לחסוך בעלויות העובדים. החלטה שמחירה בצידה."
