הסגרה בשל הונאה לצורך תגמולי ביטוח

עפ 3158/13 ‏תיירי שמלה שלום שמש נ' מדינת ישראל

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 9/2/2014

על ידי כב' השופטים: י' עמית, ח' מלצרונ' סולברג

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת המחוזי לפיה ניתן להסגיר את המערער לצרפת בגין עבירות פליליות בהן הוא מואשם בצרפת?

רקע: הערעור התמקד בעיקר בשאלת הרף הראייתי הנדרש לצורך הסגרה. המערער (שבינתיים קיבל אזרחות ישראלית לאחר שברח לארץ מצרפת) ואחיו מואשמים בהצתה של מחסן בעיר מרסיי שבצרפת לצורך קבלת תגמולי ביטוח במרמה. במהלך השריפה, נהרגו שני אנשים, אדם נוסף נפצע והמערער עצמו נכווה קשות.

בית המשפט העליון דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"נוכח חומר הראיות, נקל עלי לקבוע כי בקשת ההסגרה עומדת ברף הראייתי הנדרש ואף למעלה מכך.

סעיף 9(א) לחוק קובע כלהלן:

"הוכח בשעת הדיון בעתירה לפי סעיף 3, כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו – יכריז בית המשפט, כי המבוקש הוא בר-הסגרה" (הדגשה הוספה – י"ע)."

"על רקע פסיקה זו, איני רואה טעם להידרש לכל תג ותג בטענות המערער לגבי ראיה זו או אחרת, באשר ברי כי חומר הראיות שבפנינו מגלה הרבה יותר מאשר "אחיזה לאישום". אסקור להלן בתמצית את חומר הראיות, תוך התייחסות לטענות המערער.

מניע– המערער, אחיו ואימם היו בעלים של חברה בשם  WORLD TAXX(להלן: TAXX) שעסקה במסחר סיטונאי בנעליים. החברה הוקמה לאחר שחברה אחרת של המערער בשם MADY SHOES(להלן: MADY), שאף היא עסקה בסחר קמעונאי בנעליים, נקלעה לקשיים, הסחורה שבחזקתה עוקלה, היא הוכרזה כחדלת פרעון והליכי הפירוק היו אמורים להתחיל שלושה ימים לאחר ההצתה. גם חברת TAXXנקלעה לקשיים חמורים וחובותיה עמדו על קרוב למיליון אירו (בנוסף, החזיקה המשפחה שתי חנויות באמצעות שתי חברות נוספות). העסקים המשפחתיים נקלעו לקשיים ועל כן בשלב זה, יש לראות את החברות כמכלול אחד, כך שאין לקבל את ניסיונו של המערער להפריד בין החברות ולטעון כי הסחורה שנשרפה הייתה שייכת לחברת TAXX, שלא נקלעה להליכי פירוק.

מכל מקום, סחראוויהודה כי הוציא לפני השריפה, בהוראת המערער, סחורה למחסן אחר שנשכר על ידי MADY.אף המערער אישר את עדותו של סחראווי כי העביר סחורה לפני השריפה למחסן אחר.

כחודשיים לפני השריפה הגדיל המערער את פוליסת הביטוח של TAXXלמקרה של שריפה, באופן שסכום הביטוח הוכפל כמעט לסכום של 534,000 אירו, ויומיים לאחר השריפה הגיש מישל תביעה לחברת הביטוח לקבלת התגמולים. אציין כי הביטוח הורחב אך למקרה של שריפה ולא למקרה של גניבה, וטענתו של המערער כי סוכנת הביטוח היא שהמליצה לו לעשות כן, מקומה לתיק העיקרי. "

"פוטנציאל הרשעתי ברף גבוה יותר מהרף הנמוך הנדרש לצורך סעיף 9(א) לחוק.

טענת המערער כי השריפה היתה בניגוד לאינטרס שלו מאחר שבמחסן היתה סחורה בשווי מיליון אירו, לא רק שאינה מעוגנת באסמכתאות, היא אף אינה מתיישבת עם הקשיים הכלכליים של החברות, ואינה מתיישבת עם הטענות לפיהן בהוראת המערער הוציא סחראווי סחורה מהמחסן והעבירה למחסן אחר לפני השריפה. מכל מקום, טענות אלו מקומן בשלב ניהול המשפט, כמו גם הטענות הסבוכות שהעלה המערער לגבי המצב הכלכלי של כל אחת מהחברות וטענתו כי יש להבחין בין החברות השונות, למרות שמדובר בחברות ובחנויות שהוחזקו על ידי המשפחה.

בהקשר זה אציין, כי בית המשפט בצרפת מינה רואה חשבון כמומחה מטעמו, שהתייחס למצב העסקים ולערך הסחורה במחסן ערב השריפה. המומחה קבע, כי TAXXושתי החנויות נקלעו לקשיים כלכליים חמורים טרם השריפה; כי לחברת TAXXולשתי החנויות לא היו נכסים מספיקים כנגד חובותיהם; וכי המלאי בשתי החנויות לא עמד על יותר ממאה אלף אירו ואף יתכן שהיה נמוך יותר. אכן, המומחה הגיע למסקנה כי על פי נתונים מסויימים ערך המלאי שלא נמכר עד למועד השריפה במחסן TAXXיכול ועמד על כמיליון אירו, אך המומחה סייג מסקנה זו כתיאורטית. מה עוד, שימים ספורים לפני השריפה הוצאה מהמחסן סחורה בהיקף בלתי ידוע."

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.