תא (נצ') 19468-10-10 פאדי מזאוי נ' מרואן מחמוד ביטאר עודה
בית המשפט: השלום בנצרת
פסק הדין החלקי ניתן ביום: 16/2/2014
עניינו של פסק הדין: מי אמור לפצות את הנפגע בתאונת דרכים שאירעה כאשר נסע על אופנוע בו נהג חברו ללא רשות. האם קרנית? רוכב באופנוע או הנהגת שפגעה באופנוע כאשר המשיכה לנהוג ולא נתנה זכות קדימה וחברת הביטוח אשר ביטחה את הנהגת בביטוח אחריות חוקית?
בית המשפט קבע, כי הפיצוי לנפגע יהיה לפי פקודת הנזיקין וייעשה על ידי נהגת הרכב וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות חוקית.
מתוך פסק הדין:
"יוצא אם כן, כי סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד יחול ויוציא את התובע מגדרם של הזכאים לפיצוי על פי חוק הפלת"ד, בהתקיים שני תנאים:
(1) כי מרואן נהג באופנוע בלי נטילת רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין.
(2) כי התובע, כנוסע וכמשתמש באופנוע, ידע שנוהגים בו כאמור, בלא נטילת רשות.
...
שקלתי את טענות הנתבעות 3-4 בדבר תמיהות שונות העולות מגרסאות השלושה, אולם בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי הגרעין המהותי של הדברים הוא אחד, עדות מרואן מתיישבת גם עם עדות אחיו וגם עם עדות התובע ובהעדר ראיות אחרות ממשיות, המסקנה היא כי מרואן נטל את האופנוע בלא שקיבל רשות, מפורשת או מכללא, מאחיו.
בנסיבות אלה, ברי כי משעה שנתקבלה הטענה כי חמאדה לא הרשה למרואן לקחת את האופנוע, ובהיותו מחזיק באופנוע, מתקיים התנאי הראשון הנדרש לצורך סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד.
ידיעת התובע אודות כך, גם היא הוכחה ועל כן, התובע אשר חרף ידיעה זו, בחר לעשות באופנוע שימוש כנוסע, אינו זכאי לפיצוי על פי חוק הפלת"ד."
"לאור עובדות כתב האישום והודאת הנתבעת 3 בהן, מוטלת חבות על הנתבעת 3 באירוע. בכך שזו לא נתנה זכות קדימה וחסמה את דרכו של האופנוע אשר בו נהג מרואן שהרכיב את התובע, נושאת היא באחריות נזיקית לנזקיו של התובע.
עם זאת, חרף האמור, רשאיות הנתבעות 3-4 לטעון לרשלנות תורמת באירוע ואכן, טענו הן כי לתובע אשם תורם בין היתר, משום שנסע בלא קסדה ועל עובדה זו- אין חולק. התובע אכן נסע בלא קסדה.
עוד טענו הנתבעות 3-4 כי מרואן נהג באופנוע במהירות מופרזת, אך לכך אין כל ראיה זולת טענת הנתבעת 3. מרואן טען במשטרה כי נסע במהירות של 70-80 קמ"ש (נ/3) וגם בעדותו בפניי טען למהירות דומה (עמ' 27 ש' 4). בוחן התנועה שנזעק למקום התאונה קבע כי לנתבעת 3 היה שדה ראיה רחב ופתוח ולא היתה כל סיבה כי לא תראה את האופנוע מתקרב אליה, גם אם נסע במהירות – עניין שאין לגביו כל ראיה, אף לא בדו"ח הבוחן. משכך, טענה זו, למהירות מופרזת מצדו של מרואן, נדחית.
טענה נוספת מפי הנתבעות 3-4 היא כי התובע היה ער לכך שמרואן נוסע בלא רשות ובלא רשיון מתאים לאופנוע מסוג זה – טענה זו לא הוכחה אף היא ולא הובאה כל ראיה לכך. משכך, גם טענה זו ראויה להידחות.
יובהר כי אין בטענות האמורות כדי להביא לשלילת הפיצוי מן התובע, כפי שטוענות הנתבעות 3-4, אולם יש בכך כדי לייחס לתובע, אשר לא חבש לראשו קסדה, אשם תורם, אשר שיעורו ושאלת השלכתו על הפגיעה, ייקבעו בהמשך."
