(ת"א) 2429/01 תא א.ג. אופיר ניהול ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 18/2/2014
ע"י כבוד השופטת: ענת ברון
עניינו של פסק הדין: האם חברת ביטוח שביטחה ספינה בפוליסת ביטוח ימי, חייבת בתשלום תגמולי ביטוח לתובעת בגין נזק שנגרם לספינה בעקבות טביעת הספינה בשל פעולות החילוץ או שמא חייבת חברת הביטוח בפיצוי שלא מתוקף הפוליסה בנסיבות המקרה?
רקע: בית המשפט בדק את הכיסוי הביטוחי של פוליסת הביטוח, אחריות המבטחת בנוגע לעבודות החילוץ שבוצעו בפיקוחה, וזכאות המבוטחת לפיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים.
בית המשפט קיבל את התביעה הגין נזקי החילוץ למרות שמצא, כי המקרה עצמו אינו מבוטח לפי תנאי הפוליסה
מתוך פסק הדין
" בגדרי פוליסת הביטוח שנערכה בין הצדדים נמצא רשימה של התחייבויות המבוטח, שאי מילוי אחר איזו מהן פוטר את מנורה מכל אחריות שבה היא עלולה לחוב מתוקף הפוליסה (לעיל ולהלן: "ערובות הביטוח" ובלשון הפוליסה: warranties). וכך הודגש בשולי הרשימה:
"NON-COMPLIANCE WITH ANY ONE OF THESE OR ANY OTHER WARRANTIES IN ANY PART OF THIS POLICY ABSOLVES THE UNDERWRITERS OF ANY LIABILITY WHATSOEVER UNDER THIS POLICY."
כך גם קובע סעיף 2.1 לפרק 2 לתנאים הכלליים של פוליסת הביטוח:
"2. EXCLUSIONS
THE FOLLOWING EXCLUSIONS SHALL BE PARAMOUNT AND SHALL OVERRIDE ANYTHING CONTAINED IN THIS POLICY INCONSISTENT THEREWITH.
In no case shall this insurance cover loss, damage, liability or expense directly or indirectly caused by or contributed to by or arising from
2.1 breach of or non compliance with any Warranty stated in any part of this Policy."
חוק הביטוח הימי מגדיר את המונח "ערובה" (warranty) ומבהיר, בין השאר, כי ערובות יש לקיים בדווקנות וללא קשר לסיכון שנובע מאי-כיבודן:
"33. Nature of warranty
(3) A warranty, as above defined, is a condition which must be exactly complied with, whether it be material to the risk or not. If it be not so complied with, then, subject to any express provision in the policy, the insurer is discharged from liability as from the date of the breach of warranty, but without prejudice to any liability incurred by him before that date."
על החובה לקיים ערובות ביטוח ימי בדווקנות ראו גם: Arnould's Law of Marine Insurance and Average [(J. Mustill and J. Gilman ed.) 16th Edition vol.2, p. 526], כך, בין השאר, נאמר שם:
"…the approach which has been adopted by the English courts when dealing with warranties in insurance policies leaves little, if any, room for the application of the maxim de minimis non curat lex".
ראו לעניין זה מספרו של המלומד חכם-אהרון כדורי ביטוח ימי ותביעות 274-273 (1998) (להלן: "ספר כדורי"):
"... הפרתה של תערובה (ערובה – ע.ב.) כפי שהיא נהוגה בביטוח ימי, גוררת אחריה ביטולו של חוזה הביטוח ושחרורו של המבטח מכל אחריות, גם אם הנזק לא נגרם או לא הוחמר בגלל הפרת התערובה, היא נחשבת תנאי יסוד לקיומו של חוזה הביטוח" (ההדגשה אינה במקור – ע.ב.).
בהמשך (בעמ' 274), כדורי מפנה לפסק דין בריטי משנת 1786 שנדרש לפירוש משמעותה של ערובת ביטוח ימי:
"התערובה (ערובה – ע.ב.) היא תנאי מוקדם לקיום החוזה, בכך שאם לא יקוים – הפוליסה בטלה מעיקרה ("Void ab inito") ממועד הפרת התערובה".
יצוין שתפיסה משפטית המכירה בקיומן של ערובות ביטוח, כבדין הביטוח הימי הבריטי, שונה מעמדתו של דין הביטוח הכללי הנוהג בישראל ובפרט מחוק חוזה הביטוח, שאינו מכיר בתקפותם של תנאים מוקדמים ובסייגים נוסח ערובות ביטוח [ראו רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי, פסקאות 31-25 לפסק דינה של כבוד השופטת פרופ' ד' ברק-ארז (15/9/13)].
להלן רשימה של ערובות ביטוח רלוונטיות שמנויות בפרק A שבפוליסת הביטוח:
"1. WARRANTIES
1.1 WARRANTED the Assured shall maintain and keep the Vessel, her machinery, tackle, sails and equipment in a proper state of condition and seaworthiness, exercise due care and diligence in safeguarding them, and abide by the terms and conditions of the Ports Regulations at all times.
1.3 WARRANTED vessel to be in a seaworthy condition at the commencement of every voyage,
in strict accordance to all rules of Law and Regulations".
...
תנאים נוספים, המהווים חלק בלתי נפרד מפוליסת הביטוח, נמצא בתוספת לפוליסת הביטוח שמסדירה את הכיסוי הביטוחי בתקופות של עגינת הספינה בנמל – "Port Risks"(להלן: "סעיפי המכון" – יוער כי השם נגזר מכך שהפוליסה הימית מבוססת על סעיפי מכון החתמים בלונדון).
סעיף 4 לסעיפי המכון עוסק בהגדרה של סוגי סכנות וסיכונים שאותם נועדה לכסות פוליסת הביטוח, ולענייננו יש רלוונטיות לתניות שלהלן:
4. PERILS
4.1 This insurance covers loss of or damage to the subject-matter insured caused by
4.1.1 perils of the seas rivers lakes or other navigable waters
[…]
4.2 This insurance covers loss of or damage to the subject-matter insured caused by
4.2.3 negligence of Master Officers Crew or Pilots
provided such loss or damage has not resulted from want of due diligence by the Assured, Owners or Managers."
טרם שאפנה לניתוח טיעוני הצדדים, אדרש להגדרתו של המונח "סכנות הים" (perils of the seas), כפי שמופיע בסעיף 4.1.1 לסעיפי המכון. בחוק הביטוח הימי נמצא הגדרה של מונח זה, בתוספת שעניינה בכללים המנחים ניסוח של פוליסות ביטוח ימי (Rules for Construction of Policy). כך קובע כלל 7:
"The term 'perils of the seas' refers only to fortuitous accidents or casualties of the seas. It does not include the ordinary action of the winds and waves."
כך מבאר את המונח המלומד :Hardy Ivamy
"The dividing line has therefore to be drawn between that which is accidental, fortuitous, and unexpected, and that which is natural, ordinary, and usual in its nature, having regard to particular circumstances." (Hardy Ivamy Marine Insurance (third edition, 1979) p. 151).
וראו ביאורי המלומד כדורי:
"הכוונה במונח "סכנות הים" היא, אך ורק למקרים בלתי צפויים (Fortuitous), לאסונות הים ולהפרעות איתני הטבע, באשר אלה הם מקרים העלולים להתרחש, להבדיל מתופעות החייבות להתרחש, כגון נזקים מחמת בלאי רגיל או פעולתם הרגילה של הרוחות והגלים" (עמ' 216 לספר כדורי).
חוק הביטוח הימי מתייחס גם לערובות מכללא (implied warranties) שחלות על פוליסות ביטוח ימי. סעיף 39(2) לחוק קובע קיומה של ערובה מכללא לעניין כשירותן של ספינות בעת עגינתן בנמלים:
" Warranty of seaworthiness of ship
(2) Where the policy attaches while the ship is in port, there is also an implied warranty that she shall, at the commencement of the risk, be reasonably fit to encounter the ordinary perils of the port."
סעיף 39(5) לחוק מוסיף וקובע שכאשר הספינה נשלחת לים במצב אי-כושר על דעת המבוטח, המבטח יהיה פטור מתשלום תגמולים:
"In a time policy there is no implied warranty that the ship shall be seaworthy at any stage of the adventure, but where, with the privity of the assured, the ship is sent to sea in an unseaworthy state, the insurer is not liable for any loss attributable to unseaworthiness"."
"אף שיש היגיון בכל אחת משתי התפיסות – אין ענייננו מצריך להידרש להבחנות שבפסיקה. כך שעה שלא כבעניין וייסנר, איננו מצויים במצב ראייתי של כפות מאזניים מעויינות. על כן, בנסיבות המקרה וכפי שעוד יבואר, אין בשאלת נטל ההוכחה כדי להכריע את הכף."
"אופיר ביקשה לראות בהפסקת החשמל אירוע תאונתי (סעיף 29 לסיכומי תשובה); זאת, חרף העובדה שלא היתה עקבית בגרסתה – כאשר פעם הכירה בקרות אירוע הפסקת החשמל, ופעם הכחישה שאירע. מכל מקום נמצאנו למדים, לנוכח כל האמור לעיל, שהספינה הייתה בלתי כשירה לשייט (ולעגינה במעגן);ושהפקדת גורלה והתלייתו אך בתפקודה של מערכת שאיבה חשמלית מוגברת היא התנהגות שלוקה בחוסר סבירות קיצוני ואף בהרפתקנות. התנהגות זו מהווה הפרה של ערובה 1.1 שבקובץ ערובות הביטוח, שעניינה בחובה לנקוט חריצות ראויה לשם שמירה על כלי השייט. בנסיבות העניין מצופה היה מאופיר, אילו פעלה בחריצות ראויה, כי תחת "המצאת פטנטים" מאולתרים וקיצורי דרך מסוכנים תדווח מייד למספ"ן על-אודות התקלה והכשל ותספין את הספינה ללא שיהוי. בנסיבות העניין, לא ניתן אפוא לראות בהפסקת החשמל אירוע תאונתי בלתי צפוי."
"סיכומו של דבר: כמפורט לעיל, אופיר נמצאה מפרה את ערובות הביטוח 1.1 ו-1.3. משכך, בהתאם לדין הביטוח האנגלי (ראו סעיף 36 לעיל), חוזה הביטוח שנערך בין מנורה לאופיר – בטל, ואין מנורה חבה מכוחו בחובת שיפוי אופיר בגין נזקי הטביעה."
"אלא שתובענה זו אינה מתמצית בנזקי הטביעה. כאמור, נגרמו נזקים נוספים במהלך עבודות החילוץ; ויצוין כבר עתה שהיקפם של נזקים אלה רב מהיקף נזקי הטביעה כשלעצמה.
מעת שמנורה הזעיקה את "סופה" (היא, כאמור, חברת החילוץ) במטרה למשות את הספינה השקועה מהמים, שעה שוולטש מצוי מחוץ לגבולות ישראל ואין בידיו או בידי מי מנציגיה האחרים של אופיר כל אפשרות מעשית להשפיע על ניהול עבודות החילוץ – נוצר קשר משפטי בין מנורה לאופיר. קשר זה נושא אופי מיוחד. אילו נמצא שפוליסת הביטוח כיסתה את נזקי הטביעה, הרי שאופיר כלל לא הייתה צד ליחסים המשפטיים שאפפו את עבודות החילוץ; יחסים אלה היו שוררים בין שני צדדים: מנורה, כנציגתה של אופיר, ו"סופה". אלא ששונה הדין מקום שתוקפה של הפוליסה נשלל. במקרה זה מצטרפת אופיר כגורם נוסף ביחסים המשפטיים ששררו במהלך עבודות החילוץ."
"אינני סבורה כי ניתן בנסיבות המקרה להשקיף על הקשר שנתחולל בין מנורה לאופיר כעל הסכם מכללא, כהצעת ב"כ אופיר בסיכום טיעוניה. התנהלותה של מנורה בכל הנוגע לעבודות החילוץ הייתה מונעת על-ידי אינטרס ברור של הקטנת נזק שנגרם לרכוש המבוטח. לבית המשפט לא הוצגו ראיות למשא ומתן מסוג כלשהו שאפשר שהתנהל בין וולטש לסוכן קדר, בטרם החליטה מנורה לפעול להוצאת הספינה מהמים. נהפוך הוא, התרשמתי באופן ברור מן העדויות שלאופיר ולנציגיה לא הייתה כל יכולת השפעה על אופיין של עבודות החילוץ, וכי אלה נוהלו לחלוטין בין מנורה ל"סופה"."
"ניתן להניח גם שמבטח סביר לוקח בחשבון כי בסופו של יום עלול להתחוור שהנזק שלהקטנתו פעל – אינו מכוסה על-ידי פוליסת הביטוח; ועם זאת, שעה שהמבטח מחליט לפעול להקטנתו של הנזק (כאמור, מתוך אינטרס עצמי), עליו לצפות אפשרות של החמרת הנזק אגב עבודות החילוץ ולנקוט את כל הזהירות הראויה למניעת החמרה כאמור. כך לגבי כל מבטח, לעניין קיומה של חובת זהירות מושגית, וכך גם בנסיבות המקרה הספציפי הנדון."
"האם החילוץ היה רשלני?
המהנדס שכטרמן פירט בעדותו על אודות סכנותיה של שיטת ההצפה הפנימית והתייחס לנזקים שנגרמו לספינה בפועל ... עדותו וחישוביו היו אמינים, וכאמור ביכרתי אותם על פני עדותו וחישוביו של המהנדס ברקת. גם תיאורו של מנהל התפעול אלבז, בכל הנוגע לאופן חילוץ הספינה, נמצא אמין; ועולה ממנו שלספינה נגרם נזק רב מאד ...
לעומת זאת, חוות דעתו של המהנדס ברקת וכך גם עדותו, ניכר בהן שהן מגמתיות עד מאד. כך, לדוגמא, המהנדס ברקת לא ידע לספק תשובות לשאלות על נוהלי מספ"ן – שאותם ביקר בחוות דעתו... והוא מסר תשובות חלקיות ביותר לשאלות בדבר צורת חלוקת העומסים בעת החילוץ, והחשיבות שיש בהקשר זה לעובדת הימצאות הספינה בתוך המים ...
ודוק: בסעיפים 12-10 דלעיל הובאו ממצאים של גורמים מטעם ועדת החקירה ומנורה, על המשקל הראייתי המיוחד שנודע להם. לממצאים אלה משמעות רבה לצורך הכרעה בשאלת ההתרשלות. כך, כעולה מסעיף 1 לדו"ח Allwood, מבנה הספינה כלל לא היה מותאם להצפה פנימית. גם ההנדסאי פרז, שכאמור פעל מטעם מנורה, קבע בדיווחו לשמאים גולן ותלמור כי הספינה הוצפה בצורה לא נכונה. אף חומרת הנזק שנגרם לספינה ושעליו עומדים בפירוט רב המומחה Allwood, השמאים גולן ותלמור ... והשמאי בן קיקי, אינה מותירה ספק באשר להיות עבודות החילוץ רשלניות."
"סיכומו של דבר: כעולה מהראיות, אירועי האינתיפאדה השנייה הובילו לפגיעה דרמטית בענף הפעילות שהניבה לאופיר את רווחיה, ופגיעה זו נתנה אותותיה החל מסתיו 2000 ולמשך מספר שנים – למצער עד לשנת 2004. משכך, מצאתי את תחשיבי אופיר לעניין אובדן רווחים עתידיים, המתעלמים מפגיעה זו – לא תואמים את פני המציאות, אף לא בקירוב.
עיקר מעיקריה של תורת הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו ופיצוי הניזוק כדי היקף הנזק שנגרם לו;לא מעבר לכך (ראו פסקה 19 לעניין גדיש). במקרה דנא קיימת עמימות ראייתית גדולה בדבר השיעור של אבדן רווחים; ובהתאם להלכה הנוהגת בעניין זה, שעה שהנתונים העומדים בפני בית המשפט אינם מאפשרים חישוב מדויק של הנזק, ניתן לפסוק על-פי הערכה גלובאלית ועל דרך האומדנה [ראו: ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל, מחלקת עבודות ציבוריות, פ"ד נט(6) 1, 10 (2005), להלן: "עניין זאבי"; ע"א 10508/08 דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה הרצליה, פסקה 61 (4/2/10); ת.א. 1095/07 הילה ר.ג. יעוץ ניהול והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, פסקה 9 לפסק הדין (28/4/13)]. בהינתן אמצעי זה, ובשים לב לעמימות הנזק ולקושי המתואר לעניין פסיקת פיצוי לאופיר בגין רווחים שהיו צפויים לה, אני מעמידה את הפסד הרווחים על סך 400,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.
ואולם מנורה ביקשה לזקוף לחובתה של אופיר את העובדה כי זו יכולה הייתה להקטין את נזקי אבדן הרווח העתידי, לו רכשה ספינה אחרת. חובה זו מעוגנת בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, וההיגיון שמאחוריה אומץ בדיני הנזיקין ...
בנסיבות העניין אין לראות באפשרות של רכישת ספינה חלופית אמצעי סביר. רכישה של ספינה חלופית הייתה מצריכה מאופיר גיוס של משאבים כספיים רבים, ואין הניזוק "חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו" [ע"א 531/71 נתן לכוביצר נ' גדעון רודה, פמ כו(2) 113, 118 (1972)]. ואולם – לנוכח העדויות על מצבו של ענף השייט בכנרת והמצאותן של ספינות "בטלות" בשוק זה שניתן היה לחכור, שוכנעתי כי אמנם שומה היה על אופיר לפעול להקטנת נזקיה, באמצעות חכירת ספינה חלופית (על ביצוע של עסקה חלופית שבגדריה רוכש הניזוק תחליף לנכס, לשירות או לזכות – כצורה השכיחה ביותר של הקטנת נזק, ראו פסקה 45 לעניין הדר).
לא היה כל צורך בחיפוש בשדות זרים אחר ספינה חלופית (סעיפים 268-258 לסיכום טיעוני אופיר), וניתן היה להשיג כזו מקרב הספינות שהיו מושבתות בעת ההיא באגם הכנרת (ראו עדותו של מנהל התפעול אלבז, עמ' 56 ש' 26 עד עמ' 57 ש' 14). אלבז סיפר בעדותו, מחד גיסא, כי בתקופה המדוברת הייתה עבודה בכנרת, ומאידך גיסא, במענה לשאלה מדוע לא ניתן היה לחכור ספינה מחברת שייט אחרת, השיב: "... אם יש מדי פעם קבוצה אני צריך לחכור ספינה?" (עמ' 57 ש' 23).
הוברר כאמור שאמנם הייתה האטה משמעותית בענף ההפלגות בכנרת, ופירוש הדבר שאופיר לא הייתה מפיקה רווחים בסדרי גודל שהובאו בידי רו"ח מאיר, אף לא בקירוב; ומאידך גיסא, במצב דברים זה נראה כי היה בידיה, לו חפצה בכך, לחכור ספינה חלופית. על כן אני מעריכה את יכולתה של אופיר להקטין את הפסדי הרווח העתידיים שלה בסך של 75% מסך הרווחים שהערכתי שהיו צפויים לה, קרי ב- 300,000 ש"ח. ומשכך, אני קובעת כי אופיר זכאית לפיצוי בגין הפסד רווחים בסך של 100,000 ש"ח."
"כמפורט בסעיף 56 לעיל, מנורה נמצאה אחראית להריסתה הסופית של הספינה. לספינה נגרם נזק כולל (Total Loss), ובהינתן כך על מנורה לפצות את אופיר כדי ערכה המלא של הספינה כפי שזה היה טרם שבוצעה העוולה. במועד עריכת פוליסת הביטוח לשנת 2000 הוערך שווי הספינה בסך של 300,000 $ (נספח יג לתצהיר וולטש). סכום זה מהווה אמדן מוצק לערך הספינה כפי שנתפס בעיני מנורה, נכון ליום 1/4/00, הוא מועד תחילתה של תקופת הפוליסה, ואף נכון למועד ארוע הטביעה – 29/7/00. ערכה השקלי של הספינה נכון לאותו מועד הוא 1,227,000 ש"ח.
בנוסף, קמה זכותה של אופיר לסכומים הבאים: עלות עבודות הסילוק של שרידי הספינה – 19,950 ש"ח (נספחים סט, ע, עא לתצהיר וולטש); הסכומים ששילמה אופיר למשרד לאיכות הסביבה בגין פעולות למניעת זיהום הים – 14,109 ש"ח (נספח עג לתצהיר וולטש); הוצאות שירותי הצלילה של הצוללן גוטמן – 3,000 ש"ח (נספח עד לתצהיר וולטש); החזר יתרת גובה הפרמיה בגין ביטול הפוליסה – 2,888 $, שערכם השקלי נכון לעת הרלוונטית היה 11,812 ש"ח (נספחים נג ונספח עה לתצהיר וולטש); והפסד רווחים (לאחר ניכוי הסכום כפי שפורט לעיל בגין חובת הקטנת הנזק) – 100,000 ש"ח.
הסכומים המגיעים לאופיר מסתכמים אפוא ב- 1,375,871 ש"ח (קרן). סכום זה כשהוא משוערך מעת הגשת התביעה (25/10/01) ועד למתן פסק הדין עומד על סך 2,568,694 ש"ח.
מנורה מצידה זכאית להחזר הסכומים שהיא נשאה בתשלומם בהקשר לפעולות החילוץ; שכן לנוכח הקביעה שלפיה לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע הטביעה, לא היה זה מחובתה של מנורה לשאת בהוצאות החילוץ, הגם שנקבע שהתרשלה. הוצאות אלה מסתכמים ב- 182,242 ש"ח (קרן) (נספחים ה(1) - ה(5) לתצהיר קדר); ולאחר שערוך, 340,238 ש"ח. סכום זה יופחת מהסכום שנקבע שמגיע לאופיר."
