תאמ (אשד') 1034-10-12 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' רועי קסטנבוים
בית המשפט: השלום באשדוד
פסק הדין ניתן ביום: 4/3/2014
ע"י כבוד השופטת: עפרה גיא
עניינו של פסק הדין: האם חברת הביטוח זכאית לקבל מהנתבעים את תגמולי הביטוח אותם שילמה למבוטח בגין ציוד אשר לטענת המבוטח נגנב מדירתו ע"י הנתבעים?
רקע: הנתבעים טוענים שמדובר בסכסוך עסקי בינם לבין המבוטח, אשר הוכרע זה מכבר בבית משפט השלום בבאר שבע במסגרת תביעה כספית שהוגשה כנגד המבוטח ובנסיבות אלו, המבטחת אינה רשאית לחזור אליהם בתביעת שיבוב.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין
"תחילה אדרש לטענת הנתבעים לפיה אין עילת תביעה כנגד הנתבעת שכן מדובר בחברה שהוקמה שנה לאחר קרות המקרה הביטוחי. התובעת טענה לעניין זה בסיכומיה שמדובר בערבוב בין שתי חברות משפחתיות המנוהלות על ידי הנתבע ואחיו. לגרסתה, אין כל הבדל בין החברות הללו ברישומן אצל רשם החברות למעט העובדה שבחברת אבי ים בריכות בע"מ אחיו של הנתבע הוא דירקטור ואילו בנתבעת, הנתבע 1 משמש כדירקטור ובנסיבות אלו, יש להורות על הרמת מסך.
מנגד, טענו הנתבעים שמדובר בהרחבת חזית שכן אין זכר לעובדה זו בכתב התביעה שהוגש בתיק, מה גם שלגרסתם התנגדו להרחבה זו כבר בדיון שהתקיים במסגרת ישיבה מקדמית בתיק.
...
משכך, הגם שמדובר בחברה שהוקמה כשנה לאחר הארוע, אני קובעת שאין לקבל הטענה לפיה מדובר בהרחבת חזית, שכן הנתבעת בעצמה הרחיבה החזית עת בקשה להחיל במקרה דנן פסק דין שניתן בעניינם של חברת אבי ים בריכות בע"מ והמבוטח.
במקרה דנן המדובר בתביעת שיבוב של המבטחת בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 לפיו מעת שקיימת למבוטח זכות לפיצוי או שיבוב בגין אירוע ביטוחי, עוברת הזכות למבטח מעת ששילם תגמולי הביטוח למבוטח.
משכך, על התובעת להוכיח את כל יסודות התגבשות התחלוף הקבועות ולכן עליה להוכיח הן את חבות המזיק והן את הנזק שנגרם ולכך אדרש להלן.
האם נטילת הציוד מבית המבוטח מהווה אירוע ביטוחי
כאמור לעיל, טענה התובעת שפצתה המבוטח נוכח גניבת הציוד מביתו וזאת בהתאם לפוליסה שצרפה לתצהיריה.
סעיף 383 (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 קובע כי אדם גונב דבר אם הוא-
"נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע".
במקרה דנן לא התרשמתי כי מדובר בגניבה כטענת התובעת, שכן הגם שנטילת הציוד נעשתה ללא הסכמת בעל המקרקעין, הוא המבוטח, לא שוכנעתי שמדובר בציוד שנמצא כולו בבעלותו ואפרט. שווי הציוד והעבודה הוערכו על פי ההסכם שנערך בין הצדדים על סך של 59,000 ש"ח כולל מע"מ. מתוכם שולם סך של 18,000 ₪ בלבד.
אומנם, בתביעת חברת אבי ים בריכות בע"מ טענה החברה כי שולם לה סך של 12,000 ₪ בלבד, אולם מעדות הנתבע 2 בדיון שהתקיים בפניי בתיק עולה כי אכן שולם לה סך של 18,000 ₪ כטענת המבוטח בכתב הגנתו, משכך, אין ספק שהמבוטח אשר טרם שילם את החלק הארי בגין עלות הציוד והעבודה טרם קיבל הבעלות בציוד.
המבוטח גם הודה שכל הציוד סופק אך לא בוצעה התקנה והפעלה ולא סופק הכיסוי. כך גם טען בכתב הגנתו בתביעה שהוגשה כנגדו כי גילה יום אחד שהכיסוי הותקן אולם ללא תיאום עימו, ללא אפשרות לכיסוי הבריכה וללא אפשרות להפעלתה ולאחר שפניותיו לתיקון הליקויים לא נענו, הודיע כי יפרק הציוד ולאחר מכן פורק הציוד ונלקח על ידי הנתבעת וזאת ללא תיאום עימו.
אין מחלוקת שלא נלקח כל הציוד שהוסכם על הרכבתו והציוד שנלקח על ידי הנתבעים כלל מערכת מלח, מנוע, לוח חשמל ומנוע כיסוי חשמלי. משכך והואיל ושולם סך של 18,000 ₪ בלבד ושווי הציוד והעבודה בכללותם הועמד על סך של 59,000 ₪ לא ניתן לקבוע שהועברה מלוא הבעלות בציוד למבוטח בעת שניטל הציוד מביתו.
הוראות סעיף 2 לחוק המיטלטלין, התשל"א- 1971 קובעות כי בעלות במטלטלין הינה "הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עיסקה, בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם".
הנה כי כן, הבעלות במטלטלין הינה בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים. בעניין הנדון, נוכח ההסכם שנערך בין הצדדים הקובע סכום לתשלום בגין הציוד והעבודה וחרף העובדה שהציוד היה בחצרו של המבוטח, אין בכך בכדי להצביע על בעלותו בציוד, משלא סיים לשלם עלותו.
משכך, אף מטעם זה, לא ניתן לקבוע שבעת נטילת הציוד הועברה הבעלות בו לידי המבוטח. המבוטח גם הודה בעדותו בפניי כי לא שילם עבור אבזור בריכת השחייה מאחר ולא קיבל מלוא השירות לו היה זכאי (ראו עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 28-30). לכן, אין לקבל הטענה לפיה נגנב ממנו רכוש, שכן בהיעדר תשלום מלא עבור הציוד, טרם הועברה הבעלות בו למבוטח.
יתרה מזאת, נוכח המחלוקת בין הצדדים בנוגע לבעלות בציוד, לא ניתן לקבוע שאין לנתבעים זכות בציוד כאמור בהוראות 383 לחוק העונשין. כך גם לא התרשמתי שהנתבעים בקשו לשלול הציוד שלילת קבע, שכן בסמוך למועד נטילת הציוד שלח הנתבע מסרון למבוטח והודיע לו שהציוד נמצא אצלו ואם הוא רוצה לקבלו עליו לפנות אליו לצורך תשלום. אין מדובר בשלילת קבע.
אומנם ניתן לבקר את האופן שבו בחרו הנתבעים ליטול את הציוד, שכן נכנסו לבית המבוטח שלא לשם הרשות שניתנה להם, אולם אין בעובדה שנטלו את הציוד, כאשר במקביל אליה נשלח המסרון למבוטח, כאמור לעיל, בכדי להצביע על כוונה לשלול הציוד שלילת קבע מבעליו.
אשר על כן, אין לקבל הטענה לפיה נטילת הציוד מבית המבוטח מהווה גניבתו המקימה אירוע ביטוחי. "
"המסקנה העולה אם כן, הינה כי לא היה מקום לפצות המבוטח בגין הציוד שנלקח על ידי הנתבעת ואין לקבל הטענה לפיה נגנב הציוד, אף אם נלקח על ידי הנתבעת תוך עשיית דין עצמי שלא כדין."
"הלכה פסוקה היא כי לא במהרה יתערב בית המשפט עת בכרה חברת הביטוח את הפרשנות המטיבה עם המבוטח על פי הפוליסה מקום בו הפוליסה ניתנת למספר פירושים ואף נקבע כי:
"מששלמה חברת הביטוח למבוטח, על פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח- לצורך העמדת זכות השיבוב שלה- על פי מידת סבירות שיקוליה, שהניעוה להכיר בחבותה ולבצע התשלום".
(ראו ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ (4) 567, 570-571).
משכך, לא מצאתי מקום להידרש לסוגיית העדרו של כיסוי ביטוחי ביחס לציוד שנמצא בבריכה ואניח כי ציוד זה נכלל בפוליסה, על אף העובדה שבעת הגעת הסוקר טרם הותקן הציוד והוא נמצא בחצר הבית ולא בתוכו. עם זאת, אין בכך בכדי להצדיק את קביעת התובעת בכדי לקבוע שהיה אירוע ביטוחי מקום בו הבעלות בציוד טרם הועברה למבוטח ומדובר בסכסוך עסקי בין ספק למזמין בלבד."
"במצב דברים זה, די בכך בכדי לקבוע שבנסיבות אלו, אין מדובר בפרשנות מטיבה של הפוליסה כפי שניתן היה לקבוע ביחס למיקום הציוד כאמור לעיל, אלא בקיומו של האירוע הביטוחי ומשכך, במקרה זה, יש לבחון באם היתה הצדקה לתשלום אם לאו.
לפיכך ובהיעדר ארוע ביטוחי על פי הפוליסה, משלא הועברה הבעלות בציוד למבוטח די בכך בכדי לקבוע שלא התקיימו יסודות הסעיף ולכן דין התביעה להידחות אך נטעם זה. "
"... יש לבחון כעת כיצד משפיעים הליכים שניהל המבוטח כנגד המזיק חרף זכות התחלוף של המבטח והאם יכול פסק הדין לחייב צד שלא היה שותף להליך קודם שהתקיים בעניינם של הצדדים.
בספרות ובפסיקה קיימות דעות מנוגדות לעניין ומדובר בסוגייה שטרם הוכרעה בפסיקה.
פרופ' זלצמן בספרה לעיל, סברה שמרגע שעברה זכותו של המבוטח כלפי צד שלישי למבטח, הרי שהמבטח אינו קשור עוד בתוצאות פסק הדין שניתן בעניינם של המבוטח והמזיק (ראו בספרה עמוד 481).
מנגד, בת"א (ב"ש) 317/82 מגדלי הפרחים לכיש בע"מ נ' ישר תשמ (2)410 (1982) קבע כבוד השופט ריבלין כי אם נקבע בהליך ראשון שהתנהל בין המבטחת למזיק שהנזק לא נגרם מהתרשלותו, הרי שיש בכך בכדי להוות מעשה בית דין כלפי הניזוק, המבוטח, בתביעה מאוחרת יותר כנגד המזיק. עמדה זו גם אומצה על ידי כבוד השופטת גרסטל בת"א 4307-04-08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם במאגרים משפטיים 5/10/11) עת קבעה שביחסי מבטח מבוטח, הכרעה בשאלת האחריות מהווה מעשה בית דין בהליך המאוחר יותר.
אף עמדתי הינה כי אכן מדובר במעשה בית דין וההכרעה שנקבעה בהליך הראשון תחייב גם בהליך הנוסף שמתקיים בין הצדדים וחליפיהם, שכן המדובר בכלל שנועד למנוע התדיינויות חוזרות ונישנות בגין אותה מסכת עובדתית.
משכך והואיל וקבע בית המשפט שחרף טענות המבוטח בדבר נטילת הציוד מביתו, נותר הוא חייב לנתבעים סך של 12,500 ₪, הרי שהתובעת אינה רשאית לבקש השבת הסכום ששלמה למבוטח מאת הנתבעים."
