עא (ת"א) 2510-04-10 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מאיר אבו וסוכן הביטוח מאיר שדה
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 18/3/2014
על ידי כב' השופט הבכיר: גדעון גינת
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום לפיה חויבה המבטחת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח למבוטח, בסך של 115,656 ₪ בגין גניבת תכשיטים, ובנוסף, בריבית מיוחדת בשיעור של 12% ושכ"ט עו"ד ע"ס 65,854 ₪?
רקע: מדובר בתביעה בגין גניבת תכשיטים לפי פוליסה לביטוח דירה. חברת הביטוח שלחה למבוטח מכתב ביטול אשר נמסר לאחר איחור של חודשיים בשל עיכובים בדואר ישראל והגיע לידי המבוטח לאחר שאירע מקרה הגניבה.
בית המשפט דחה את ערעור המבטחת בנושא ביטול הפוליסה אולם קיבל את הערעור בעניין הריבית המיוחדת שבוטלה וכך גם הוקטן שכר הטרחה שמפסק לטובת עורך הדין של המבוטח.
מתוך פסק הדין:
" לשיטת המערערת, טעה בית המשפט קמא בקבעו כי הפוליסה לא בוטלה כדין. לטענתה, מכתב הביטול נשלח לכתובתו של המשיב 1, בהתאם להוראות הפוליסה, למעלה מ-21 ימים קודם למועד ביטול הפוליסה ועל כן לא ידעה ולא הייתה יכולה המערערת לדעת, כי מכתב הביטול לא הגיע ליעדו משום עיכובים ברשות הדואר וכי המשיב 1 למעשה אינו יודע אודות ביטול הפוליסה.
עוד טוענת המערערת, כי שלחה העתק של הודעת הביטול למשיב 2 על מנת שיעדכן את המשיב 1 בדבר ביטול הפוליסה. לטענתה, המשיב 2 נמצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף באשר לעובדה, כי שלח למשיב 1 את הודעת הביטול בפקס וכי אישור הפקס (מוצג נ/ד' לתיק המוצגים של המשיב 2) מעיד כי הפקס נשלח למשיב 1 ביום 14.9.2005. לפיכך, הפוליסה בוטלה כדין וככל שיקבע אחרת הרי שהדבר נבע מרשלנותו של המשיב 2 להודיע למשיב 1 על ביטול הפוליסה ועל כן יש לחייבו בסכום בו חויבה המערערת או למצער להטיל אחריות משותפת על המערערת ועל המשיב 2.
מנגד, טוען המשיב 2 כי החובה והאחריות להודיע על ביטול הפוליסה למשיב 1 מוטלת על המערערת בלבד וכי למרות זאת, ועל אף שלא נדרש על ידי המערערת לוודא כי מכתב הביטול נמסר למשיב 1, פעל מעל ומעבר לנדרש ממנו.
...
לגופו של עניין, אין בידי לקבל את טענת המערערת. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן, "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני." מסעיף 39 לחוק חוזה הביטוח, המונה את הסעיפים עליהם לא ניתן להתנות, עולה, כי הוראת סעיף 10 הינה דיספוזיטיבית והצדדים לחוזה הביטוח רשאים להתנות על הוראה זו ולקבוע הסדר אחר לגבי אופן ביטול החוזה ביניהם, ובלבד שאין בהסדר האמור כדי לבטל את עצם מתן ההודעה ולקפח את המבוטח. ראו לעניין זה י. אליאס, דיני ביטוח כרך א' 702-703 (2009) (להלן: "י. אליאס"); ע"א 2888/03 אלוחוואב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פס' 5 לפסק הדין (פורסם בנבו, 26.7.2006);ת"א (י-ם) 13098/02חן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח פס' 6 לפסק הדין (פורסם בנבו, 27.8.2003, להלן: "פרשת חן")).
הצדדים בענייננו התנו על הוראות חוק חוזה הביטוח באמצעות תניית ביטול המנויה בסעיף 12 יד(2) לפוליסה. סעיף זה מתיר למערערת לבטל את פוליסת הביטוח ובלבד שהודעת הביטול תשלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני המועד בו תתבטל הפוליסה בפועל. דהיינו, המועד הקובע למניין הימים לביטול הפוליסה הינו ממועד משלוח הודעת הביטול על ידי המערערת ולא ממועד המסירה.
עוד קובע הסעיף שהות של לפחות 21 ימים מיום משלוח הודעת הביטול על ידי המבטחת ועד למועד ביטול הפוליסה הלכה למעשה.
תכלית התקופה המנויה עד למועד ביטול הפוליסה הינה לשם הגנה על המבוטח, על מנת לאפשר לו זמן סביר לכלכל צעדיו ולבטח עצמו בחברת ביטוח אחרת, ראו בר"ע 2420/01 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אדיר עמ' 4 לפסק הדין (פורסם בנבו, 7.2.2002); י.אליאס, 703).
הוראת הפוליסה יוצאת, אפוא, מנקודת הנחה כי משלוח הודעת הביטול באמצעות דואר רשום למבוטח תביא לידיעתו את עובדת ביטול הפוליסה ותספק לו זמן סביר על מנת שיוכל לפעול כדי לבטח עצמו, שמא עלול הוא למצוא עצמו חשוף לסיכונים ללא הגנה ביטוחית כלל (ראו ת"א 4263/00 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' טישקביץ פס' 5.2 לפסק הדין, פורסם בנבו, 20.3.2005). מכאן נובעת חשיבות ידיעתו של המבוטח כי הפוליסה בוטלה וכפועל יוצא חובת המבטחת לעשות כל הדרוש על מנת לוודא כי המבוטח מודע לעצם ביטול הפוליסה, בעיקר כאשר אין חולק כי המשיב 1 מילא חלקו בתשלום מלוא הפרמיה כפי שנתבקש על ידי המערערת והמשיב 2 באותה העת. בהקשר זה נאמר בפרשת חן, פס' 8 לפסק הדין, כי:
"יש לשקוד על משמר זכויותיו [של המבוטח] כצרכן, שלא יימצא בפני שוקת שבורה בסברו כי רכושו מבוטח, ובדיעבד, לאחר קרות מקרה-הביטוח מסתבר כי לא כך הם פני הדברים. יש לאפשר לו לכלכל צעדיו ולהיערך כדבעי לביטוח חלופי, אם יחפוץ בכך. יש להבטיח החזר דמי-ביטוח, וכיוצא באלה עניינים, בבסיס כולם-הצורך לוודא את ידיעת המבוטח על ביטול הפוליסה."
יפים לעניין זה דבריו של המלומד שחר ולר בספרו חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך ראשון, 369 (2005), לאמור: "הכללים המשפטיים בקשר לדרך הביטול צריכים לדרבן את המבטחת לעשות את כל הדרוש כדי להסיר ספקות אם החוזה עומד על מכונו או שמא בוטל. בהקשר זה, כמו בהקשרים רבים אחרים, יש להתחשב בהעדר הסימטריה בין הצדדים לחוזה ביטוח. בעוד שהמבטחת היא בעלת ניסיון רב בכל הקשור לביטול חוזים ונהנית מסיועם הצמוד של יועצים משפטיים, הרי שהמבוטח הטיפוסי אינו מצוי ברזי הביטוח. לפיכך, כאשר טוענת המבטחת שהחוזה בוטל או שונה, עליה להראות שהביטול נעשה בהתאם לדרך המותווית בחוזה, שלא נותר ספק בדבר הביטול, ושהיא עשתה את כל הדרוש כדי שהמבוטח אכן יקבל את הודעת הביטול. ואין די בהוכחה שהמבטחת פעלה בהתאם לנהליה הרגילים במסירת הודעות למבוטחיה: עליה להראות שההודעה נמסרה למבוטח". (ההדגשות הוספו). לעניין זה ראו גם ת"א 2390/89 קרן השתלמות למהנדסים נ' אריה חברה לביטוח תק-מח 91(2) 959; ת"א 4032/01 דיאב נ' דיאב פס' 7 לפסק הדין פורסם בנבו, 2.9.2003).
עמידתה של המבטחת בחובה ליידע את המבוטח בדבר ביטול הפוליסה ולוודא באופן חד משמעי כי הינו מודע לעצם הביטול ולמועדו נדרשת אף מתוקף חובת תום הלב המוטלת על הצדדים לחוזה הביטוח בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 המחייב כל צד לקיים חוזה, על סעיפיו השונים, בתום לב. בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 761, 765-766 (להלן: "פרשת ישר") עמד הנשיא מ' שמגר על חשיבות עקרון תום הלב בחוזי ביטוח:
"אחד מן הקווים המנחים בפרשנות חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעיסקה (פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן, חוזים, אבירם, כרך א, תשנ"א 59). הפסיקה הכירה זה כבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח.
המבטח הוא בעל כוח רב כלפי המבוטח, כי עם קרות האירוע הביטוחי נתון המבוטח לעיתים קרובות לחסדי המבטח, אשר לו שילם פרמיות טבין ותקילין. המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא יקיים את התחייבותו או אם ישהה אותה ולא ישפהו כדי לסייע בהחזרת המצב, במידת האפשר, לקדמותו."
בענייננו, המערערת שלחה את הודעת הביטול למשיב 1 ועל ידי כך, לשיטתה, יצאה ידי חובתה, כאשר בפועל מכתב הביטול כלל לא הגיע ליעדו במועד והמשיב 1 לא היה מודע לו. בהתאם לנהלי המערערת כפי שנלמדים מעדותה של דנה הרשקוביץ (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 27.2.2008), חתמת במערערת, הפוליסה מתבטלת באופן מידי על ידי מחלקת החיתום לאחר 21 ימים ממועד משלוח מכתב הביטול.
יש טעם לפגם בהתנהלות זו. כאמור לעיל, ביטול הפוליסה באופן חד צדדי על ידי המערערת מהווה צעד מהותי ובר חשיבות המשליך באופן ישיר על המבוטח-המשיב 1 באופן שמצריך ממנו להיערך בהתאם. בנקל יכולה הייתה המערערת, כשולחת ההודעה, לוודא טוב יותר כי הודעת הביטול הובאה לידיעתו של המשיב 1 וכן כי עובדת ביטול הפוליסה הובאה לידיעתו. היעדר הווידוא מקבל משנה תוקף מקום בו המשיב 1 לא קיבל את דבר הדואר לא משום סיבה הנעוצה בהתנהגותו. צדק, איפא, השופט המלומד בקבעו כי: "לשולח ההודעה אמצעים זמינים ופשוטים לבדוק אם ההודעה הגיעה ליעדה. בנוסף, יסוד הוודאות בא לידי ביטוי ומשרת את שני הצדדים- כך יודע המבוטח מה מעמדו בפועל והמבטח נושא בחובת היידוע ורצונו בא לידי ביטוי." (עמ' 14 לפסק הדין).
לעניין המשיב 2, מקובלת עליי הכרעת בית המשפט קמא לפיה, לא ניתן ליחס למשיב 2 רשלנות בקשר עם חוסר ידיעתו של המשיב 1 כי הפוליסה בוטלה. כבר נקבע בעבר כי על המבטחת לשלוח את הודעת ביטול הפוליסה למבוטח באופן ישיר ולא דרך גורם ביניים (ראו ת"א 3050/96 בסאם נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ עמ' 3 לפסק הדין (פורסם בנבו, 7.8.2003); ת"א 8293/02 סלע משה בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פס' לפסק הדין (פורסם בנבו, 4.11.2003) וכי השאלה האם סוכן הביטוח ייצג את המבטח בנושאים שאינם נופלים בגדרם של סעיפים 33-35 לחוק חוזה הביטוח, דוגמת הודעת ביטול, הינה שאלה עובדתית הנלמדת לאור מכלול היחסים בין הצדדים (ע"א 1377/00 חן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 לפסק הדין (פורסם בנבו, 23.4.2001).
במקרה דנא, הודעת הביטול נשלחה על ידי המערערת באופן ישיר למענו הרשום של המשיב 1 ותוכנה הופנה אליו ישירות בעוד המשיב 2 מכותב להודעת הביטול לצורך קבלת העתק בלבד. לטענת המשיב 2, החלטתו להעביר את הודעת הביטול בפקס למשיב 1 הייתה החלטה עצמאית מאחר ולא נדרש מפורשות לעשות כן על ידי המערערת. דומני, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה ביחס לדרישתה הנטענת כלפי המשיב 2 להודיע למשיב 1 על ביטול הפוליסה.
בשונה משלבי המשא ומתן בין המבוטח למבטחת, החתמת המבוטח על הפוליסה, קבלת דמי הביטוח מהמבוטח והזמנת דוח הסוקר אשר נעשו במסגרת מערכת היחסים שבין המשיב 2 למשיב 1 בהתאם להנחיות ודרישות המערערת (פרוטוקול מיום 27.2.2008 עמ' 32, 33 לעדותה של דנה הרשקוביץ ועמ' 5, 6, 9 לעדותה של איריס אברהמי) הרי שהליך ביטול הפוליסה נעשה באמצעות פנייה ישירה מצד המערערת למשיב 1. לפיכך, מסקנתי, המושתתת על קביעותיו העובדתיות בהקשר זה של בית-משפט השלום היא, כי החובה ליידע את המשיב 1 אודות ביטול פוליסת הביטוח מוטלת על המערערת לבדה ומשלא עמדה המערערת בחובתה כאמור, לא בוטלה פוליסת הביטוח כדין ועל כן הייתה בתוקף במועד קרות אירוע הביטוח."
