נתקבל ערעור מבטח בגין שני אירועי פריצה

עא (ת"א) 35917-10-12‏ ‏ הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דיין מוצרי קירור בע"מ

בית המשפט: המחוזי בתל אביב

פסק הדין ניתן ביום: 4/4/2014

על ידי כב' השופטים: חגי ברנר ובהסכמת השופטים ישעיהו שנלר, סגן נשיאה-אב"ד וד"ר קובי ורדי.

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת המחוזי שחייב את חברת הביטוח לפצות מבוטח בגין שני אירועי פריצה?

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי יש מקום לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולהורות על דחיית התביעה בגין שני האירועים, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן."

"לטעמי, וכפי שנראה בהמשך הדברים, המקרה הנוכחי נמנה על אותם מקרים בהם אין מנוס אלא להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, כמו גם במסקנות המשפטיות שהסיק מתוך חומר הראיות שהיה בפניו."

"משקבענו כי מערכת האזעקה לא נדרכה, שומה עלינו לבחון מהי משמעות הדבר מבחינת הוראות הפוליסה.

אין חולק כי לפי תנאי הפוליסה לביטוח בית העסק, קיומה של "מערכת אזעקה תקינה ומופעלת כל זמן שהמקום אינו מאוייש" היה תנאי לכיסוי ביטוחי לאירוע של פריצה (ע' 9 לפוליסה). הדבר גם היה ידוע למשיבה (ראה הודאתו של שלמה, בע' 41 לפרוטוקול).

יצויין כי הדרישה לקיומה של מערכת אזעקה תקינה ומופעלת הוגדרה בפוליסה כ"תנאי מוקדם לחבות החברה ולתשלום תביעות". על כן, משלא קויים התנאי המוקדם, המשיבה לא היתה זכאית לתגמולי ביטוח בגין האירוע הראשון. בהקשר זה אציין כי המשיבה לא טענה שאין המדובר בתנאי מוקדם אלא "רק" באמצעי להקלת הסיכון כמשמעו בס' 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), ולכן אין צורך לדון בשאלה האם הפניקס היתה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח גם לפי הוראת ס' 18(ג) לחוק, המקנה פטור מתשלום תגמולי ביטוח כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר החמרת הסיכון. המשיבה גם לא טענה להעדר קשר סיבתי בין הכשל של העדר דריכה במערכת האזעקה לבין ארוע הפריצה והיקפו, על מנת שניתן יהיה לבחון האם עומדת לה טענה אפשרית לפי ס' 19(1) לחוק.

זאת ועוד, יצויין כי לא אחת נפסק שהפרת חובתו של המבוטח לקיים מערכת הגנה תקינה, מצדיקה שלילת תשלום של תגמולי הביטוח. ראה למשל ע"א (חי') 2820/02 איזנקוט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 27.10.2003) שם נפסק כי "אחריות המשיבה שתוארה בפוליסה היתה מותנית באמצעי המיגון, כאשר המערכת צריכה היתה להיות "תקינה ומופעלת בכל עת שהרכב אינו מאויש". ההפרה של התנאי האמור, תלויה בהתנהגות המערער בלבד, לא בתנאי או אירוע חיצוני לחוזה, והמערער, שהיה מודע לחובתו לדאוג לאמצעי מיגון, אמנם הרכיב אימוביליזר במכונית, ומשכך היה חייב לשמור שהמערכת תהיה תקינה. ... המערער התקין את מערכת המיגון אך לא דאג לתקינותה, ומשכך הפר הפרה יסודית את תנאי החוזה שבינו לבין המבטח, שהיה רשאי בגלל ההפרה, וכמותנה בין הצדדים, לא לשלם את תגמולי הביטוח."

עוד יצויין כי בית המשפט קמא קבע, בס' 22 לפסק דינו, שלו גילתה המשיבה כי מערכת האזעקה חובלה, היה מידע זה "מעלה את סף הכוננות אצלה מה שבודאי היה מונע ומסכל את ביצוע הפריצה והנזק היה נמנע אם לא כולו לפחות מקצתו וכך הנני לקבוע". משמע, משקבענו קודם כי המשיבה נהגה ברשלנות של ממש בכך שהתעלמה הלכה למעשה מהתראת המוקד בדבר העדר דריכה של המערכת, ניתן להשלים ולקבוע, על יסוד קביעתו העובדתית הנ"ל של בית המשפט קמא, כי אלמלא רשלנות זו, ניתן היה לסכל את הפריצה.

למעלה מהצורך אציין שלא היה מקום לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה אי התקנת גלאי התקרה במחסן שנפרץ כלל לא השפיעה על מקרה הביטוח, רק משום שהפניקס עצמה טענה שמערכת האזעקה כלל לא נדרכה, ולכן גלאי תקרה, אף אם היו מותקנים, לא היה בכוחם למנוע את הפריצה. הרי לדידו של בית המשפט קמא, המערכת נדרכה גם נדרכה, ולכן, לשיטתו שלו, לו היו מותקנים גלאי התקרה המתחייבים מהוראות הרשימה, אזיי היתה ניתנת התראה למוקד בזמן הפריצה, על כל המשתמע מכך. אכן, מרגע שמתקבלת טענת ההגנה של הפניקס לפיה המערכת כלל לא נדרכה, ממילא נשמט הקשר הסיבתי בין אי התקנת גלאי התקרה לבין נזקי הפריצה, שהרי התקנת גלאי תקרה אינה מועילה אם המערכת כלל אינה דרוכה, אך דווקא משום שבית המשפט קמא קבע אחרת, קרי, שהמערכת נדרכה, שומה היה עליו לבחון לגופו של ענין את טענתה של הפניקס כי במקרה כזה, אי התקנת גלאי התקרה היא שאיפשרה את הפריצה.

המשיבה הפנתה בעיקרי הטיעון למספר פסקי דין התומכים לטענתה בפסק דינו של בית המשפט קמא. דא עקא, פסקי דין אלה אינם מועילים למשיבה, שכן הנסיבות המתוארות בהם שונות בתכלית השינוי מן המקרה הנוכחי, בו נמסרה למבוטח הודעה מפורשת על כך שמערכת האזעקה אינה תקינה, והוא ישב בחיבוק ידיים חרף ההודעה האמורה.

סיכומו של דבר, בנסיבות שתוארו לעיל, מן הראוי היה לדחות את התביעה לתגמולי ביטוח בגין האירוע הראשון."

"אכן, הסוקר הבחין במכולות והצביע על כך שהן מהוות סיכון גבוה, אך מדובר היה במכולות לאחסנה (ולא להובלה) שנמצאו בתוך חצרי בית העסק, קרי, בתוך תחומי הגדר והמבנים התוחמים את גבולותיו של בית העסק (אם כי מחוץ למבנים, קרי, תחת כיפת השמיים). לעומת זאת, המכולות שנגנבו, עמדו על גבי גרר שחנה על כביש גישה שנמצא מחוץ למתחם של בית העסק, קרי, בשטח ציבורי פתוח שהגישה אליו חופשית לכל. לא למכולות אלה כיוון הסוקר את חוות דעתו, וממילא לא היה מקום להסיק לחובתה של הפניקס את העובדה שהיא לא החריגה מן הפוליסה את המכולות שהיו מצויות בתוך חצרי בית העסק. הדבר עולה בבירור מתצהירו של הסוקר, שציין כי מעולם לא נאמר לו על ידי המשיבה, בעת עריכת הסקר, כי היא נוהגת לאחסן מכולות בכביש הגישה לבית העסק, ואם היה יודע על כך, היה מתייחס לכך בדו"ח שהכין. הסוקר אף הסביר כי רכוש הנותר על גבי גרר, באזור תעשייתי הנטוש בשעות ערב, מחוץ לחצרים מגודרים, כמוהו כפירצה הקוראת לגנב. הדבר מהווה סיכון ביטוחי חמור ביותר ולכן גם לא ניתן לבטח רכוש כזה. זאת ועוד, דו"ח הסוקר הוא מסמך פנימי של הפניקס, שכלל לא נמסר למבוטח (ראה עדותו של הסוקר מיום 4.10.2011, בע' 110 לפרוטוקול), וממילא המשיבה לא היתה יכולה להסתמך בטעות על האמור בו לענין המכולות, ולהסיק מסקנה מרחיקת לכת, לפיה מעצם העובדה שהמכולות הוזכרו בדו"ח, אך לא הוחרגו לאחר מכן מן הפוליסה, יש לראות אותן כמבוטחות במסגרתה.

גם בעת עדותו, עמד הסוקר על כך כי "לא נאמר לי שיש כזה דבר בכביש הראשי הציבורי" וכי לא ראה שימוש במכולות בכביש הגישה. הוא אף הבהיר כי בדו"ח הסוקר שערך התכוון לשימוש במכולות בתוך חצר בית העסק, וכי את המכולות הללו הוא המליץ להחריג מן הפוליסה (ע' 111 לפרוטוקול מיום 4.10.2011). לנוכח עדותו של הסוקר, אין יסוד לקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, כאילו הפניקס ידעה אודות השארת המכולות בכביש הגישה ואף הציגה מצג כלפי המשיבה כאילו מכולות אלו יכוסו במסגרת הפוליסה.

טענת המשיבה כאילו לא יתכן שנמצאה מכולה בתחומי העסק, שכן מבחינה פיזית לא ניתן להכניסה לתוך החצרים, אין בה ממש, שכן המכולה בה הבחין הסוקר היתה מכולת איחסון, ולא מכולת הובלה, ואילו המכולות שהושארו מחוץ לחצרי העסק בשל העדר יכולת פיזית להכניסן, היו מכולות הובלה.

יתר על כן, אף אם הייתי מניח לטובתה של המשיבה כי המכולות אליהן התייחס הסוקר היו מכולות שעמדו בכביש הגישה, לא ניתן עדיין להסיק מכאן כי הפוליסה חלה גם לגביהן, רק משום שהסוקר המליץ להחריגן מהפוליסה. בסופו של דבר, הפוליסה מדברת בעד עצמה ולא ניתן בשום צורה ואופן להבין מתוכה כאילו היא חלה, בניגוד ללשונה, גם על מכולות הנמצאות בכביש הגישה, מחוץ לחצרי המשיבה. נשוב ונזכיר כי דו"ח הסוקר כלל לא נמסר למשיבה, אלא לפניקס בלבד, אך גם אם היה נמסר למשיבה, מה שקובע לענין היקף הביטוח הן הוראות הפוליסה והרשימה, ולא המלצות הסוקר מול חברת הביטוח.

בית המשפט קמא הסיק כי המכולות שנגנבו היו מכוסות בפוליסה, וציין כי הוא עושה כן על יסוד עיון ב"רשימה" המהווה חלק בלתי נפרד מן הפוליסה, אלא שעיון ברשימה איננו מגלה על יסוד מה הגיע בית המשפט קמא למסקנה זו, שכן אין ברשימה דבר וחצי דבר המלמד כאילו הכיסוי חל גם על רכוש הנמצא מחוץ לחצרי בית העסק, כמו בעניננו. כל שניתן למצוא ברשימה היא האמירה לפיה "הפוליסה מורחבת לכסות כיסוי בגין פריצה ושוד".

המשיבה טענה בעיקרי הטיעון כי הפניקס לא השתמשה בנימוק הדחיה האמור במסגרת הודעת הדחיה ששלחה ביום 6.10.2008, ולכן היא מנועה מהעלאת נימוק דחיה זה כיום. ברם, טענה זו דינה להדחות באשר עיון במכתב הדחיה מגלה כי נימוק הדחיה היה שהמכולות "הושארו מחוץ למבנה ומחוץ לתחום המפעל על כביש גישה שאינו חסום ואינו מוגן ע"י מערכות המיגון של בית העסק. עפ"י תנאי הפוליסה הנ"ל, אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון". ממילא דין הטענה להדחות.

על כך שהפוליסה אינה מכסה אלא רכוש המצוי בחצרי בית העסק ולא מחוצה לו, ניתן ללמוד בנקל מן האמור בפיסקה הרביעית לסעיף ח' של הפוליסה, תחת הפרק של "פריצה ושוד". שם נאמר: "מותנה בזה, כי הכיסוי לפי סעיף זה יחול גם על רכוש שמטבעו להימצא בחצר, סככה או מחסן פתוח, ובלבד שמקום הימצא הרכוש מוקף בגדר עם שער נעול ובמקרה של שער לא נעול בקיום שומר ליד השער, אך בתנאי כי גניבת הרכוש בוצעה תוך פריצה או שוד כהגדרתם לעיל."

במילים אחרות, על פי לשונה המפורשת של הפוליסה, הרכוש המוגן על פי הפוליסה חייב להימצא בשטח מתוחם המוקף בגדר עם שער נעול או עם שער שלצידו ניצב שומר. לא יתכן איפוא כל ספק בכך שרכוש המופקר בשטח ציבורי, על גבי כביש גישה פתוח לכל, איננו מוגן על פי הפוליסה."