תא (חי') 3352-03-11 יחיאל מקייס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 1/4/2014
על ידי כב' השופטת: חנה לפין הראל
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח המבקש לחייב את חברת הביטוח לשלם לו תגמולי ביטוח בשל קריסה של קיר תומך הפריד בין ביתו לבין בית השכנים בשל נזיק סערה?
רקע: חברת הביטוח טענה, בין היתר, כי מדובר בנזק לגדר שאינו מבוטח לפי ביטוח מבנה הדירה, שמדובר הנזק מצטבר בשל אירועים שכבר התיישנו בחלקם וכי ביטוח הדירה אינו מכסה דליפת מי גשם מבעד לקירות וספיגתם בהם.
בית המשפט קיבל את התביעה ברובה וחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח כאשר הוא מתחייב לנוסח הפוליסה התקנית, תנאי המינימום המחייבים על פי חוק, כאילו נוסח על ידי חברת הביטוח.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות ובסיכומים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה, מהטעמים אשר יפורטו להלן.
הלכה פסוקה היא כי בעוד שההוכחה של יסודות "מקרה הביטוח" מוטלת על המבוטח, הרי המבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את ה"חריגים" לכיסוי הביטוחי (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450).
כפי שיפורט להלן, מצאתי כי התובע הוכיח את יסודות מקרה הביטוח.”
"אם כן, התובע הוכיח את יסודות מקרה הביטוח. הנטל להוכיח את החריגים לכיסוי הביטוחי מוטל כאמור על הנתבעת.
החריגים לכיסוי הביטוחי - המסגרת הנורמטיבית
סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן:
"3. תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."
עקרונות הפרשנות ביחס לפוליסות ביטוח בכלל וביחס לחריגים לכיסוי הביטוחי בפרט, סוכמו בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311 (להלן: "פס"ד סולל בונה"), בעמ' 326-327:
"פוליסת הביטוח היא חוזה בין המבטח לבין המבוטח, ובפרשנותה יש להפעיל את הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-.1973לפיכך יש לפרש את הפוליסה על-פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של מלותיה, תוך עמידה על כלל תניותיה כשלמות אחת, ובמקרה של ספק יש לפרשה נגד הנסח, שהינו בדרך כלל המבטח (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ וערעור שכנגד [16], בעמ' 570; ע"א 32/84 מגדל - חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו [17], בעמ' 606; ע"א 15/86 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד [18], בעמ' 671-673). הכלל של פרשנות נגד הנסח מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכיסוי, הואיל והוראות אלה מוספות לחוזה הביטוח על-מנת לשלול אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על-ידי הפוליסה. מסיבה זו קובע חוק הביטוח את החובה להבליט תנאי או סייג לחבות המבטח (סעיף 3לחוק). מאותה סיבה מחובתו של המבטח, המנסח את הפוליסה, להגדיר את החריגים לכיסוי בצורה המדוייקת ביותר, על-מנת שיוסק דבר היעדרו של הכיסוי הביטוחי."
עקרון נוסף בפרשנות חוזי ביטוח הוא העיקרון המעדיף פירוש המקיים את החוזה על פני הפירוש המבטל את אותו חוזה (ע"א 300/97 חסון נ' חסון, פ"ד נב(5) 746, בעמ' 756).
לאור עקרונות הפרשנות של החריגים לכיסוי הביטוחי, וכפי שיפורט להלן, מצאתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימותם של החריגים לפוליסה.
סייג 2א' – "דליפת מי גשם מבעד לקירות, או מבעד לתקרה, או ספיגתם בהם""
"לא שוכנעתי כי סייג 2א' לפוליסה בדבר "דליפת מי גשם מבעד לקירות, או מבעד לתקרה, או ספיגתם בהם" חל במקרה דנן. הסייג מדבר על דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה, כאשר אין הגדרה מדויקת לאילו קירות הכוונה. כפשוטו מדובר בקירות הדירה עצמה שכן מצוינת התקרה באותו הקשר, ואין בהכרח הכוונה לקיר תומך שהוא מחוץ לד' אמות הדירה.
על כן, אם מנסח הפוליסה לא הגדיר את החריג בצורה מדויקת אשר תהיה ברורה דיה למבוטח, חל עקרון הפירוש כנגד המנסח, אשר מקבל כאמור משנה תוקף מקום שמדובר בחריג לכיסוי הביטוחי. בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, הסייג אף לא זכה להבלטה מיוחדת, ומטעם זה בלבד אין הנתבעת יכולה להסתמך עליו. בנסיבות אלו יש להעדיף את הפירוש המקיים את פוליסת הביטוח על פני הפירוש המבטל אותה.
מעבר לכך, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ביצע השינויים המפורטים בחוות דעתו של מר הרוש לאחר בניית הבית, באופן שגרם להתרחשות הנזק. הנתבעת טענה, בהסתמך על חוות הדעת הנ"ל, כי התובע בנה טרסה, ביצע שינויים בשיפועי הקרקע, והעביר קו ביוב כולל שוחה בסמוך לקיר שקרס. התובע הכחיש טענות אלו וטען כי לא בוצעו שינויים בשיפועים מאז בניית הבית, הטרסה נבנתה בעת בניית הבית וגם השוחה וקו הביוב היו בעת בניית הבית. השינוי היחידי אשר בוצע הוא העברת קו צינור ביוב עילי מעל הטרסה שיורד ישירות לכיוון הצד המזרחי."
"ניכר כי הנתבעת מנסה להיתלות על סייג כזה או אחר על מנת להתחמק מחובתה לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח. הנתבעת אף לא טענה באופן נחרץ להתקיימותו של אחד מהסייגים, וטענה בסיכומיה כי אם בקיר עסקינן - אזי ישנה תחולה לסייג 2א', ואם בגדר עסקינן – אזי ישנה תחולה לסייג 2ב' – בבחינת מה שיתפוס יתפוס. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בפס"ד סולל בונה: "הישענותו החלופית של המבטח על מספר חריגים שונים בגין אותו נזק מלמדת כשלעצמה על עמימות משמעותם של החריגים או על אי הוודאות באשר להתאמתם לנסיבות המקרה." (עמ' 328).
בהקשר זה, ראיתי לנכון להביא מדבריה של כב' השופטת אילנה גת בתק 1449/00 בן ציון ורות נאמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (31.7.00), אשר שללה באותו מקרה את תחולתו של הסייג בו עסקינן:
"אין חילוקי דעות כי הנזק נגרם ממי גשמים שחדרו לבית אך הנתבעת מסתתרת מאחורי סעיף ב.5 לפוליסה נ/ 3 שצוטט לעיל, דהיינו שלא הוכח שהיתה סערה ובעקבותיה הגשם, ובנוסף על כך "דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם" אינה מכוסה על פי הפוליסה.
טרחתי וקראתי את נ/ 3 ואת התוספת לפוליסה שצורפה לתביעה, ומצאתי כי "בחוכמת המנסחים", כפי שכינה זאת כב' השופט אנגלרד ברע"א 143/98 הנ"ל, הוצאו המקרים השכיחים ביותר ממקרה הביטוח, ואין לי ספק שהדבר נעשה שלא בתום לב.
אדם מבטח דירתו משלם במשך שנים פרמיות ומצפה שבבוא היום בו ייגרם לו נזק תשפה אותו חברת הביטוח.
דליפת מי גשם, בין אם דליפה ישירה ובין אם בעקבות ספיגה, הינה אחד המקרים השכיחים שנתקלים בהם.
כאשר אדם מבטח דירתו, ברוב המקרים אינו לוקח את הפוליסה לבדיקה אצל עו"ד מטעמו.
מקרה הביטוח כפי שצויין בנ/ 3 הינו בבחינת חוסר תום לב ברור.
מקרה הביטוח על פי הפרוש המילולי מתייחס אך ורק לסערה, לרבות גשם וברד שבאו בשעת סערה.
ומהי סערה – על כך מאמינה בוודאי חברת הביטוח, ידונו בבית המשפט בבוא העת, ובינתיים לא תשלם.
יתרה מכך: גם אם יוכח שהיתה סערה, הרי נזק כתוצאה מדליפת מי גשם או ספיגתם אינם מכוסים – ואם כך מה מכוסה כתוצאה מנזק מים?
ניסוח כזה הוא בבחינת הונאה של אנשים מן הישוב ובית המשפט לא יתן ידו לכך.
בנסיבות אלה וכאשר אומד דעתם של התובעים היה לכסות נזקים שנגרמו ממים, אני קובעת שארע מקרה הביטוח, ויש לפסול את החריגים שכפי שצויינו בנ/ 3."
אין לי אלא להסכים לדברים אלו."
