חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ניכוי כספי הפנסיה מפיצוי לפי חוק הפלת"ד

לפי רציונל זה, קרי, השבת מצבו של הניזוק לקדמותו, אין הצדקה שלא לנכות את סכום הצבירה מתוך הפיצוי המשולם

 

 

 

 

‏(נצ') 528/09 תא (נצ') 528-09‏ ‏ עזבון המנוח בלקר עוזיאל נ' הראל, חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בנצרת

 

פסק הדין המשלים ניתן ביום: 8/5/2014

 

על ידי כב' השופטת: אסתר הלמן

 

עניינו של פסק הדין: כיצד יש לסווג תשלומים ששולמו על ידי קרן הפנסיה לצורך ניכויים מתוך סכום הפיצויים המגיע לתובעים לפי חוק הפלת"ד? האם ככספי פנסיה או ככספי ירושה?

 

רקע: עיקר רכיבי הנזק הוסכמו בין הצדדים במסגרת הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי . הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לשאלת ניכויים של תשלומים מקרן הפנסיה מתוך סכום הפיצויים. סוכם כי יעוכב סכום הצבירה של 644,000 ₪ , שהינו שווי כספי הצבירה שזכאים התובעים לקבל מקרן הפנסיה, בעקבות פטירת המנוח עד להכרעה במחלוקת.

 

בית המשפט קבע, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי כספי הצבירה הינם בעלי מאפיינים ביטוחיים שאינם ברי ניכוי, ולפיכך מקבע, כי חברת הביטוח זכאית לנכות את כספי הצבירה מסך הפיצויים המגיעים לתובעים בהתאם להסכם הפשרה.

 

מתוך פסק הדין:

 

"כידוע, הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין הוא שהפיצויים נועדו להעמיד את העיזבון או התלויים במצב בו היו אלמלא מותו של המנוח ואין להיטיב עמם מעבר לכך. לכן, יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע להם הטבות כספיות הנובעות כתוצאה ישירה ממות המנוח, למעט תשלומים על פי חוזה ביטוח. (סעיף 81(1) וסעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מנגד, המבטח, ששילם על פי חוזה ביטוח, לא זכאי לחזור על המזיק בתביעת שיבוב, שלא כמו משלם תגמולי פנסיה. (ראה בפסק דין עמיר).

 

ביחס לתשלומי פנסיה, נקבע בפסיקה (עוד בפסק הדין שניתן בע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43 (1971)), כי אלה אינם משולמים בגדר חוזה ביטוח ולכן יש להפחיתם מסכום הפיצויים. יחד עם זאת, על פי ההלכה, לא כל תשלום המשולם על ידי קרן פנסיה מסווג בהכרח כתשלומי פנסיה, שיש לנכותם, הדבר תלוי במהות התשלום ותנאי החוזה מכוחו הוא שולם. ביחס לקרן פנסיה חדשה נפסק לעומת זאת, ברע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' יעל אנוך [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין מקפת החדשה"), כי נקודת המוצא היא שמדובר בהסדר ביטוחי, לאור מאפייניה.

 

יוצא כי ההכרעה בשאלת ניכוי כספי הצבירה מתוך כספי הפיצויים מצריכה בירור סיווגם של  הכספים שבמחלוקת, כאשר לעניין זה, יש לבחון את מהותו של התשלום, "לא צורתו של התשלום כתשלום חד פעמי או כתשלום שוטף היא המכריעה, כי אם מאפייניו הכוללים של התשלום" (פסק דין מקפת החדשה), וכאשר אין המדובר בקרן פנסיה חדשה, הנחת המוצא הינה כבעבר, שאין המדובר בתשלומי ביטוח.

 

הנטל מוטל על התובע להוכיח כי כספים ששולמו או מגיעים לו מקרן הפנסיה הינם כספי ביטוח שאין לנכותם (ע"א 813/81  ציון נ' בוסקילה [פורסם בנבו]). "

 

"לאחר שבחנתי טענות הצדדים, עיינתי בהוראות התקנון ובפסיקה אליה הפנו הצדדים, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להוכיח כי אין מקום לניכוי כספי הצבירה.

 

כפי שניתן ללמוד מתקנון הקרן ומעדותו של מר קנובלר, אילולא ארעה התאונה, היו הכספים משמשים לתשלום קצבת המנוח מהגיעו לגיל הזקנה היורשים זכאים לקבל את כספי הצבירה אך משום שהמנוח לא זכה להתחיל ולקבל את הקצבה:

 

"ש. אילולא התאונה בהנחה שהמנוח היה מגיע לגיל 67 וזכאי לקצבת זקנה מן הקרן...

 

ת. הוא היה אמור לקבל קצבת זקנה בשיעור של 70 אחוז כפי שצבר ביום האירוע.

 

ש. מה היה קורה אז לכספי הצבירה

 

ת.הם היו נשארים בקרן, כי הם מהווים כבסיס, חלק בלתי נפרד שעל פיו משלמים את הקצבאות בעתיד.

 

ש. ז"א שהאלמנה לא הייתה ו/או המנוח לא היו זכאים לקבל את כספי הצבירה.

 

ת. בגיל 67, כשהוא היה מחל לקבל את קצבת הזקנה, לא היה מקבל את כספי הצבירה. מפנה לפרק י' שם נאמר מתי אפשר למשוך הכספים".

 

יוצא אפוא, שכספי הצבירה, על פי מאפייניהם הינם כספי פנסיה, שיש לנכותם מסכום הפיצויים המגיע לתובעים. התובעים לא היו זכאים לקבל כספים אלו אילולא התאונה, שכן הם היו מהווים בסיס לתשלום הקצבה. ניכוי סכום הצבירה מהפיצוי היה גם מביא לכפל פיצוי לתובעים, שכן הפסדי המנוח בגיל הפרישה, כתוצאה מאובדן הזכאות לקצבה, הובאו בחשבון בחישוב הפיצויים.

 

לטענת התובעים, הימנעות הקרן מתביעת שיבוב מלמדת על אופיו של התשלום, בהיותה מהווה אינדיקציה לכך שמדובר בחוזה ביטוח. אכן נפסק כי " ... אחת האינדיקציות לזיהוי ולסיווג התשלום כפנסיה או כתשלום מכוח חוזה ביטוח היא אם קרן הפנסיה מצאה לחזור בתביעת שיבוב על המזיק-המעוול, כמיטיבה מכוח זכותה לפי חוק הטבת נזקי גוף" (סעיף 10 לפסק דין עמיר).

 

מן ההיבט העובדתי, נסמכת טענה זו על תשובתו של מר קנובלר בחקירתו הנגדית, (עמ' 18 לפרוטוקול), שלפיה, הקרן לא תגיש תביעת שיבוב כנגד חברת הביטוח. לא ברור האם מר קנובלר הוא המוסמך להתחייב בשם הקרן והאם ניתן לראות בתשובה זו עמדה מוסמכת של הקרן.

 

 

 

מן ההיבט המשפטי, אף שמדובר באחת האינדיקציות לסיווג התשלום, אין המדובר באיפיון מכריע. כפי שנאמר בפסק דין עמיר, (בסעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט י. עמית):

 

"למעלה מן הצורך, ובמישור המהותי כפי שעולה מהלכות אלה, ספק בעיני אם העובדה אי הגשת תביעת שיבוב על ידי "מבטחים", מאיינת את זכותו של המזיק לתבוע ניכוי תשלומי הפנסיה ששולמו לניזוק. כפי שהראינו לעיל, ההצדקה העיקרית והמקובלת לניכוי תגמולי הפנסיה היא, שיש בכך כדי להשיב את מצב הניזוק לקדמותו אילולא העוולה ולא להיטיב מצבו מעבר לכך, בעוד שהרציונל שלא להנות את המזיק-המעוול הוא המשני בחשיבותו".

 

לפי רציונל זה, קרי, השבת מצבו של הניזוק לקדמותו, אין הצדקה שלא לנכות את סכום הצבירה מתוך הפיצוי המשולם לתובעים, לאחר שהפסד זה חושב כבר בגדר הפיצויים."

 

 

עבור לתוכן העמוד