הלכת חמאדה ועקרון ייחוד העילה

 

 

תא (חי') 14428-06‏ ‏ ג'סאן סארג'י נ' מריסאת עבד אל-רחמאן ואח'

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 7/5/2014

 

על ידי כב' השופטת: כאמלה ג'דעון

 

עניינו של פסק הדין: האם יש להחיל יחוד עילה לגבי פיצוי על פי ביטוח חובה שנערך לפי חוזה לגבי כלי רכב שאינו חייב בביטוח חובה לרכב?

 

רקע: הסוגיות שעלו במהלך בירור תביעתו של עובד לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו במהלך עבודתו בנוסף לתחולת עקרון ייחוד עילה על פי חוק הפלת"ד הן גם סוגיות הקשורות לביטוח כפל והתיישנות.

 

 

בית המשפט קיבל את התביעה.

 

מתוך פסק הדין:

 

" הטענה הראשונה הטעונה הכרעה היא הטענה בדבר ייחוד העילה שהועלתה על ידי הנתבעים ומגדל (חבויות). ככל שטענה זו תתקבל, יוטל החיוב כלפי התובע על אבנר ומגדל (חובה) אשר ביטחו את המחפר בפוליסת ביטוח חובה, ויתייתר הצורך לדון בתביעה הנזיקית שהוגשה על ידי התובע. במידה וטענה זו לא תתקבל, תידון התביעה הנזיקית תוך בחינת אחריותם הנזיקית הנטענת של הנתבעים, ולאחר מכן, תידונה טענות השיפוי ו/או ההשתתפות ו/או ההתיישנות שהועלו בין הצדדים במסגרת ההודעות ששוגרו ביניהם.

 

ייחוד העילה

 

סעיף 8(א) לחוק הפיצויים קובע כדלקמן:

 

"מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון" (ההדגשה אינה במקור)

 

הנתבעים ומגדל (חבויות) טענו כי המאורע נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים, ומשכך יש להטיל את מלוא החבות כלפי התובע על אבנר ומגדל (חובה) אשר הנפיקו פוליסת ביטוח חובה למחפר. עוד טענו כי בחירתו של התובע להגיש את תביעתו בעילה על פי פקודת הנזיקין כמתואר לעיל, אינה גורעת מזכותם לטעון לתחולתו של עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8(א) הנ"ל.

 

אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי לידי מסקנה כי אין תחולה לעקרון ייחוד העילה על המקרה שבפנינו, ומשכך אין לנתבעים ו/או למגדל (חבויות) זכות שיפוי בהתבסס על טיעון זה. אבאר את דבריי.

 

עקרון ייחוד העילה חל על מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים כלשון סעיף 8(א) לחוק. נשאלת אפוא השאלה, האם קמה לתובע, בנסיבות המקרה שבפנינו, עילת תביעה על פי חוק הפיצויים?

 

אין מחלוקת כי המחפר נשוא ענייננו אינו מהווה "רכב מנועי" או "רכב" כהגדרתו בחוק הפיצויים, ומסיבה זו, אין הוא יכול להיכנס בדלת אמותיו של חוק הפיצויים (ראה רע"א 3534/97 לינה אטליס נ' יוסף ישראלי ואח', פ"ד נג (4), 780). יחד עם זאת, למחפר הוצאה תעודת ביטוח חובה על ידי אבנר ומגדל כפי שתואר לעיל. בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זיאד עלי חמאדה ואח', פ"ד נג(5), 849) (להלן "פרשת חמאדה"), נפסק כי משהוצאה לכלי פוליסת ביטוח חובה על פי פקודת הביטוח, כמו במקרה שבפנינו כאמור, הדבר עשוי ללמד כי ביחסים בין המבטחת למבוטח, נחשב הכלי המבוטח "רכב מנועי" שהצדדים הסכימו להחיל עליו את פקודת הביטוח ואת חוק הפיצויים, גם אם אין הוא עומד בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים. בנסיבות אלה מקור החיובים והזכויות של הצדדים נעוץ כל כולו בהסכם. עוד נפסק באותה פרשה לעניין מקור זכותו של הנפגע כצד שלישי לתבוע את המבטחת, כי הפוליסה מגבשת חוזה לטובת צד שלישי, וכי עילת תביעתו של הנפגע כנגד המבטחת מוקנית לו מכח אינקורפורציה של הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים לתוך ההסכם בין הצדדים. לאור הקביעות הנ"ל, ובמסגרת הדיון, העלה כב' השופט אור, על דרך האגב, הרהור בהתייחס לעקרון ייחוד העילה באומרו את הדברים הבאים:

 

"כמבואר לעיל, תביעת [הנפגע] נגד [המבטחת בביטוח חובה] אינה תביעה לפי חוק הפיצויים מכוח עצמו, באשר המחפר אינו כלי רכב במובן חוק הפיצויים, ועל-כן לכאורה לא חל הכלל בדבר ייחוד העילה שבסעיף 8 לחוק הפיצויים, משום שיש בהוראה זו צמצום בזכויות הנפגע. עם זאת ניתן לטעון שאם רואים את הפוליסה כחוזה שיש בו אינקורפורציה של החוק, אזי חלה עליה גם ההוראה בדבר ייחוד העילה" 

 

והנה, השאלה האם עקרון ייחוד העילה חל על נפגע שיש לו עילת תביעה מכח הלכת חמאדה, התעוררה במלוא תוקפה בע"א 7487/00 אדיב מנסור נ' מוסטפה חוג'יראת ואח', פ"ד נז(3), 541 (להלן "פרשת מנסור"). בפרשה זו עלתה השאלה האם נשללת מנפגע זכות תביעה על פי פקודת הנזיקין, לגבי מאורע המקים לו עילת תביעה חלופית על פי הלכת חמאדה?

 

במקרה זה נפגע המערער ממחפר שאינו רכב מנועי על פי חוק הפיצויים, שהיה מבוטח בביטוח חובה. תחילה, הוגשה תביעתו בהתבסס על שתי עילות חלופיות, האחת חוזית והשנייה נזיקית. בהמשך, ולאור ההלכות שיצאו באותה עת מתחת ידו של בית המשפט העליון, העמיד המערער את תביעתו על פקודת הנזיקין. התביעה הוגשה, בין היתר, כנגד המעבידה ומבטחתה בביטוח אחריות מעבידים. המעבידה ומבטחתה טענו, בדומה למקרה שבפנינו, כי רעיון האינקורפורציה על פי הלכת חמאדה מביא איתו את תחולתו של עקרון ייחוד העילה, ומשכך אין לנפגע עילה בנזיקין נגדן. בית המשפט העליון (מפי כב' השופט אנגלרד) דחה טענה זו וקבע כי אין בכוחו של חוזה ביטוח, על אף האינקורפורציה של הוראות חוק הפיצויים, לשלול מן הנפגע את העילה בנזיקין (עמ' 549). משמע, שעקרון ייחוד העילה אינו חל על נפגע שקמה לו עילת תביעה על פי הלכת חמאדה.

 

באותו עניין נדרש בית המשפט גם לטענת מבטחת המעבידה ולפיה גם אם עקרון ייחוד עילה אינו יכול לגרוע מזכויותיו של הנפגע, הרי הוא צריך לחול ביחסים בין המבטחים. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע, מבלי להכריע בעניין הכרעה סופית, כי עקרון ייחוד העילה אינו חל ביחסים בין המבטחים (עמ' 551).

 

המסקנה היא אפוא, שלאור ההלכות הנ"ל, אין הנתבעים בענייננו, יכולים לטעון לתחולתו של עקרון ייחוד העילה, וכפועל יוצא מכך להטיל את מלוא החבות על אבנר ומגדל מכח עקרון זה. בנוסף, לא קמה למגדל (חבויות) זכות שיפוי מאבנר ומגדל (חובה), בהתבסס על עקרון זה.

 

גם אימוץ דווקני של לשון סעיף 8(א) לחוק הפיצויים מביאנו למסקנה זו. ממה נפשך?

 

סעיף 8(א) לחוק החיל את עקרון ייחוד העילה על מי שיש לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים. התובע הגיש את תביעתו כאמור על פי פקודת הנזיקין, בהתבסס על ההלכה שנקבעה בפרשת מנסור המוזכרת לעיל.

 

אולם ככל שהיה מגיש תביעה כנגד מבטחות המחפר בביטוח חובה (אבנר ומגדל (חובה)), הרי עילתה של תביעה זו אינה על פי חוק הפיצויים, אלא עילה חוזית הנשענת על ההסכם שנחתם בין בעלת המחפר והמבטחות בפוליסת ביטוח החובה, שבמסגרתו הסכימו הצדדים לראות במחפר רכב מנועי ולהחיל עליו את הוראות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח. ודוק, לולא הסכם זה, לא קמה לתובע עילת תביעה כנגד אבנר ומגדל. משמע, שבנסיבות המקרה שבפנינו, לא קמה לתובע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, ועילתו הינה עילה חוזית למרות האינקורפורציה על פי הלכת חמאדה, ובהעדר עילה על פי חוק הפיצויים כאמור, אין תחולה לעקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8(א) לחוק. קביעה זו חוסמת גם את דרכן של המבטחות לטעון לתחולתו של עקרון ייחוד העילה ביחסים ביניהם, ומשכך דין טענותיהם של הנתבעים ומגדל (חבויות) בעניין זה להידחות.

 

הצדדים התייחסו בסיכומיהם לשאלה אם התאונה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים, אולם לא ראיתי צורך להרחיב בשאלה זו מן הטעם שאף אם ייקבע כי המאורע נשוא ענייננו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים, הרי קביעה זו אינה הופכת את תביעתו של התובע, ככל שהיתה מוגשת בהתבסס על פוליסת ביטוח החובה, כתביעה שעילתה בחוק הפיצויים כמתואר לעיל, והקביעה בדבר קיומה של "תאונת דרכים" ככל שיוכחו שאר היסודות על פי חוק הפיצויים, אינה אלא פיקציה (ראה ע"א 10832/06 אבנר-איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים-הנדסה טכנולוגית (אחזקות (1991) בע"מ ואח', פורסם בנבו 25.11.12, עמ' 19) שמקורה בהסכמת הצדדים כמתואר לעיל.

 

למרות זאת, ולמעלה מן הצורך אציין כי הנני בדעה שהמאורע נשוא ענייננו עונה על הגדרת "תאונת דרכים", שכן מהעדויות התברר כי פגיעתו של התובע אירעה עקב נסיעת המחפר - כפי שיורחב על כך בהמשך - שהינו שימוש המוכר על פי החוק, ובמצב דברים זה, מתקיימים מרכיביה של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי החוק "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". אמנם אבנר הפנתה לחזקה המרבה שבהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, והיא "מאורע שנגרם עקב הניצול המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי", וטענה כי חזקה זו אינה חלה בענייננו מאחר ובעת השימוש כאמור, שינה המחפר את ייעודו המקורי מכלי לביצוע עבודות חפירה לכלי הרמה, אולם משנקבע כי המאורע מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, אין צורך להיזקק לחזקות המרבות הקבועות בחוק."   

 

"תשובותיו ההססניות ו/או החמקניות הנ"ל של המפעיל חיזקו בי את הרושם באמיתות גרסתו של התובע, ומשכך הנני קובעת כי התאונה אירעה כשהמחפר היה בנסיעה ובנסיבות שנטענו על ידי התובע. "

 

"התאונה אירעה במהלך ביצוע פרויקט להנחת קו צנרת דלק כמתואר לעיל. על עבודה מסוג זה חלות הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (ראה הגדרת "בניה הנדסית" בסעיף 1 לפקודה הכוללת בתוכה בניית "קו צינורות"), וכן תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (ראה תקנה 195) (להלן "תקנות הבטיחות").

 

על פי תקנות הבטיחות, נתבעת מס' 1 הינה קבלן ראשי ו"מבצע בניה" כמשמעות מושג זה בתקנות. תקנה 2 מטילה על מבצע בניה חובה למנות מנהל עבודה, שיהא אחראי, בין היתר, על נקיטת צעדים אשר יבטיחו את מילוי הוראות הבטיחות והתקנות על ידי העובדים באתר (תקנה 5(א)). לא מינה מבצע בניה מנהל עבודה כאמור, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל עבודה כמוטלות על מבצע הבניה (תקנה 5(ג)).

 

בענייננו, הקבלן הראשי לא הוכיח כי מינה מנהל עבודה כמצוות תקנה 2 הנ"ל. גם כאשר נטען על ידי נתבע מס' 2 כי הוא אינו משמש כמנהל עבודה אלא מנהל פרויקט, וגם כשמסר נתבע מס' 2 בעדותו כי מי ששימש כמנהל עבודה היה אדם מקרית גת שאינו זוכר את שמו, לא הציג הקבלן הראשי כל מסמך המעיד על מינוי מנהל עבודה מטעמו ו/או על זהותו של אותו מנהל, ואף לא ביקש להביא עדות הזמה מטעמו בעניין זה. למותר לציין כי נוכחות מנהל עבודה היה בה כדי למנוע את מחדלי הבטיחות ששררו באתר ולהבטיח עמידה בהוראות התקנות. כבר נפסק כי במקרה של אי מינוי מנהל עבודה "נושא "מבצע הבניה" באחריות כפולה – הן לאי-מינויו של מנהל עבודה והן לאי-מילוין של הוראות בטיחות במסגרת עבודות הבניה" (ראה ע"א 3805/01 דורון דואני נ' אמנון מלחי ואח', פ"ד נז(3) 682).

 

בנוסף הוכח כי הקבלן הראשי הוא זה ששכר את המחפר ממשאות הגליל, וכי המחפר הגיע לאתר העבודה ללא וו הרמה, וכי וו הרמה כאמור הותקן עליו באופן מאולתר, על ידי מי מעובדי הקבלן הראשי ו/או התובע, ללא קבלת אישור מעבדה מוסמכת של משרד התחבורה להתקנה הנ"ל. ברי הוא כי במעשיו הנ"ל, התרשל הקבלן הראשי באכיפת הוראות ונהלי הבטיחות בעבודה, וזאת גם בשים לב לתקנה 20(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג-1992, המטילה על הקבלן הראשי כמבצע בניה, בנסיבות המקרה שבפנינו, את האחריות להפעלת מכונת הרמה.

 

בנוסף להפרת החובות החקוקות הנ"ל, אחריותו הנזיקית של הקבלן הראשי נובעת מדיני הרשלנות, שכן כבר נפסק כי קביעת כללי זהירות בחוק מלמדת על נורמת זהירות שעל האדם הסביר לנקוט בה  (ראה ע"א 335/80 מוני בריגה נ' מוחמד בן מחמוד מוסטפה, פד"י לו (3), 32).

 

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הקבלן הראשי נושא באחריות נזיקית כלפי התובע מכח עוולות הרשלנות והפרת חובות חקוקות."

 

" במסגרת תפקידו הנ"ל, אמור היה נתבע מס' 2, על פי עדותו בבית המשפט, לאשר את כשירות הכלים המובאים לאתר העבודה ועמידתם בכל הדרישות והתקנים הרלוונטיים. אולם במקרה שבפנינו הסתבר כי נתבע מס' 2 לא דאג לקבל את האישורים הדרושים מאת הגורמים המוסמכים בנוגע להתקנת וו ההרמה, והתיר את השימוש במחפר ככלי הרמה ללא בדיקה כאמור. ברי כי בכך הוא התרשל במילוי תפקידו כמנהל פרויקט מטעם הקבלן הראשי, ועליו לשאת בנזק שנגרם לתובע עקב רשלנות זו. "

 

"באשר למפעיל, הוכח כאמור כי התאונה אירעה, בין היתר, עקב חוסר זהירותו כאשר הוא לא נתן את דעתו המלאה למתרחש סביבו, והמשיך בנסיעה מבלי לשים לב להוראת התובע לעצור את המחפר. בכך לא פעל כפי שמפעיל מחפר מיומן וזהיר היה פועל בנסיבות המקרה, והפר את חובת הזהירות שלו, הן הקונקרטית והן המושגית, כלפי התובע, ומשכך נושא הוא באחריות נזיקית כלפיו."

 

"באשר למשאות הגליל, הבעלים של המחפר, הרי היא נושאת באחריות שילוחית כמעבידה למחדל המפעיל/העובד שלה, מכח הוראת סעיף 13 לפקודת הנזיקין. בנוסף, מוטלת עליה אחריות ישירה מכח תקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג-1992, כפי שיפורט להלן."

 

 

"באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם ושיעור ההשתתפות ביניהם, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שפורטו לעיל ואת מידת "האשמה ההדדית והמוסרית" של כל אחד מהנתבעים לגרימת התאונה, הגעתי לידי מסקנה כי מן הראוי לחלק את האחריות לתאונה כדלקמן:

 

               הקבלן הראשי – 40%

 

               המפעיל – 40%

 

               הבעלים של המחפר – 10%

 

               מנהל הפרויקט – 10%"

 

"הקבלן הראשי שלח הודעת צד שלישי כנגד משאות הגליל, המפעיל ומגדל, בעילות נזיקיות.

משקבעתי את שיעור חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם כמצוין לעיל, בכך התגבשה, במסגרת ההודעה לצד שלישי, עילת השיפוי בין הקבלן הראשי לבין הצדדים השלישיים לרבות המבטחת שלהם, המגיעה לכדי שיעור אחריותם של הצדדים השלישיים לתאונה, היינו 50% כמפורט לעיל. "

 

"בכתבי ההגנה שהוגשו על ידה, טענה מגדל כי דין ההודעות נגדה להידחות על הסף מחמת התיישנות. אולם מעיון בסיכומים עולה כי טענה זו נזנחה על ידה, ואת מקומה תפסה טענת השיהוי הניכר. טוב עשתה מגדל כשזנחה את טענת ההתיישנות, שכן כבר נפסק כי "משהוגשה תביעת הנזק עומדת למבוטחת [בביטוח אחריות, כ.ג'] האפשרות להגיש תביעת שיפוי כלפי המבטחת בתוך שלוש שנים, וזאת גם אם תביעת השיפוי מוגשת לאחר התיישנות תביעת הנזק" (ראה ת.א (מחוזי מרכז) 16818-08-09, ציבלין אייל 1997 בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 15.3.10)). בענייננו, תביעת השיפוי של משאות הגליל הוגשה בטרם חלפו שלוש שנים מיום הגשת התביעה כמתואר לעיל. 

 

לעניין טענת השיהוי, לא שוכנעתי כי השיהוי בהגשת ההודעה לצד שלישי כנגד מגדל גרם נזק ו/או שינוי במערך האינטרסים של הצדדים, ומשכך, אין לטענה זו השלכה ו/או נפקות על ענייננו. 

 

...

 

הקבלן הראשי רכש פוליסת ביטוח עבודות קבלניות באליהו, הכוללת בשם המבוטח גם קבלני משנה, בגבול אחריות של מיליון דולר למקרה (ראה נ/3). ב"פרק ב' - חבות כלפי צד שלישי" צוין כי "נכללו בשמו של המבוטח כמפורט ברשימה יותר מאדם או גוף אחד, יחול הכיסוי לפי פרק זה על כל אחד מיחידי המבוטח, כאמור לעיל, בנפרד כאילו הוצאה על שמו בלבד פוליסה זו על תנאיה, הוראותיה וחריגיה, כשהיא נפרדת ובלתי תלויה בקיומם של המבוטחים האחרים".

 

משאות הגליל, הבעלים של המחפר, אף היא רכשה ממגדל, בנוסף לפוליסת ביטוח חובה, פוליסת ביטוח מסוג "ציוד כבד זחלי", הכוללת כיסוי לנזקי צד שלישי בגבול אחריות של 200,000 ₪. בפוליסת הביטוח הנ"ל צוין כי "מוסכם ומוצהר בזאת כי פרק חבות כלפי צד שלישי מורחב לכסות חבות כספית שהמבוטח יהא חייב בה על פי פקודת הנזיקין ואשר אינה מכוסה בביטוח רכב חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, בגין נזקי גוף שנגרמו לצד שלישי ע"י הרכב המבוטח ובמשך תקופת הביטוח הנקובה בפוליסה זו".

 

במצב נתון זה טענה מגדל (חבויות) לקיום ביטוח כפל לגבי חבותה של משאות הגליל, ככל שתוטל עליה חבות כלפי התובע במסגרת התביעה דנן.

 

אליהו כפרה בטענה זו וטענה כי משאות הגליל לא היתה בבחינת קבלן משנה אלא ספק שירותים, ומשכך אין היא מכוסה בפוליסה שהונפקה על ידה, וכפועל יוצא מכך, אין בפנינו ביטוח כפל. בנוסף טענה כי דין ההודעה נגדה להידחות מחמת התיישנותה.

 

לעניין טענת ההתיישנות, אקדים ואומר כי דין טענה זו להידחות.

 

...

 

אליהו טענה כאמור כי משאות הגליל לא היתה קבלן משנה מטעמה, ומשכך אין בפנינו ביטוח כפל.

 

מעבר לעובדה שעסקינן בטענה המהווה הרחבת חזית אסורה, אינני מקבלת טענה זו. אמנם הקבלן הראשי לא הציג את ההסכם שנערך בינו לבין משאות הגליל – ואינני מקבלת בהקשר זה את טענתו כי לא נערך הסכם כאמור -, וגם לא את ההסכם שנערך בינו לבין נתבע מס' 2 כמנהל פרויקט מטעמו, אולם אין בכך בכדי לשנות מהעובדה שנתבעים אלה הינם בבחינת קבלני משנה מטעמו כהגדרת מונח זה בתקנות הבטיחות, אף אם עבודתם בוצעה באופן עצמאי (לעניין הגדרת המונח "קבלן משנה" בפוליסת ביטוח צד ג' ראה ת.א (מחוזי חיפה) 48207-02-11 המוסד לביטוח לאומי חיפה נ' מעגן התפילה בע"מ ואח' (פורסם בנבו 1.10.13).

 

אי לכך, הנני קובעת כי הפוליסה שהונפקה לקבלן הראשי על ידי אליהו מכסה גם את משאות הגליל בהיותה קבלן משנה.

 

האם שתי הפוליסות, הן של אליהו והן של מגדל, נועדו לכסות אותו סיכון?

 

הפוליסה של אליהו הינה פוליסה לביטוח עבודות קבלניות. הפוליסה של מגדל הינה פוליסת ביטוח "ציוד כבד זחלי", הכוללת כיסוי לנזקי צד שלישי. למרות אי הזהות בין הפוליסות, הרי שתיהן נועדו לכסות את אותו סיכון, הלא הוא "האחריות" לנזק גוף שנגרם לצד שלישי במהלך ביצוע העבודה.

 

אי לכך, הנני קובעת כי בפנינו ביטוח כפל, וכי קמה למגדל, בנסיבות המקרה שבפנינו, זכות השתתפות כלפי אליהו, מכח דיני ביטוח כפל.

 

סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 מסדיר את היחסים בין המבטחים לבין עצמם בעניין הנשיאה בנטל החיוב, והוא קובע כי "המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח"."