אחריות המבטח היא מעל להשתתפות

ע"א  3370/12 ברוך כהן ואליהו חברה לביטוח נגד דוד גדעון ועזרא שמעיה

בית המשפט: השלום בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 13/5/2014

על ידי כב' השופט: אבישי רובס

עניינו של פסק הדין: האם לפי הוראות חוק חוזה הביטוח והפוליסה של המבוטח, רשאית חברת הביטוח לקזז מתגמולי הביטוח המגיעים לעובד לפי ביטוח אחריות המעבידים את סכום ההשתתפות העצמית של המבוטח?

בית המשפט, קבע, כי המקרה הנדון יש לקזז את סכום ההשתתפות העצמית מתגמולי הביטוח המגיעים לצד ג'.

מתוך פסק הדין:

"אין חולק, כי מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו ואינני רואה צורך להרחיב על כך. בתוך כלל המסגרת של אותה חובת זהירות מצויות חובות המעביד לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה, שיטת עבודה נאותה, אספקה של כלי עבודה המתאימים לאופי העבודה, מתן הדרכה לעובד, הן על אופן ביצוע העבודה והן על הסיכונים הספציפיים הטמונים בעבודה מהסוג אותה הוא נדרש לבצע ובשמוש בכלים המסופקים לו לצורך ביצוע אותה עבודה (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע חשמל בע"מ נגד מוחמד יאסין ואח', [פורסם בנבו],  ע"א 284/64 חרושת "אלבר" בע"מ נגד גולדמן, פ"ד יט(1) 371, ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נגד אמסלם, פ"ד ל"ה(2) 209, 211 - 212, ע"א 741/83 חנן גוריון ואח' נגד פרץ גבריאל, פ"ד לט(4) 266, 271 - 272, ע"א 5425/97 עיריית קריית מוצקין נגד נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172),  ע"א 663/88 שירזיאן  נגד לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 225)."

"כאמור, עיקר תפקידו של התובע היה להעביר ציוד ואוכל שבושל במטבח המרכזי של החברה למטבחי הקצה במפעלים ולדאוג לשירות שניתן במקום ואין לטעות בתואר תפקידו כ"מנהל מטבח". התובע הבהיר, כי הגיע למפעל מנדלסון בשעה מוקדמת ולא היה מי שיעזור לו בפריקת הציוד הכבד (עמ' 11, שורות 28 - 31 ועמ' 18, שורות 1 - 10 לפרוטוקול). עוד הבהיר, כי במטבח הקצה במפעל מנדלסון עבדו רק שתי נשים נוספות באותה עת, אשר תפקידן היה לחלק את האוכל שהביא (17, שורות 14 - 16 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הסביר גם, כי לא היה בידו לפרק את הפלטה עליונה של מתקן הצליה, מפאת משקלה ולכן, נסה לגרור את המתקן כולו מהרכב (עמ' 17, שורות 21 - 23 לפרוטוקול). בנסיבות שנוצרו, לא נותר בידי התובע, אלא לנסות ולהוריד את מתקן הצליה מהרכב בעצמו. לא ניתן לומר כי התובע עצמו הוא זה שיצר את הסיכון וכי נהג מכח בחירה אישית ועצמאית, אלא מחוסר ברירה. לו היתה מעבידתו מספקת אמצעי עזר ובפרט, כ"א אדם נוסף לצורך פריקת הציוד הכבד, כי אז ניתן היה למנוע את התאונה."

"סיכומה של נקודה זו, מאחר וחברת שף העמק, המעבידה, לא ספקה לתובע כח אדם נוסף לצורך פריקת הציוד הכבד, תוך התעלמות מהסיכון שהטילה עליו, הרי שגם אם טעה התובע בלהט העבודה ונסה לפרוק את מתקן הצליה בעצמו, לא די בכך כדי להצדיק הטלת אשם תורם כלשהו. משכך, מוטלת על המעבידה מלוא האחריות לתאונה וכפועל יוצא מכך, על הפניקס, כמבטחת שלה, לשאת במלוא הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה, ככל שיוכחו, בכפוף להוראות פוליסת הביטוח. "

"אין חולק, כי הפניקס בטחה את חברת שף העמק בביטוח חבות מעבידים במועד הרלבנטי לארוע נשוא התביעה. במצב דברים זה, חלות הוראות סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, הקובע כי "אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". הארוע הרלבנטי לענייננו, הנזכר בסעיף 69(ב) לחוק הינו צו פירוק שניתן כנגד המבוטח. הוראה זהה מופיעה גם בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, היוצר זיקה ישירה בין צד שלישי נפגע לבין המבטח.

השאלה האם מכח הוראות סעיף 69(א) לחוק חוזה הביטוח זכאי המבטח לקזז מהתשלום המשולם לנפגע, כצד שלישי, את ההשתתפות העצמית, שעה שהמבוטח הינו חדל פרעון או תחת צו פירוק, טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון. על פי גישה אחת, על המבטח לשאת בתשלום מלוא הנזק לניזוק, כצד שלישי, כולל סכום ההשתתפות עצמית (ראה למשל, ת.א. (שלום נצרת) 5449/01 סאלח חסן סאלח נגד קדמוני קורפוריישן [פורסם בנבו] (12.8.2004), ת.א. (שלום נצרת) 5816/02 חג'ה סעיד נגד חג'ה סאלח ואח' [פורסם בנבו] (2.10.2005), בת.א. (נצ') 4893/02 חלבי פלאח נגד קדמני קורפוריישן בע"מ, [פורסם בנבו] (7.11.06) וע"א 303/09 עיריית ת"א - יפו נגד שחר יפעת [פורסם בנבו] (28.6.2010). בבסיס גישה זו ההנמקה שניתנה בע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח נגד מצליח, פ"ד מט(3) 265, לפיה יש להתחשב במטרת סעיף 69(א), אשר בא להגן על הצד השלישי הניזוק, שלא יפגעו זכויותיו כתוצאה מפשיטת רגל או פירוק המבוטח ומטרה זו מושגת על ידי ניתוק חוזה הביטוח מחיובי המבוטח שאינם נובעים מחוזה זה. לפיכך, נקבע באותו עניין, כי המבטח אינו זכאי לקזז חוב פרמיות של המבוטח חדל הפרעון מהפיצוי המגיע לצד שלישי. גישה זו, המבקשת לאמץ את הקביעות בפסק הדין בעניין מצליח גם לעניין ההשתתפות העצמית, מתעלמת מן ההבדל המהותי בין חוב דמי פרמיה, המהווה חוב כספי גרידא, שאינו פוגע בחיוביו של המבטח כל עוד הפוליסה לא בוטלה כדין, לבין השתתפות עצמית, שהיא פועל יוצא מההסכמה החוזית שבין המבטח למבוטח באשר להיקף הכיסוי הביטוחי. ממילא, ספק רב אם ניתן לראות בתניית ההשתתפות העצמית בפוליסת ביטוח כטענת קיזוז ולכן, לא מתקיים כלל הרציונל שבבסיס ההנמקה בפסק הדין שניתן בעניין מצליח.

מאידך, על פי הגישה הרווחת בפסיקה, המבטח חב כלפי הניזוק, כצד שלישי, בתשלום הפיצוי שמעבר לסכום ההשתתפות העצמית בפוליסת הביטוח (ראה ע"א (מחוזי-חיפה) 602/94 קופלוביץ נגד איילון חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (16.3.1996), בר"ע 1808/04 (מחוזי-חיפה) כלל חברה לביטוח בע"מ נגד זערור [פורסם בנבו] (6.3.2005), ת.א. (עכו) 6897-07-11 מחמוד נביל כנעאן נגד תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (9.12.2009), ת.א. (שלום-קריות) 1122/06 טאהא נגד עיריית אלשאג'ור [פורסם בנבו] (16.6.2010), ת.א. (שלום-ת"א) 46397/06 ניו קופל נגד גבריאל תייר [פורסם בנבו] (2.6.2007), ת.א. 147/05 זועבי באסם נגד מוסך אדריס [פורסם בנבו] (15.3.2011) ת.א. (נצרת) 403/89 גיטר נגד חוף גולן, [פורסם בנבו] מיום 21.9.92)). על פי גישה זו, ההשתתפות העצמית נוגעת להיקף הכיסוי הביטוחי. היא יוצרת, בהסכמת הצדדים לחוזה הביטוח, רובד תחתון שרק מעליו חלה חבותו של המבטח בתשלום הפיצוי בגין חבות המכוסה בפוליסת הביטוח. הצדדים לחוזה הביטוח מסכימים, למעשה, כי הכיסוי הביטוחי אינו שלם ואינו מגיע כדי מלוא הנזק, אלא, מעבר לסכום ההשתתפות העצמית ועד לגובה סכום הביטוח המירבי בפוליסה. לכן, כפי שהמבטח אינו חייב לפצות את המבוטח בגין הרובד התחתון של ההשתתפות העצמית, כך הוא גם אינו חייב לפצות את הצד השלישי, אלא מעבר לסכום ההשתתפות העצמית.

גישה זו, שנימוקיה מקובלים עלי, מהווה את נקודת המוצא, בבחינת ברירת המחדל. על המבטח לשלם לצד השלישי את סכומי הפיצויים העולים על ההשתתפות העצמית, אלא אם נקבע אחרת בפוליסת הביטוח, המשקפת את הסכמת הצדדים. הנטל להוכיח כי פוליסת הביטוח קובעת הסדר אחר, המטיל למשל על המבטח לשאת במלוא סכום הפיצוי, כולל ההשתתפות העצמית ורק לאחר מכן לחזור ולגבות את ההשתתפות העצמית מהמבוטח, מוטל לפתחו של התובע, הצד השלישי, כטענה המקדמת את עניינו.

התובע הגיש אך את רשימת הביטוח (ת/8) אשר קבעה, כי "מתגמולי הביטוח אשר יגיעו למבוטח בגין נזקים המכוסים בכל אחד מהפרקים המבוטחים לפי הרשימה ינוכו סכומי ההשתתפות העצמית כדלקמן... מכל נזק המכוסה לפי פרק 11 - חבות המעביד -... ב. עבור עובדים שתחום פעילותם ייצור, איחסון (עובדי כפיים), סכום השווה ל 2,500 דולר מכל תביעה". על פי לשון התניה כפשוטה, הוסכם בין המבוטחת למבטחת, כי מסכום הפיצוי המגיע בגין נזק שארע למי מעובדי הכפיים של חברת שף העמק, כגון התובע, ינוכה סכום ההשתתפות העצמית, בסך של 2,500 דולר. משמע, לא מוטלת על חברת הביטוח לשלם את חלק הפיצוי ברובד התחתון עד לגובה ההשתתפות העצמית, אלא רק מעבר לכך. התובע לא הגיש את חוברת התנאים הכללים של הפוליסה ואף לא דרש מהפניקס להציגה, על מנת להוכיח הסכמות אחרות כביכול שהושגו בין חברת שף העמק, המבוטחת לבין הפניקס בעניין זה. למעשה, הוא לא טען כי כוונת הצדדים לחוזה הביטוח היתה אחרת. לפיכך, אני קובע כי יהא על הפניקס לשם לידי התובע אך את סכום הפיצוי, מעבר לסכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה. "