ע"א 4755/12 לאה רייז נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 10/6/2014
על ידי כב' השופטים: המשנָה לנשיא מ' נאור, י' דנציגר וצ' זילברטל
עניינו של פסק הדין: האם הבנק זכאי היה לגבות עמלת פירעון מוקדם, כאשר הסילוק המוקדם נעשה בעקבות פטירתו של הלווה, באמצעות כספי ביטוח החיים שרכש הלווה על פי דרישת הבנק?
רקע: המחוזי קבע כי לא עלה בידי המערערת להראות, ולו לכאורה, כי הבנק נוהג שלא כדין כאשר הוא גובה עמלת פירעון מוקדם, גם במקרה של פטירת הלווה וסילוק ההלוואה מכספי ביטוח החיים. נפסק כי לא נמצא בסיס כלכלי או משפטי בתכליתו או בלשונו של הסכם ההלוואה לטענה שאין לגבות את העמלה במקרה של מוות.
בית המשפט העליון דחה את התביעה
מתוך פסק הדין
"כאמור, בית המשפט דחה את הבקשה. תחילה עמד בית המשפט על כך שהדין (סעיף 13 הנזכר) מקנה ללווה זכות לסלק את ההלוואה בפירעון מוקדם, על אף האמור בכל הסכם. סילוק כזה של הלוואה מסב לבנק נזק, ועמלת הפירעון המוקדם היא למעשה פיצוי של הבנק על הפסד ריבית, מעבר לטרחה הכרוכה בפעולה עצמה (בג"ץ 3627/90 בראשי נ' נגיד בנק ישראל, פ"ד מז(1) 109, 118 (1993)). בפן הכלכלי, לגבי הירידה במרווח הפיננסי, שהוא הפער שבין המחיר שמשלם הבנק עבור הכסף לריבית שהוא גובה מהלווים ממנו, אין הבדל בין פירעון מוקדם לפי רצון הלווה עקב שיקולי ריבית לבין פירעון מוקדם עקב פטירה. בשני המקרים הנזק לבנק הוא זהה. חיוב הלקוח בביטוח חיים נועד להגן על הלווה, אך בד בבד הוא נועד להגן על הבנק מפני נזק העלול להיגרם לו כתוצאה ממות הלווה קודם למועד המוסכם לסילוק ההלוואה. מבחינת כלכלית אין הבדל בין שני המקרים.
המערערת נתלית כזכור במילה "רשאי", המופיעה בסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות ובהסכם ההלוואה עצמו. בית המשפט קבע כי אין להסיק מהשימוש במילה "רשאי" שהסעיף עוסק רק במקרה בו הלווה בחר מרצונו בסילוק מוקדם ולא במקרה בו הסילוק המוקדם נכפה עליו. בית המשפט ציין כי המילה "רשאי" שבהסכם מופיעה גם בסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות. ייחודה של ההוראה שבסעיף זה הוא שעל אף האמור בסעיף 42 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ובסעיף 13(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, אשר הם סעיפים כלליים, פקודת הבנקאות כוללת זכות קוגנטית הנתונה ללווים לפרוע פירעון מוקדם. המילה "רשאי" בהקשר זה משמעה שמותר ללווה לפרוע פירעון מוקדם על אף הוראות דין אחרות. מכל מקום, אין מקום לקבוע על סמך המילה "רשאי" שיש להתנות את הזכות לפירעון מוקדם בבחירה וולונטרית של החייב לסלק את ההלוואה. צו הבנקאות, אליו מפנה המערערת, מנוסח בהתאם למקרה הרגיל בו מבקש הלווה לפרוע את ההלוואה בפירעון מוקדם, ולמקרא הצו בכללותו מתבהר כי מדובר בלשון כללית החלה על כל מקרה ומקרה של פירעון מוקדם.
כאמור, הניתוח שמציג בית המשפט מקובל עלינו. בפסק דינו של בית המשפט יש תשובה לכל הטענות שמעלה המערערת. לא ראינו עילה להתערב בו ואנו דוחים את הערעור."
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
