רמת ההוכחה הנדרשת לגבי הונאת ביטוח

‏(ק"ג) 1027/07 תא (ק"ג) 1027-07‏ ‏ מוסא אבו אלקיעאן נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בקריית גת

פסק הדין ניתן ביום: 14/6/2014

על ידי כב' השופט: אבישי זבולון

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח הטוענת לפטור מחובתה לתשלום תגמולי הביטוח בשל מרמה וגרימת מקרה הביטוח במתכוון?

רקע: מדובר במקרה שבו נגרם טוטל לוס בשל תאונה עצמית לרכב המבוטח כאשר היה נהוג על ידי נהג מטעם המבוטח.

בית המשפט דחה את טענתה של חברת הביטוח וחייב אותה שלם תגמולי ביטוח למבוטח.

מתוך פסק הדין: 

"אקדים ואציין כי לאחר שעניינתי בטענות ב"כ הצדדים, כתבי הטענות על נספחיהם, עדות העדים, הראיות שהובאו בפני בית המשפט וסיכומיהם, מצאתי כי על התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

תאונה מעצם טיבה הינה בלתי צפויה, בלתי מכוונת ופתאומית. כאמור לעיל, נוכח האמור בדו"חות כוחות המשטרה וההצלה (כיבוי אש, משטרה ומד"א), כפי שצוטט לעיל, לא נותר מקום לספק כי עסקינן בתאונה במהלכה התהפכות עצמית של רכב כאשר נגרם נזק מקיף לרכב כתוצאה מהתהפכותו ונגרמו לנהג, שנמצא לכוד ברכב וחולץ מתוכו בעזרתם , נזקי גוף בגינם פוצה ע"י הנתבעת.

יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כאמור לגרם תאונה מכוונת וכי התאונה בוימה או כי התובע גרם לנזק לרכב בעצמו, או באמצעות אחרים במטרה לזכות בתגמולי הביטוח שלא כדין. 

לעניין טענות אלה רלבנטיים סעיפים 25 ו- 26 לחוק חוזה ביטוח.

הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח העוסק במרמה בתביעת תגמולים, אליה התייחסה הנתבעת הקובעת:

"...או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

ולשון סעיף 26 לחוק זה העוסק במקרה שנגרם בכוונה, קובעת כך:

"נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו."

טענת כוונת מרמה הינה כבדת משקל, אשר הנטל להוכיחה רובץ  על הנתבעת הטוענת לפטור מחבות לפיצוי המבוטח במקרה הנדון. לצורך הוכחת סעיף זה, נקבע בפסיקה כי יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים:

                  א.        מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות.

                  ב.        מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו.

                  ג.        כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

ר' לעניין זה רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה [פורסם בנבו] (פורסם ביום 19.5.98), אשר נזכר לאחרונה גם בת"א (חי') 7263-02-12 בוכריס נ' איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 4.4.14) וכן ע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' אבראהים מוסטפא ג'בארין [פורסם בנבו] רע"א 9215/10 (פורסם ביום 10.7.2012) ואת רע"א פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 12.4.2011).

הנטל להוכיח את התרחשות אירוע הביטוחי הנטען בכתב התביעה, מוטל על התובע, עת עליו  לשכנע במידת השכנוע הדרושה במשפט האזרחי, כי האירוע המקים את עילת התביעה, על יסודותיו החיוביים, אכן התרחש. זהו נטל ראשוני שעל המבוטח לעמוד בו. ככל שעמד האחרון בנטל האמור, על המבטחת הנטל להוכיח קיומם של סייגים לחבותה בפיצוי על פי תנאי הפוליסה ובהתייחס לחריג כוונת המרמה,על המבטחת להוכיח את קיומם של היסוד הראשון והשני המפורטים לעיל, ואך במידה ועשתה כן, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיידרש להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. ר' עניין פלדמן הנ"ל.

על פי ההלכה הפסוקה, בעת קיומו של "ספק שקול" במשפט אזרחי, בו בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על ידי כל בעלי הדין, בהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני הגרסה הנגדית, יש להסיק כי בעל דין אשר הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, הינו אותו בעל דין שמתוך מכלול הראיות מוסק כי גרסתו העובדתית, היא זו המסתברת יותר, מתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד.

לעניין זה ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 5.10.06) אשר נזכר לאחרונה בת"א (פ"ת) 26223-04-11 מרדכי ציון נ' אייל בירן [פורסם בנבו] (פורסם ביום 13.4.14).

במקרה דנן, מחד גיסא, יכול וקיים ספק בדבר נכונות גרסת נהג הרכב בדבר נסיבות התרחשות התאונה לאור הקושי ואי הבהירות בגין היעדר סימני פגיעה בגמל כנטען כגון כתמי דם ושיער מצולמים בתמונות הנזק אשר היו יכולים להצביע על פגיעה של חיה גדולה כגמל ברכב ואף היעדר כל דיווח בדבר מציאת פגר בגמל או סימנים לחיה הפצועה. בדומה שאלת מיקום התאונה, על כביש מס' 31 (בין צומת ערד לצומת שוקת) כנכתב בדו"ח המשטרתי למשל, או בצומת נבטים (כביש מס' 25) כפי שנמסר בדיון (כנכתב לעיל), או בדרך עפר בין שני הכבישים.

מאידך, סבורני יש להתייחס מנגד לחלוף הזמן הרב ממועד התאונה ואין לתלות משקל רב יתר על המידה באי מציאת שרידי החיה הפצועה ברכב ובשטח עת עסקינן בשטח פתוח נרחב ושומם בו ארעה התאונה בשעת ליל. בנוסף ניתן למצוא חיזוקים משמעותיים לגרסת הנהג אשר מקורם בדיווחי כוחות כיבוי האש ומד"א אשר חשו למקום התאונה וציינו בבירור כי נמצא רכב שהתהפך וכי נהג הרכב נלכד בין שרידיו ונדרש לסיוע בחילוץ ופונה לקבלת טיפול רפואי. בנוסף לא מצאתי ליתן משקל של ממש לשוני בגרסאות הנהג לעניין עוצמת הפגיעה בגמל, אם בכלל, עת לשאלת בית המשפט הבהיר כי ארעה פגיעה כאמור ומנגד בהודעתו במשטרה (ת/1) ציין : "אני חושב שאני פגעתי..."  , זאת לאור עדותו, כפי שצוטט לעיל,  ממנה עולה כי ראה את הגמל שבריר שניה עובר לתאונה אשר ללא ספק הפתיעו והביאו לסטות חדות ממסלול נסיעתו לימין הדרך תוך ניסיון למנוע פגיעה בו, כל זאת בשעת לילה מאוחרת , עת הנהג מחזיק בדעתו כי זכרונו מאותן שניות אינו בהיר ויתכן אף איבד הכרתו למס' שניות, משמע עוצמת הפגיעה בגמל אינה ברורה ואין לשלול כי בסופו של דבר הפגיעה היתה קלה אשר לא מנעה מהחיה הפצועה להתרחק מהמקום. בנוסף אין בעובדה כי איש לא פנה לתובע או לנהג לעניין הנזק בגין הפגיעה בגמל, כדי לסייע בידי הנתבעת ולהטיל ספק של ממש בגרסת הנהג ועמו גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה.

 זאת ועוד, "... בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו."  ר' ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1), 736 , בעמ' 760 מול אות השוליים ה'.

כאמור לעיל, המבטחת מבססת טענתה על "חקירה מקיפה שערכה", כמפורט בכתב ההגנה מטעמה, כאשר היא נמנעה מלהציג כל ראיה מטעמה הן לעניין מסירת מידע כוזב לכאורה ביחס לנסיבות התאונה והן לעניין מודעות התובע למסירתו כאמור. בדומה לא הוגשו תצהירי חוקרים ולא זומנו עדים בהתאם לממצאי החקירה הנטענת. מכאן כי מתוך הימנעות הגשת כל ראיה מתוך החקירה שבוצעה , יש למצער ללמד כי לא נמצאה כל ראיה של ממש אשר יהא בה כדי לסייע בידי הנתבעת להרים את הנטל הממשי המוטל עליה להוכחת יסודות המרמה כלפי המבוטח- התובע, ומשלא עמדה בנטל זה, על בית המשפט לדחות את טענתה כלפיו.

עולה איפוא כי הנתבעת לא הוכיחה במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי הנתבע התכוון לגרימת הנזק, ולא נתקיימו רכיבי סעיף 25 לחוק, כאשר בנסיבות העניין לא הוכחה בדרגה גבוהה של הסתברות, גרימת התהפכות הרכב במתכוון על ידי התובע או מי מטעמו.

מכל האמור לעיל נמצא  כי עלה בידי התובע להוכיח ברמת הסבירות הנדרשת את התרחשות התאונה תוך סיוע ממקורות חיצוניים ולא עלה ביד הנתבעת להוכיח זכאותה לפטור על פי סעיף 25 ואף לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח."