הפ (חי') 61826-10-13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' יפה יפת
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 18/6/2014
על ידי כב' השופט: יעקב וגנר, סגן נשיא
עניינו של פסק הדין: חברת הביטוח מגדל ביקשה לקבל את הכרעתו של בית המשפט לגבי המוטבים הזכאים לקבל את תגמולי הביטוח לאחר מותו של המבוטח.
רקע: מגדל הכירה בחבותה לשלם את תגמולי הביטוח אולם מאחר והתגלו מחולקות בין המוטבים לבין מי שטוענים כי הם המוטבים ולהיפך, משמשת למעשה מגדל כנאמן על הכספים כאשר אין בסמכותה להכריע למי מבין הטוענים מגיעים תגמולי הביטוח.
לפי הפוליסה והוראות חוק חוזה הביטוח, במקרה של פטירה, יש לשלם את סכום הביטוח בגין מקרה המוות לידי המוטבים שמונו ע"י המנוח עובר לפטירתו. את פיצויי הפיטורים, על חברת הביטוח לשלם לשארים הסמוכים על שולחנו של המנוח, וכספי תגמולים ורצף קצבה יש לשלם למוטבים שמונו בהצעת הביטוח.
המחלוקות בין המוטבים עלו מאחר ובזמן רכישת הפוליסה המנוח היה נשוי למשיבה 2. כאשר רכש את פוליסת הביטוח, הוא נקב במשיבים 2, 4 ו – 5 כמוטבים, כאשר משיבה 2 צוינה בפוליסה "אשתו של המבוטח, ...". לאחר מספר שנים, נישואיי המנוח עם המשיבה 2 עלו על שירטון והם התגרשו. בשנת 1993, הכיר המנוח את משיבה 3 ולאחר חצי שנה של זוגיות עברו להתגורר יחד בדירה.
בית המשפט קבע, כי קביעת שם המוטבת גובר על התואר "אשת המבוטח"
מתוך פסק הדין:
"כאמור המחלוקת בענייננו נובעת מהעובדה כי במסגרת פוליסת הביטוח שרכש המנוח אצל מגדל, ציווה המנוח, למסור את כספי הפוליסה שיגיעו לו, לאחר מותו ל "אשתו של המבוטח סימה יפת ולילדים יקיר ומורן" (ההדגשות שלי, י.ו). מאחר והמנוח התגרש מאשתו הראשונה, הגב' סימה יפה, ונישא למשיבה 3 יש אי התאמה בין מצבו המשפחתי של המנוח ביום פטירת ובין שמה של אשתו לבין הרשום בפוליסה.
למי אם כן מגיעים כספי התגמולים מהפוליסה? האם למשיבה מס' 2, הגב' סימה יפת או האם למשיבה מס' 3, אשתו של המנוח ביום מותו?
רבות נכתב בסיכומי הצדדים על הלכת חסקין. הלכת חסקין עוסקת במקרה דומה למקרה דנן. גם בעניין חסקין הייתה גרושתו של המנוח המוטבת בפוליסת הביטוח שערך. גם שם המנוח נישא בשנית ואשתו השנייה פנתה אל בית-המשפט שיצהיר כי היא הזכאית לגבות את סכום הביטוח.
בית המשפט קבע כדלקמן:
"במקום שאדם הנחיל נכס ל"פלונית, אשתי", ופלונית ששמה נקוב במסמך חדלה להיות אשתו, אומרים שנקיבת השם קובעת, וההוספה "אשתי" אינה אלא הוספת תואר החייבת לסגת מפני אזכור השם המפורש"
עוד נקבע כי לא ניתן לזכות את אלמנת המנוח, האישה השנייה, בכספי הביטוח, הואיל והמנוח לא זיכה את אשתו סתם אלא עשה ביטוח לטובת "פלונית, אשתי", ולכן לא ניתן להתעלם מן השם המפורש הכתוב בפוליסה. למרות האמור, בפרשת חסקין בית המשפט סבר כי ניתן היה לאמוד את דעתו של המנוח להבטיח את פרנסת אלמנתו. לכן, למרות שבית המשפט קבע כי אין הוא רשאי להמיר את שמה של האישה הראשונה בשמה של האישה השנייה, דבר שהמנוח בוודאי היה רוצה בו, נמצא פתרון אחר, שהוא בחזקת הטוב במיעוטו – העברת הכספים לעיזבון.
הנימוק להחלטה נבע מהגישה כי אין בעל חייב לזון את גרושתו, ולכאורה ניתק הקשר ביניהם כליל עם מסירת הגט. בנסיבות המתוארות בפרשת חסקין לא נטען שקיימת התחייבות כספית כל שהיא כלפי האישה הראשונה, אלא שכנראה נעלם מהמנוח הצורך לשנות את קביעת הנהנה בפוליסה. הואיל והמטרה לדאוג לאשתו הראשונה עברה ובטלה מן העולם, כספי הביטוח אינם מיועדים עוד לאותה מטרה, ולכן הם שייכים לעיזבון המבוטח.
כחמש שנים לאחר מתן פס"ד בהלכת חסקין נחקק בשנת 1981 חוק חוזה הביטוח. סעיף 44 לחוק חוזה ביטוח הקובע:
"נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח".
דה עקא; כאמור, במקרה שלפנינו ננקב שמה של משיבה 2 באופן מפורש בפוליסה. על כן, יש להמשיך ולפנות לסעיף 147 לחוק הירושה אשר קובע:
"דין תשלומים על פי ביטוח וכו'
סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון"
הוראות חוק חוזה הביטוח בעניין זה מהווה הוראת השלמה להוראת סעיף 147 לחוק הירושה ויש לקרוא את שתי ההוראות החקוקות הנ"ל יחדיו. כלומר אם שמו של בן הזוג ננקב באופן מפורש, השם הוא הקובע, ואם לא ננקב השם באופן מפורש, אלא רק מצוין, לאשתי, לבעלי וכו', יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן הזוג בעת מותו של המנוח או המנוחה.
פרשנות זו הינה פרשנות אשר מפרשת את סעיפי החוק השונים באופן הומוגני. החריג לפרשנות זו נובע רק מנסיבות הדומות לנסיבות בהלכת חסקין. רק כאשר ברור מהראיות שהובאו כי אומד דעתו של המנוח הוא לדאוג לאמנתו לאחר מותו, והסיבה לכך שלא עשה כן, ולא שינה את שם המוטבים, היא בהיסח הדעת.
אומר כבר כעת כי לטעמי, המקרה שלפניי שונה מהמקרה בהלכת חסקין ועל כן אין להחיל בענייננו הלכת זו.
לא נעלמה מעיני בית המשפט העובדה כי תוצאה זו שונה מהתוצאה הסופית שהתקבלה הן בהלכת חסקין והן בהלכת אסתר זיו. שוני זה נובע מהנסיבות השונות בתיק זה. במקרה זה בית המשפט לא בטוח וסמוך (כפי שהיה בפרשת חסקין ובפרשת אסתר זיו) כי אומד דעתו של המנוח היה להבטיח את פרנסת אלמנתו.
מבלי לקבוע מסמרות במחלוקות הנוספות בין הצדדים בנושא העזבון (אשר יתבררו, ככל הנראה, בבית משפט לענייניי משפחה), ישנם מספר נתונים אשר מעלים שאלה באשר לרצון המנוח. ראשית אין צוואה המותירה את נכסיו של המנוח לאלמנתו (כפי שהיה בפרשת אסתר זיו), ישנה צוואה אותה המנוח ערך ביום 20/12/1995 (לאחר היכרותו עם המשיבה 3) ואשר בה הדיר המנוח את משיבה 2 מהנכסים שבעיזבונו. בנוסף, בהסכם ממון שערכו הצדדים בשנת 2007 הוצאו מכלל הנכסים מניותיו של המנוח בחברת "הדרן" ובכלל זה המניות, זכויות הנובעות מהן, זכויות לדיווידנד, הצבעה וכו' כאשר, כך נטען, המניות הללו היו עיקר רכוש המנוח). חשבון הבנק ממנו שולמו הפרמיות לפוליסת הביטוח לא היה חשבון משותף (כמו שהיה בפרשת אסתר זיו) אלא חשבון נפרד של המנוח.
זאת ועוד, למנוח היו לפחות 3 הזדמנויות לשנות את סעיף המוטבים בפוליסת הביטוח שלו והוא בחר לא לעשות זאת. בשנת 2001 ביצע המנוח שינויים בפוליסת הביטוח וכן בשנת 2002 וכן בשנת 2003. בשנת 2010 אף רכש המנוח פוליסה נוספת בחברת פסגות אשר גם בה המשיבה 3 איננה מוטבת. גם בפוליסת ביטוח חיים נוספת שרכש המנוח בחברת הפניקס, לאחר היכרותו עם המשיבה 3, לא נקב בה כמוטבת.
לאור כל האמור, יש לקבוע כי במקרה שלפנינו, לאור הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ומאחר ולא ניתן לקבוע בוודאות מה היה אומד דעתו של המנוח, על מגדל להעביר את הכספים שנותרו בפוליסה למוטבים הנקובים בשמם (כמובן תוך התחשבות בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים קודם לכן).
הערה; החלטה זו מהווה צו גודר ביחס לטענות ופרשנויות המשיבים (הטוענים) לתגמולי הביטוח. "
