חובת הגילוי של הסוכן כלפי מבוטח

תא (עכו) 13097-07-08‏ ‏ פלוני ט.נ. נ' חנא ח'ורי

בית המשפט: השלום בעכו

פסק הדין ניתן ביום: 23/6/2014

על ידי כב' השופט: ג'מיל נאסר

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח לקבלת פיצוי בשל נזק, אשר עפ"י הנטען, נגרם לו עקב הטעיה ו/או מצג שווא ו/או התרשלות מצד הסוכן ביטוח?

רקע: המבוטח טען, כי סוכן הביטוח הציע למבוטח שהוא אביו  לתובע 2, שהינו אביו של תובע 1, לרכוש מחברת הביטוח פוליסת ביטוח חיים צמודה לדולר בשם "צעירים 21" (להלן: "הפוליסה"), תוך הצגת מצג לפיו - מועד סיום תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה הינו המועד שבו יגיע הבן לגיל 21 שנים, דבר שהתברר בדיעבד כבלתי נכון.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וראיותיהם, נחה דעתי לדחות את התביעה במלואה, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.      ס' 32 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 מגדיר את סוכן הביטוח כ-"מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים". עם זאת, הפסיקה קבעה כי מעמדו של סוכן הביטוח הוא מעבר למעמדו של מתווך, והטילה עליו מגוון חובות כלפי המבוטח, כאשר חובות אלה משתנות בהתאם לשלב בו מצויים הצדדים: שלב המו"מ, התקופה החוזית טרם קרות מקרה הביטוח, והתקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח (ככל שאירע).

ב.      ב-רע"א 5695/06 בהא סייף נגד פוזי מרעי, פורסם בנבו ביום 21.9.09, צוינו הקווים המנחים לקביעת חובותיו של סוכן הביטוח/מבטח בשלב המו"מ. כך נקבע כי מהיות סוכן הביטוח הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום, הוא נדרש בעת המו"מ להציג בפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו, לוודא שהכיסוי הביטוחי ראוי ומספיק לצרכי הלקוח, להסביר ללקוח אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח ולמנוע מהמתקשר לבצע שגיאות שמשמעותן ביטול הפוליסה. על סוכן הביטוח להסביר ללקוח את ההבדל בין הביטוח שביקש לבין מה שקיבל מחברת הביטוח. במקרה של יחסים קודמים, על סוכן הביטוח להעמיד את המבוטח על שינויים בנוסח הפוליסה השגרתית. קווים מנחים אלה מצדיקים חיוב המבטח והסוכן ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב ובדבר כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה. המבטח וסוכן הביטוח הם אף מונעי הנזק הזולים ביותר.

ג.        בחינת עילת תביעה ככל שהיא נוגעת למישור היחסים שבין התובעים לבין הנתבע  בכובעו כסוכן ביטוח (במובחן מטענות שעיקרן במישור היחסים שבין התובעים לבין חברת הביטוח) מעלה כי מדובר בעילת תביעה המתבססת על הפרה נטענת של חובותיו של הנתבע כלפי התובע 2 בשלב המו"מ לקראת חתימת חוזה ביטוח (הנפקת הפוליסה נשוא התביעה).

ד.      אין חולק כי עפ"י תנאי הפוליסה (ת/1) זכאי המבוטח/המוטב לקבלת תגמולי ביטוח מחברת הביטוח בגובה סכום הביטוח היסודי בקרות אחד מהמקרים הבאים: בחיי המבוטח- בתום תקופת הביטוח; במותו המוקדם של המבוטח- תיכף לאחר פטירתו. אלא שהצדדים חלוקים בשאלה האם בשלב המו"מ לקראת הנפקת הפוליסה הוסבר לתובע 2 ע"י הנתבע כי "תקופת הביטוח" עפ"י הפוליסה תבוא לסיומה 19 שנים לאחר תחילת תקופת הביטוח (1.11.2077), כטענת הנתבע או בהגיע התובע 1 לגיל 21 שנים (25.6.03), כטענת התובעים.

ה.      בראשית הדברים אציין כי עצם העובדה שתוכנית ביטוח חיים נשוא הפוליסה נקראה "צעירים 21" אין בה כשלעצמה כדי לתמוך בטענת התובע 2 כי הנתבע הציג בפניו מצג מטעה (או כי שם תוכנית הביטוח הנ"ל הינו מטעה מבוטחים פוטנציאליים), ולפיו תום תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה יהיה בהגיע בנו הקטין, התובע 1, לגיל 21 שנים. ראשית, מקובלת עלי טענת הנתבע כי בכובעו כסוכן ביטוח אין לו כל קשר או מעורבות בבחירת שמות מוצרי הביטוח המשווקים ע"י חברת הביטוח. שנית, אין מדובר לטעמי בתוכנית ביטוח בעלת שם מטעה בהקשר לסוגיה שבמחלוקת. מהות הפוליסה הינה מוצר ביטוחי משולב הכולל כיסוי ביטוחי ומרכיב חיסכון, אשר מיועד בעיקרו לצעירים עד גיל 21 שנים, כאשר בהגיע הצעיר המבוטח לגיל 21 שנים הוא יהיה זכאי לפדיון חמישית מסכום הביטוח וכן להיחשב כבעל הפוליסה ולא רק כמבוטח. בנסיבות אלה, ישנה הלימה בין שם תוכנית הביטוח שנבחר לבין קהל היעד אליו היא מופנית.

ו.        לפי גרסת הנתבע, עובר למועד עריכת ההצעה לביטוח (13.9.86) הוא הבהיר לתובע 2 את תנאי תוכנית הביטוח המוצעת, שהינם זהים לתנאי הפוליסה שהופקה ע"י לחברת הביטוח בפועל. לטענתו, לא ניתן לפרש את הסבריו לתובע 2 לא במפורש ולא במשתמע באופן שתקופת סיום הביטוח הינה בהגיע התובע 1 לגיל 21 שנים. כאמור, גרסת התובע 2 הינה כי הנתבע הדגיש בפניו כי תקופת הביטוח תסתיים בהגיע התובע 1 לגיל 21 שנים, כשבמועד זה יהיה זכאי התובע 1 למלוא סכום הביטוח היסודי עפ"י הפוליסה, ועל סמך נתון זה השתכנע לרכוש את הפוליסה. ייאמר כי גרסת התובע 2 היא טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב (ת/1) התומך בגרסת הנתבע שכן עיון בפוליסה מעלה כי צוין בה בדף 2 באופן ברור, בין היתר, כי "תום תקופת הביטוח : 1/11/2077" ו- "תקופת הביטוח: 91 שנה". עם זאת, עיון בטופס ההצעה מיום 13.9.86, שצורף כחלק מת/1, עליו חתומים התובע 2 והנתבע, מעלה כי לא צוין ע"י הנתבע בטופס ההצעה ברובריקת "תקופת ביטוח בשנים", שהינו פרט מהותי המשליך על מועד זכאות המבוטח לקבלת סכום הביטוח הבסיסי, מהו משך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה, ובעיקר שמדובר בתקופת ביטוח ממושכת ביותר (בהגיע התובע 1 לגיל 95 שנים !!), אם כי אין ב-"חסר" זה כשלעצמו כדי להוביל למסקנה כי פרטים מהותיים אלה, לא נמסרו על ידו בע"פ לתובע 2, עובר למועד עריכת ההצעה.

ז.       כאשר עומת התובע 2 בין טענתו לפיה הוסבר לו ע"י הנתבע כי בנו יהיה זכאי לסכום הביטוח הבסיסי בהגיעו לגיל 21 שנים לבין הנקוב בטופס ההצעה/הפוליסה, השיב  התובע 2 (פ' עמ' 9 ש' 3-11):   

...

ח.      כפי שפורט לעיל, בטופס ההצעה לא צוין דבר לגבי משך תקופת הפוליסה והרובריקה הרלבנטית נותרה ריקה. ככל שטענת התובע 2 לגבי מועד הזכאות לסכום הביטוח הבסיסי מתבססת על שם תוכנית הביטוח ("צעירים 21") בלבד שמצוין בטופס ההצעה, הרי שלכאורה מדובר בפרשנות אישית של התובע 2

למסלול הביטוחי שהוצע לו ו/או בנטיית ליבו להאמין/לקוות כי בהגיע בנו לגיל 21 שנים, הוא יהיה זכאי לפדות את מלוא הסכום הבסיסי הנקוב בפוליסה.

ט.      לפי גרסת התובע 2 נודע לו לראשונה על משך תקופת הביטוח המצוינת בפוליסה ומועד סיומה רק בשנת 1994 (ס' 10 לתצהיר עדותו הראשית) אולם אין חולק כי הפוליסה המקורית (ת/1) נמסרה לידיו כבר ביום 27.11.86 (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית הנתבע).  כאשר נשאל התובע 2 בחקירתו הנגדית מדוע הוא כועס על הנתבע, הוא השיב, בין היתר, "הוא ניסה לעזור לי אבל הייתה בעיה ברשלנות שלו שקיבל את הפוליסה ולא קרא אותה. גם החברה שאמרה לו להוציא את הפוליסה לאחר 3 שנים, היה צריך להודיע לי" (פ' עמ' 11 ש' 22-23). אף בהנחה שטענת התובע 2 כי הנתבע לא בחן את הפוליסה טרם מסירתה לתובע 2 ולא בדק כי היא תואמת את ההצעה (טענה עובדתית שלא הוכחה), לא ברור מתשובת התובע 2 הנ"ל מדוע הוא סבור כי הנתבע התרשל בכך שלא קרא את הפוליסה, שהרי בדיקת הפוליסה והתאמתה להצעה הינה פעולה שהייתה אמורה להתבצע ע"י המבוטח (התובעים), ובעיקר שלפי גרסת הנתבע תנאי הפוליסה תואמים את תוכנית הביטוח שהוצעה על ידו לתובע 2. כאשר נשאל התובע 2 לגבי תנאיה הברורים של הפוליסה בסוגיה שבמחלוקת (משך תקופת הביטוח ומועד הזכאות לסכום הביטוח הבסיסי), השיב התובע 2 (פ' עמ' 11 ש' 24-32 ועמ' 12 ש' 1-2):

...

י.        במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע העיד הנתבע כי היה מודע היטב לתנאי הפוליסה מאחר ולפני שיווק פוליסות ביטוח, מתבצעות הדרכות ע"י מפקח חברת הביטוח, והוא היה מודע היטב לתנאי הפוליסה נשוא התביעה (פ' עמ' 14 ש' 8-12). הנתבע אישר כי מילא בטופס ההצעה את המילים "צעירים 21" ואת הסכום "53000$" וכן אישר את חתימתו על טופס ההצעה (פ' 14 ש' 18-19). הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הסביר שוב לתובע 2 את משמעות הפוליסה בעת מסירת הפוליסה לידיו (פ' עמ' 15 ש' 28-29). הנתבע הכחיש בחקירתו הנגדית כי הציג בפני התובע 2 מצב דברים לפיו הזכאות לסכום הביטוח הבסיסי תהיה בהגיע בנו לגיל 21 שנים (פ' עמ' 17 ש' 1-2). לעניין מודעות הנתבע כי  התובע 2 הבין את תנאי הפוליסה כפי שהוסברו לו ע"י הנתבע בפעם הראשונה השיב הנתבע (פ' עמ' 17 ש' 29-32 ומ' 18 ש' 1-8):

...

יא.   כאן המקום לציין כי הרושם שקיבלתי מחקירתו הנגדית של הנתבע בביהמ"ש בסוגיה הנתונה במחלוקת היה חיובי ואמין. נתתי אמון בגרסתו כי עובר למועד מילוי טופס ההצעה הסביר לתובע 2 את התנאים המהותיים של הפוליסה לרבות משך תקופת הביטוח וגובה הסכום אותו יהיה זכאי התובע 1 לפדות מכוח הפוליסה בעת הגיעו לגיל 21 שנים (20%), ומועד הזכאות למלוא סכום הביטוח הבסיסי. ממכלול הראיות שהוצגו ע"י התובעים לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע הציג בפני התובע 2 מצג מטעה/מצג רשלני, לפיו התובע 1 יהיה זכאי למלוא סכום הביטוח הבסיסי בהגיעו לגיל 21 שנים, בכפוף לתנאי הפוליסה. כאמור, קיימת אינדיקציה בחומר הראיות לכך שהפוליסה המקורית נמסרה ע"י הנתבע לתובע 2, בחודש 11/86. התובע 2 אינו מכחיש זאת אך טוען כי באותה עת לא קרא אותה ו/או הבין את תוכנה. לא הוצג כל מסמך או ראיה לתקופה שבין 11/86 ועד שנת 1994 (מועד, אשר עפ"י הנטען, נודע לתובע 2 לראשונה כי תקופת הביטוח הינה למשך 91 שנים) המעיד על כך שהתובע 2 פנה לנתבע ו/או לחברת הביטוח בטענה כלשהי כי תנאי הפוליסה אינם תואמים את תוכנית הביטוח שהוצעה לו ע"י הנתבע.

יב.    אוסיף ואציין, כי טענת התובע 2 לפיה עובר למועד עריכת הצעת הביטוח או בסמוך לכך הוא התעניין עבור בנו בתוכנית חיסכון בבנק לתקופה בת 15 שנים, על מנת לחסוך לגיל הבגרות של בנו, לרבות להמשך לימודיו (טענה שלא גובתה בראיה כלשהי) וכי כשסיפר זאת לנתבע, הציע לו הנתבע את התוכנית "צעירים 21" הכוללת כאמור כיסוי ביטוחי (ביטוח חיים עם מרכיב של חיסכון) שהינה מתאימה לצרכיו של התובע 2 וכדאית יותר (ס' 5 לתצהיר עדותו הראשית), אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, משני נימוקים עיקריים: ראשית, אין חולק כי התובע 2 היה מודע לכך שתוכנית הביטוח כוללת כיסוי ביטוחי ומרכיב של חיסכון ואילו תוכנית החיסכון בבנק כוללת מרכיב של חיסכון בלבד. לאור זאת, לא הגיוני שהפרמיה החודשית (שגובהה לפי הנקוב בת/1 הינובסך 32.60 $ לחודש), בניכוי הפרמיה עבור הכיסוי הביטוחי (ביטוח חיים ואבדן כושר עבודה לתובעים, וכן בניכוי עמלת סוכן הביטוח (הנתבע), וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הרווח של חברת הביטוח, צפוי, על פניו, להניב תשואה גבוהה יותר מזו המוצעת בבנק בתוכנית חיסכון בשם "בר –יציב", שתנאיה לא פורטו ע"י התובעים. שנית, אין הלימה סבירה בין גובה הפרמיה החודשית (37.60$ לחודש),לפני ניכוי עלויות הכיסוי הביטוחי הנ"ל, לבין סכום הביטוח הבסיסי (53,000$), ביחס למועד הזכאות הנטען ע"י התובעים לפדיון סכום הביטוח הבסיסי, קרי לאחר 17 שנות ביטוח.

יג.     למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין עוד שתי הערות: ראשית, לטעמי גם אם התובעים היו מוכחים ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התקשרו בחוזה ביטוח (ת/1) עם חברת הביטוח עקב מצג מטעה/מצג שווא רשלני מצד הנתבע לגבי משך תקופת הביטוח ומועד זכאות התובע 1 למלוא סכום הביטוח הבסיסי, עדיין, מן הראוי היה להביא בחשבון את העובדה כי במסגרת הליך ההתדיינות הקודם בינם לבין חברת הביטוח (ת.א 2877/05) [פורסם בנבו] הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו התביעה נגד חברת הביטוח תידחה, כאשר בהסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש הוסכם כי חברת הביטוח תשלם לתובעים, כנגד מיצוי כל עילות התביעה נגדה בלבד מכוח הפוליסה (ראו: התיקונים בכתב יד ע"ג ההסדר), סכום המתקרב ו/או השווה לסך כל הפרמיות (7,058$) ששולמו על ידם לחברת הביטוח במסגרת הפוליסה נשוא התביעה (ראו: פ' עמ' 9 ש' 28-29; נספחים א'-ג' לתצהיר עדות ראשית הנתבע), וכן את העובדה כי התובע 2  לא פעל להקטנת הנזק, בדרך של ביטול הפוליסה, ממועד מסירת הפוליסה לידיו ע"י הנתבע (27.11.86) ולכל הפחות משנת 1994 (המועד, אשר עפ"י הנטען, הבין לראשונה כי משך תקופת הביטוח הינו 91 שנים ולא בהגיע בנו לגיל 21 שנים. שנית, בהינתן, מועד עריכת ההצעה לביטוח, המועד הנטען שבו נודע לתובעים לראשונה אי ההתאמה הנטענת של הפוליסה לתנאי ההצעה, מבלי להתעלם מהחלטת ביהמ"ש בהליך הקודם לפיה התביעה נגד הנתבע (כאן) תימחק, מאחר וכתב התביעה לא הומצא לידיו מאחר והוא התגורר בארה"ב בכתובת לא ידועה, לרבות השהיית מרוץ ההתיישנות בין מועד מחיקת התביעה לבין מועד הגשתה מחדש נגד הנתבע ובתנאי שהתביעה החדשה תוגש לא יאוחר מ- 18 חודשים לאחר שוב הנתבע לארץ,  עדיין, מן הראוי היה לשקול דחיית התביעה נגד הנתבע בשל התיישנות, אולם כאמור העדפתי להכריע במחלוקת לגופא."