פריקת שקי חול אינה תאונת דרכים

 

 

 

ת"א 25717-08-10 שיבלי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בנצרת

 

פסק הדין ניתן ביום: 28/6/2014

 

על ידי כב' השופט: יוסף סוהיל – סגן נשיא

 

עניינו של פסק הדין: האם יש להכיר באירוע שגרם לפציעתו של התובע כתאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

 

רקע: התובע נהג בכפרו, לעריכת סידורים אישיים שונים, ובין היתר, קנה שני שקי חול שלהם נזקק לטיפוח גינת ביתו. החול היה בשני שקי יוטה פתוחים, לאחר רכישתם התובע הניחם בתא המטען של רכבו, והוא ביקש להורידם בביתו בטרם ימשיך בדרכו למוסך בעפולה. בהגיעו לביתו, פתח את מכסה תא המטען, אחז בשק והחל להוציאו, אך השק נתפס, כנראה בוו הסגר של מכסה המנוע, ונתקע בו, ולכן, בגלל תנופת גופו של התובע לאחור, הוא נפל לאחור על הקרקע, קיבל מכה חזקה ביד ונחבל במרפקו.

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

" האם נסיבות התאונה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד?

 

האם עסקינן ב"פריקה וטעינה"?

 

הנתבעת טוענת לתחולת החריג המוציא "טעינה ופריקה" כשהרכב עומד מהגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי".

 

מנגד, ב"כ התובע הפנה לשורה של פסקי דין מבתי משפט מחוזיים ומבתי משפט שלום, במטרה להציג בפני בית המשפט מגמה העולה, לכאורה, מן הפסיקה, לפיה יראו בפגיעה שאירעה כתוצאה מהוצאתו של "ציוד אישי" מתא הנוסעים או מתא המטען של רכב פרטי, להבדיל מציוד עסקי - מסחרי, "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

 

"תאונת דרכים" מוגדרת בחוק הפיצויים כ "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;...". הגדרה בסיסית זו כוללת שישה יסודות: 1. "מאורע"; 2. "נזק גוף"; 3. "עקב" ; 4. "שימוש"; 5. "ברכב מנועי"; 6. "למטרות תחבורה" (ראה ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ(3) 532.         

 

היסוד "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק הפיצויים, כדלקמן:               

 

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול – דרך או תיקון – דרך ברכב, שנעשה בידי  המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". (ההדגשה שלי- ס"י).

 

 

 

עד היום, בית המשפט העליון לא דן בשאלה ולא הגדיר מהי "טעינה ופריקה".

 

מתוך פסה"ד הרבים שניתנו ונגעו בסוגיה זו, בלא שהגדירו מהי "טעינה ופריקה", עולה המגמה לראות את האירוע כתאונת דרכים, מקום שהאירוע הוא חלק מפעולת הנסיעה, העולה בקנה אחד עם מטרה תחבורתית והינו אינצידנטלי לעצם הנהיגה.

 

כבר עתה אומר, כי הפסיקה עליה סומך ב"כ התובע, אינה כה רלוונטית לענייננו אנו, מן הטעם שמהות הציוד או ה"מטען" שונה; שהרי אין הוצאתו של תיק מסמכים, ארנק או שקית מצרכים, כהוצאתו של שק חול השוקל משקל כבד - לא מבחינת המאמץ הדרוש לפעולה של פריקתו ולא מבחינת הסיכון הכרוך בפעולה; מה גם, אין לומר כי מדובר בפעולה שגרתית, יומיומית, אותה עושה כמעט כל מי שמשתמש ברכב פרטי, דוגמת קניות שעושה בדרכו, או חפצים אישיים שנוטל איתו בכניסתו וצאתו מהרכב.

 

בע"פ 2940/94 צבי לוין נ' מדינת ישראל פד"י מח(4) עמ' 545, נדרש בית המשפט העליון (כב' השופט זמיר) לפרשנות המונח "מטען" כלשונו בדיני התעבורה, ובייחוד בחוקי החנייה, וקבע כי לא כל חפץ המונח ברכב ייחשב למטען:

 

"הפירוש הנכון של מילה נובע, בדרך כלל, משילוב של המשמעות הלשונית ותכלית הדיבור. משמע, מבין המשמעויות האפשריות מבחינה לשונית יש לבחור את המשמעות המגשימה את תכלית הדיבור" (עמ' 549).

 

ובהמשך:

 

"מן הבחינה הלשונית, חזקה על המחוקק שהשתמש במילה באותה משמעות, מבין המשמעויות הלשוניות האפשריות, המקובלת בפי הבריות... מטען הוא משא. ומשא הוא נטל שקשה לשאת אותו" (ההדגשה שלי – ס"י).

 

לשאלה למה התכוון המחוקק משבא להוציא מתחולת חוק הפלת"ד מקרים של פריקה וטעינה (תיקון מס' 8), השיב כב' השופט גריל בע"א (חי') 542/94 פאוזיה סבאג' נ' "דולב" חב' לביטוח, [פורסם בנבו] תק' מח 96(1) 1861:

 

"הדעת נותנת שהכוונה היא לפריקה או טעינה במובן המקובל של עיסוק מסחרי או עיסקי, או כשמדובר בהעברת חפץ גדול או כבד, כאשר טמון סיכון אפשרי של היפגעות בהעברת חפץ כזה שנכנס בממדיו להגדרת "מטען"". (סימן ח' לפס"ד) (ההדגשות שלי – ס"י).

 

(ראו גם ת"א (שלום חי') 17504/95 ביטאר סומיה נ' "הכשרת הישוב" [פורסם בנבו] (ר' בעמ' 5405 (כ' 11) בספרו של צלטנר).

 

השופט גריל, שנתן את פסק הדין העיקרי בערעור בעניין סבאג', מצא לנכון לאמץ אותה פרשנות שניתנה למונחים 'טעינת מטען ופריקתו', ע"י השופט י' זמיר בעניין צבי לוין הנ"ל, הגם שפסק דין זה עניינו בתחום דיני התעבורה. כלשונו:

 

"תכלית החקיקה יש בה כדי להשליך על פירוש הביטוי "מטען". לגבי נהג של מכונית פרטית שאינו עוסק בהובלת סחורות, מטען אינו כולל משא, שבדרך כלל אדם מטלטל עמו בידיו ממקום למקום, כמו סל של מצרכים, תיק של מסמכים או חבילה שאינה גדולה במיוחד. לגבי נהג זה מטען הוא רק מטען כבד, שיש קושי לטלטל אותו בידיים למרחק ניכר, כגון רהיט שאדם מוביל לביתו או לבית חבר". (שם בעמ' 552) (ההדגשה שלי- ס"י).

 

 

 

אם כן, בהבחנה בהקשר של פריקה וטעינה של מטען, קיימת נפקות למהות המטען, ולממדיו (גודלו, משקלו). 

 

בע"א 3366/01 (מחוזי-ת"א) גפן דימיטרי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (27.9.04) נדון מקרה הדומה בנסיבותיו למקרה כאן, למעט העובדה כי דובר בטנדר ולא ברכב פרטי כבעניינינו: המערער שנהג בתאריך 16.10.96 בטנדר בעל תא מטען פתוח הגיע ליעדו, החנה את הרכב, כיבה את המנוע, יצא מתא הנוסעים ופנה לעבר תא המטען על מנת להוציא מתוכו מספר שקים של מזון כלבים, כאשר משקלו של כל שק כ- 12 ק"ג. המערער שהתקשה להגיע לשקים ולאחוז בהם, לצורך פריקתם, עלה עם רגל שמאל על הגלגל האחורי שמאלי של הרכב ואת רגלו הימנית הניח על דופן הארגז כשהוא אוחז בידו בגגון תא המטען. בתנוחה זו תפס השקים בידו הימנית ובעת שרצה לרדת ממקום עמידתו על תא המטען, החליקה ידו האוחזת בגגון והוא נפל על גבו. כתוצאה מהנפילה נחבל המערער ונגרמו לו פגיעות גוף.

 

בפסק הדין בערעור נחלקו דעות השופטים בסוגיה האם עסקינן בפריקת "מטען" המוחרגת מהגדרת המונח "שימוש" בחוק הפלת"ד, אם לאו. כב' השופטת שרה דותן קבעה בפסק דינה, בדעת רוב, (אליה הצטרף כב' הנשיא אורי גורן):

 

"המסקנה המתבקשת היא כי לנוכח תכלית חקיקתו של חוק הפלת"ד ותיקונו של תיקון מס' 8, אין ללמוד גזירה שווה לענייננו מהפירוש שניתן למונח "מטען" בפסה"ד בעניין לוין.

 

מעבר לדרוש אציין, כי בעניין לוין קבע כב' השופט זמיר שנסיון להגדיר מספר דפי נייר כמטען, אינו מתיישב עם השימוש שנעשה במונח זה בלשון בני אדם.

 

לעומת זאת, בענייננו, מדובר במספר שקיות שלטענת המערער משקלן כ- 12 ק"ג ולכל הדעות ניתן לראות בהן מטען, מה גם שבעניין לוין הנ"ל אין בית המשפט מוציא מכלל אפשרות, שפריקת מטען כבד מרכב פרטי תחשב אף היא כפעולת פריקה לצורך התמרור.

 

מכל מקום, לא מצאתי בלשון החוק ובפסיקה, תימוכין לאבחנה בין פריקה למטרות פרטיות לבין פעולה זהה המתבצעת במהלך עבודתו של מבצע הפעולה; ומאחר שהמערער נחבל עת נפל מתא המטען של רכב מסחרי, במהלך פעולת פריקה בדין קבע כב' השופט גבאי שאין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

 

אשר על כן אני ממליצה לחבריי לדחות את הערעור". (ההדגשות שלי – ס"י).

 

כב' הנשיא גורן שהצטרף לדעתה של כב' השופטת דותן, הוסיף:

 

"שק שמשקלו 12 ק"ג עולה כדי מטען, גם כהגדרתו של כב' השופט זמיר לעניין דיני החנייה, וקל וחומר בענייננו, אשר בו אנו עוסקים בחוק שתכליתו, כאמור, ספציפית מאוד: פיצוי הנפגעים מהתממשותו של סיכון מסוים: הסיכון הגלום בתנועתיות של רכב מנועי".(ההדגשה שלי – ס"י).

 

אם להקיש מפסיקה זו, הרי שהחוק והפסיקה אינם מבחינים בין פריקת מטען אישי למטען מסחרי, כפי שמנסה לטעון בא-כוח התובע, ולדדי אין לאבחן בין רכב פרטי לרכב מסחרי.

 

גם ברכב פרטי ניתן להוביל "מטען" שאינו בגדר חפצים אישיים.

 

 

 

עוד ניתן להקיש כי שקי החול כבדי המשקל (ראו עדותו של התובע כי מדובר בשקים גדולים המצריכים הרמתם בשתי הידיים – עמ' 25 ש' 9, כבדים עד כי חשש שהשקים יכבידו עם משקלם על הרכב – ר' עדותו בעמ' 27 ש' 5 ו-8), עולים כדי "מטען", בפרט עת אין נוהגים לטלטל אותם כדבר שבשגרה (כפי שנוהגים לטלטל שקית מצרכים או ארנק), ומשום כך, פריקתם הינה פעולת "פריקה" המוחרגת משימוש ברכב מנועי, ולכן אינה בבחינת תאונת דרכים, מאחר והתבצעה כשהרכב עומד.

 

האם מדובר ב"טיפול דרך" ברכב:

 

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד, משום שמדובר ב-"טיפול דרך", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד; לטענתו, הורדת שקי החול מן הרכב כדי להקל עליו בנסיעה, הינו בבחינת טיפול דרך שנעשה על מנת שהרכב ימשיך בנסיעתו באופן תקין. ב"כ התובע הפנה לפסק הדין ברע"א 372/10 הראל נ' ספיינוב, [פורסם בנבו] מיום 16.6.10, להלן: "עניין ספיינוב").

 

מאידך, טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי גם אם נקבל גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, עדיין אין המדובר בתאונת דרכים על-פי הגדרתה בחוק הפלת"ד, הואיל ואין המדובר "בטיפול דרך" כלל.

 

מקובלת עלי טענת הנתבעת ולפיה נסיבות התאונה אינן בגדר "טיפול דרך".

 

על מנת שתאונה תיחשב כ"תאונת דרכים" שאירעה תוך כדי "תיקון דרך" או "טיפול דרך", יש להוכיח קיומו של הרכיב ההכרחי של "הסיכון התחבורתי". רק אותו טיפול אשר נועד למנוע או להקטין את הסיכון התחבורתי, ונעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי, יחשב כ"טיפול דרך".

 

עד לעת האחרונה, נמנע בית המשפט העליון מלתחום גבולותיהם המדויקים של המונחים "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" (ראו רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ ואח' נ' יעקב ינטל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29/10/07, פסק דינו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין), ועל כן, לא היה פסק דין מחייב בסוגיה זו.

 

כן, בפסיקות הערכאות הנמוכות לא היתה אחדות דעים. (על שתי הגישות המרכזיות בפסיקה בסוגיה זו עמדתי בפסק דין ת"א 1334-05 שהירה חוארי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 19.5.09).

 

ביום  4.2.09 ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש העליון (כב' השופט ריבלין) ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] אשר הבהיר את המונח "טיפול דרך".

 

באותו מקרה בחן ביהמ"ש, בין היתר, את השאלה האם קשירת המטען על משאית לפני היציאה לדרך מהווה "טיפול דרך". נקבע, כי על מנת שטיפול ברכב ייחשב "טיפול דרך" כמשמעו בחוק, הוא חייב לענות על שלושה תנאים מצטברים: התנאי הראשון, הטיפול או התיקון חייב להתרחש לאחר תחילת הנסיעה, ואינו יכול להיות טיפול המתרחש במקום חניית הרכב טרם יציאה לדרך; התנאי השני, טיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי על מנת לאפשר את המשך הנסיעה; והתנאי השלישי הוא שלא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול ע"י אנשי מקצוע.

 

...

 

אין לומר כי העמסת שקי חול בכדי להובילם הביתה ולפרקם שם עונים על דרישות מבחני הפסיקה של "אירוע פתאומי". נראה, כי מלכתחילה תיכנן התובע להוביל את שקי החול לביתו, ולא לטלטל אותם עד למוסך בעפולה. והנה, בהגיע השקים ליעדם, ביקש התובע לפרוק אותם מתא המטען.

 

על-כן, אין מדובר בטיפול דרך כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

 

ועוד, התובע העיד כי בבוקר יום התאונה, חזר מעבודתו במשמרת לילה, נסע עם רכבו לחנות חומרי בניין בכפר מגוריו שיבלי, העמיס את שני שקי החול ברכבו וחזר הביתה; כן העיד כי התכוון לעשות בחול שימוש לצורך עבודות בגינת ביתו (ר' עדותו בעמוד 24 ש' 1-15). הנה אם-כן, אין המדובר אפילו לא בעצירה בדרך לצורך פריקת המטען, אלא בהובלת המטען ליעדו הסופי. העובדה כי התובע התכוון אחר כך להמשיך בנסיעתו למוסך בעפולה אינה מעלה ואינה מורידה.

 

אין אני מאמין לגרסת התובע כי החליט להוריד את שק החול בביתו משום משקלם הכבד ו/או משום שחשש כי החול יתפזר בתא המטען, בטרם ימשיך בנסיעתו למוסך בעפולה. הגיון הדברים אומר, כי יוריד את שקי החול בביתו, שזהו יעדם הסופי, בטרם ימשיך בנסיעה מכפר שיבלי למוסך בעפולה; מה גם, שהדבר לא היה כרוך בנסיעה מיוחדת, ארוכה, או בנסיעה למקום מרוחק אחר, אלא בנסיעה בתוך הכפר.

 

סוף דבר

לאור המקובץ, אין  נסיבות המקרה שלפניי מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. לפיכך, מתייתר הדיון בשאלת הנזק."