מתי מחייבת קביעת הנכות ע"י המל"ל?

רע"א 2687/14 פלוני ואליהו חברה לביטוח בע"מ נגד פלוני ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 13/7/2014

על ידי כב' השופט: צ' זילברטל

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת המחוזי שקיבל את בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום אשר דחה את בקשת המשיב 1, כי ייקבע שדרגת הנכות הכללית שנקבעה לו במסגרת הליכים במוסד לביטוח לאומי  תחייב בתובענה שהגיש נגד המבקשים ואשר מתנהלת על-פי חוק הפלת"ד?

בית המשפט העליון קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר העיון, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לאפשרות שאנהג בדרך הקבועה בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולאחר ששוכנעתי שלא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג כך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל.

סבורני, כי יש מקום להעמיד הלכה על מכונה בנוגע לשאלה, האם קביעת שיעור נכות הנעשית על-ידי ועדה רפואית של המל"ל ביחס לתביעה לקבלת גמלת נכות כללית, עשויה להיחשב כקביעה "על פי דין" כמשמעותה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, באותם מקרים בהם הוועדה הרפואית של המל"ל התייחסה בפועל לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, אף שהיא אינה נדרשת לעשות כן.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי מקום שבו "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים ... תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נאמר, כי יש לפרש סעיף זה באופן שלא כל קביעת דרגת נכות על-ידי גוף הפועל על-פי דין מחייבת לצורך התביעה, וכי הוראה זו חלה: "רק כאשר הגוף הפועל על-פי דין נדרש בזמנו לקבוע וקבע בפועל את דרגת הנכות העומדת בקשר סיבתי עם התאונה" (ר"ע 94/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754, 755 (1986), ההדגשה הוספה). מכאן, שכאשר הרשות הקובעת את דרגת הנכות אינה נדרשת לצורך הפעלת סמכותה לקבוע קשר סיבתי בין הנכות לבין אירוע כלשהו, אין מדובר במצב בו חלה הוראת סעיף 6ב. לפיכך, גם במקרה בו הוועדה הרפואית העמידה את נכותו הכללית של ניזוק על אפס אחוזים קבע בית משפט זה, כי אין קביעה זו נכללת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, שכן קביעה של ועדה רפואית תבוא בגדריו של סעיף זה "רק אם בעת הקביעה זו נדרשה לעניין הפגיעה בתאונת דרכים" (רע"א 2512/94 זר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מח(5) 657 (1995)). ודוק – כאשר נקבעה בוועדה רפואית נכות בשיעור אפס אחוזים, היה ניתן לטעון כי מה לי שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי, שהרי ממילא אין נכות, ומדוע שלא ייאמר שמדובר בקביעת נכות על-פי דין במובן סעיף 6ב. אף על-פי כן פסק בית משפט זה כי קביעה שנעשתה בגדר בירור תביעה לנכות כללית, כאשר זכות הנפגע לגמלה אינה קשורה לאופי התאונה בה נפגע (בשונה, למשל, מתביעה לנכות מעבודה), אינה בגדר קביעה על-פי דין, שהרי היא לא נדרשה כלל. בספרו של י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 516-515 (מהדורה רביעית, תשע"ג) נאמר, כי העמדה שלפיה אין מקום לדחות מראש את קביעתה של ועדה רפואית אשר נתנה דעתה על שאלת הסיבתיות במסגרת קביעת נכות כללית, רק מטעמים של היעדר סמכות - לא התקבלה בפסיקה ותחת זאת השתרשה העמדה לפיה "קביעת הנכות על פי דין מחייבת רק אם הגוף שקבע אותה נדרש לכך במסגרת תפקידו ולצורך תאונת הדרכים" (שם).

מכאן, שאין להשיב לשאלה האם קביעת ועדה רפואית נכללת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים על-פי מהלכה של הוועדה הרפואית בפועל, קרי - האם הוועדה בחרה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי; אלא יש לבחון האם כחלק מעבודתה וסמכויותיה, נדרשה הוועדה הרפואית להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי. ככל שהתשובה לכך היא בשלילה, כבענייננו, הרי שכל התייחסות של הוועדה לקשר הסיבתי היא בגדר קביעה "מעבר לצורך", כלומר קביעה שאמנם נכללה בחוות דעת, אך זאת מתוך הבנה שהיא אינה מהווה תשתית המתחייבת לצורך הכרעה בשאלה שעל הפרק. קביעה שנעשית "מעבר לנדרש", כמוה כאמרת אגב בפסק דין, אינה נושאת עימה תוקף נורמטיבי מחייב. כך גם ראוי שיהיה, שהרי קביעה כאמור לא בהכרח נעשית תוך הפעלת מלוא הזהירות והאחריות הנדרשת, שכן הגורם המחליט יודע כי אינו נדרש להכריע בסוגיה לשם הפעלת סמכותו. מכאן שקביעתה של ועדה רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין הנכות לבין אירוע תאונתי, הנעשית בגדר תביעה לנכות כללית, אינה מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אף אם עשויות להיות לה משמעויות אחרות (ראו, למשל, רע"א 466/92 עברי נ' צמח (29.7.1992)).

סיכומם של דברים, במסגרת קביעת נכותו הכללית של המשיב הוועדה הרפואית לא נדרשה, מתוקף תפקידה ולצורך הפעלת סמכויותיה, להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין נכותו לבין תאונת הדרכים בה היה מעורב. מכאן, שאף אם הוועדה התייחסה בפועל לשאלת הקשר הסיבתי – לא תחשב קביעתה כ"קביעת נכות על-פי דין" לצורך הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

בטרם סיום יש להתייחס ל"הערת" המשיב בתשובה לבקשת רשות הערעור בדבר חשיפת שמו של המשיב, לאחר שבכותרת לחלטה מיום 11.5.2014 צוין שמו כ"פלוני". המשיב מעיר, כי פרסום שמו לא נאסר בשתי הערכאות הקודמות וכי אין כל סיבה שלא לחשוף את שמו, כמו גם את שם המבקש 1.

לעניין זה יצוין תחילה, כי החלטת בית משפט השלום ניתנה בדלתיים סגורות (על-פי המופיע בגוף ההחלטה) ומכאן מאליו נובע איסור פרסום שמות בעלי הדין. שנית, יש לתמוה על עמדת המשיב (שהובאה מפי בא-כוחו ויש לקוות שהדבר נעשה על דעת אפוטרופסו) המוחל על פגיעה בפרטיותו וחשיפת העובדה שמדובר במי שנקבעה לו נכות נפשית גבוהה ומונה לו אפוטרופוס. לשם הזהירות, וכיוון שמדובר במשיב שהוכרז כחסוי, יוסיף שמו (כמו גם שם המשיב 2, אחיו ואפוטרופסו) להיות חסוי בערכאה זו על אף ה"הערה" האמורה, אלא אם כן יעמדו בא-כוחו ואפוטרופסו על רצונם בפרסום השם.

מאידך גיסא, לכאורה אין כל סיבה שלא יפורסם שם המבקש. נוכח העובדה שלכאורה התנהל ההליך בבית משפט השלום בדלתיים סגורות, רשאי המבקש להגיש עד ליום 21.7.2014 נימוקים להותרת איסור הפרסום על שמו. לא יוגשו הנימוקים – יפורסם שם המבקש.

סוף דבר, הערעור מתקבל ומבוטל פסק-דינו של בית משפט קמא, לפיו קביעת הוועדה הרפואית באשר לנכותו היציבה של המשיב בתחום הפסיכיאטרי תחייב בתביעה שהגיש לפי חוק הפיצויים, לרבות ההוצאות שנפסקו בגדרו, המבוטלות אף הן."

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.