איש הביטוח הימי נדב פרג הלך לעולמו

ביום ח' באב ה 4/8/2014, הלך לעולמו בטרם עת לאחר מאבק במחלה קשה, איש הביטוח הימי, נדב פרג, והוא בן 49 במותו.

נדב נפטר בארקנסקו שבארה"ב אליה נסע במטרה למצוא מרפה למחלה הקשה בה לקה. חברים אשר ליוו אותו ידעו לספר על מאבק גבורה שניהל במלחמתו במחלה.

נדב פרג, היה מוכר וידוע כמומחה בביטוח ימי ואווירי ושימש כמנהל המחלקה לביטוח ימי ואווירי בחברת הביטוח כלל  במשך 16 שנים.

נדב פרג היה חבר בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית ובכל שאלה או ויכוח שהתעורר בנושא מושגי ביטוח הקשורים לביטוח הימי נהגו לומר חברי הוועדה "נשאל את נדב פרג".

נדב פרג, גם השתתף בדיונים בוועדות של כנסת ישראל בנושאים הקשורים בביטוח ימי בשיתוף נציגות איגוד חברות הביטוח.

נדב פרג היה מרצה במסלול ביטוח שבמכללה האקדמית בנתניה ובמכללת עדיף. השאיר אחריו אישה, רות, וארבעה ילדים בשם דויד, מיכל, טל וליאור. בנו הבכור דוד התארס לאחרונה לרחל והמשפחה קיוותה, כי נדב יחלים ממחלתו ויוכל לחגוג עמם בחתונה.

נדב פרג הותיר אחריו אחים והורים, ריבה וד"ר משה פרג אשר שימש בעברו כמנהל בכיר בחברת הביטוח מנורה ולאחר מכן כמנכ"ל חברת הביטוח לה נסיונל מקבוצת הפניקס.

ד"ר משה פרג, שימש גם כמרצה במכללה לביטוח וחיבר ספר בנושא ביטוח משנה שראה אור בהוצאת המכללה לביטוח שליד אגוד חברות הביטוח וערך ספר בנושא הגיל השלישי.

בנוסף לידע העצום בביטוח ימי ואווירי וכשרון ההוראה, ניחן נדב פרג גם בכישרון כתיבה והוא מסר לפרסום באתר אגוד חברות הביטוח מאמר מפרי עטו בנושא הביטוח הימי הסוקר באופן מעמיק את נושא הביטוח הימי בישראל.

יהי זכרו ברוך.  

---------------------------------------------------------------------------------------------------

 דברים שכתב לזכרו של נדב, אבי בן חורין

פגישתנו הראשונה הייתה לקראת כניסתו תחום הביטוח הימי. התבקשתי לעזור בלימוד והכרת "השיוט" בין גלי הענף. לחדר נכנס בחור חסון, גבוה ומחייך. את התמונה הזו אי אפשר לשכוח. יחד עם זאת הוא הקרין נינוחות. הוא היה רגוע, הקשיב, שאל שאלות והיה נראה (לי לפחות) שהוא נהנה מהאתגר לחדור לתוך ענף ביטוח ייחודי זה, על כל הכללים הישנים שלו והשונים מחוקי היום יום המוכרים לנו.

לא חלפו הימים, והוא הזמין אותי להרצות בנושא בכנס שערך במסגרת סוכנות הביטוח בה עבד. שמעתי אותו מדבר והיה ברור לי שהוא מלא באהבה לסוג ביטוח זה, שאינו מוכר וידוע לכל.

הוא קיבל לידיו את המושכות בניהול המחלקה לביטוח ימי של "כלל", והקשר בינינו התהדק. הוא ידע לבקש / לדרוש בעדינות אופיינית את הרחבת הפעילות.

הוא הבין היטב את הכיסוי הביטוחי ולא פעם ישבנו ודנו ואף התווכחנו על המהות בסעיף זה או אחר, ולזכותו יאמר שהגיע תמיד לסיכום שהיה מקובל על שני הצדדים. הוא לא כפה דעתו, הוא ידע לקבל את דעת האחר, הסכים להודות בטעות (די נדיר במקומותינו), אך גם היטיב לשכנע בצדקתו.

בהתייחסו לדעותיהם של אחרים בענף, שלעיתים היו בניגוד מוחלט למחשבתו , הוא התנהל (התרשמותי שלי בלבד) בכבוד לאחר, והיית יכול לחוש שזו אכן דרך הפעילות הנהוגה על ידו ולא העמדת פנים.

אחת המטלות שהוא לקח על עצמו הייתה קרובה לליבו, ואיננה נפוצה בין העוסקים במלאכה, הייתה לימוד הנושא בפורומים שונים. לא אשכח את פגישתנו בצהרי יום, לאור בקשתו שאגיע, כאשר נושא השיחה לא צוין מראש. שוחחנו על הא ודא, ואז באופן חד הוא הישיר מבט והבהיר לי את המצב הבריאותי, ביקש ממני להחליף אותו כמרצה במכללה בנתניה. אני מניח שהוא העריך מה תהיה התשובה, אך החיוך (הקבוע) התרחב כשעניתי בחיוב.

הוא שוחח איתי על המאבק שניהל לטובת תלמידיו שלא הצליחו בבחינות לקבלת רישיון סוכן בביטוח ימי. היית יכול להבין ממנו שהוא מרגיש כאילו הוא זה שהשתתף בבחינה ואינו מוכן לקבל את התוצאה השלילית. למיטב ידיעתי הוא הצליח לשכנע את הנוגעים בדבר בצדקת טענותיו נדב ידע להעריך את הסוכנים שעובדים עימו. יזם  ארגן וביצע מספר מפגשים בעבורם לשם הרחבת הידע והקשר הישיר בין כל המעורבים בצורה מעוררת הערכה מפגש האחרון היה צפייה במרוץ ה"פורמולה" בירושלים, כאשר ביטוח היבוא של כלי הרכב המשתתפים באירוע בוצע באמצעותו.

נדמה לי שאפשר לומר שבהקשר לכך , הוא פעל באופן ייחודי.

גם בנושא המקצועי הוא ידע לנקוט פעילות חריגה והדוגמא הבולטת שלו הייתה אימוץ תנאי הביטוח הימי החדשים של 2009 באופן גורף על כל הפוליסות התקפות באותו מועד בחברה וכמובן כל הפוליסות החדשות.   

אם נרצה לראות דוגמא נוספת לחשיבה האחרת ולאופי המיוחד של נדב, נוכל להיזכר בארגון מסיבת הפרידה למנהל מחלקה ימית "מתחרה" (אלברטו ליאוצי מ"אליהו").

הוא העלה את הרעיון , וביצע אותו בדירתו הפרטית , על אף  שנושא הבריאות אינו עוזב אותו .

מי יכול היה להעלות על הדעת עריכת מחווה שכזו מצד כל המעורבים בביטוח ימי לאורך שנות הפעילות ( מנהלי מחלקות , שמאים , סוכנים, עו"ד ואחרים)? בתור מי שהינו חלק מהענף המיוחד הזה כבר שנות דור (וקצת יותר) איני יכול להעיד שזה היה מעשה יחיד ומיוחד (וגם של אצילות נפש) ואין לי ספק שהכל חושבים כך.

נדב היה בן אנוש כרובנו, עם רצונות  שאיפות, דעות ומחשבות, אך הייתה לו גם היכולת להתעלות מעל הדברים הקטנים ולהמשיך קדימה עם חיוך.

אנחנו לא יכולים לחייך היום!   

_________________________________________________________

דברים שכתב לזכרו של נדב פרג, חברו, אהרן פוירשטיין

אנשים נוסעים לקצווי עולם כדי למצוא מורה רוחני.

ואני הכרתי מורה אחד כזה. והוא היה לי חבר.

בתשעה באב נפטר, ויום אחר כך נקבר כאן. בתל אביב.

אנשים נוסעים לקצווי עולם, ואני הכרתי אחד שגר כאן, איתנו.

לא במקדש לא במנזר, לא בישיבה, נדב פרג- נדי, עבד בחברת ביטוח. צנוע ופשוט ומעולם לא התיימר להורות.

הביטו בתמונה הפשוטה הזאת, בתוך התפרצותה של מחלה, ותנו לחיוכו לכבוש אתכם.

כזה הוא היה.

עם חיוך מנצח, חיוך תמידי מנצח, עם נדיבות ורוחב לב שקשה לתאר.

'תמים', ספדו לו, 'נטול כל זיק של רוע'.

אני קורא את כל היוזמות להורדת מפלס האלימות, העוינות, השנאה,

ואני צוחק: חי כאן בינינו איש, שלכל המלים הללו לא היתה משמעות בעבורו.

כותב ובוכה. חומו וחיוכו, היו ממיסים את הקשה שבאבני הלב.

כאן באופן מסורתי, מגיעה השבועה- איני מגזים, איני מקצין. כזה היה.

נדי איננו.

נדי עבר טיפולים קשים ואת כולם צלח עם מבט מפוכח ובו בזמן באופטימיות מזהירה, בחיוך כובש, באהבה.

כשבנו המקסים שאל את נדי אם הוא רואה משהו טוב במצב הזה, נדי ענה- ודאי- טוב שזה אני, לא אתם.

נדי האהוב.

המונים באו ללוויה. מזועזעים, כואבים, ואת נדי ראיתי שם איתנו, והוא לא הפסיק לחייך. מצטער בשבילנו ובו בזמן מחייך-

כי החיוך של נדי, לא היה טקטיקה, החיוך שלו היה דרך חיים, אמונה מוחלטת בעליונותם הבלתי ניתנת לערעור של הטוב, הנכון הישר- בנצחונה הברור מראש של האהבה.

מעולם לא היתה ברורה לי כל כך ההרגשה- נדי כאן. איתנו. ממשיך לשדר את כוחות האהבה החום והשמחה שלו. הוא כאן, מעניק אותם לכל מי שרק יסכים לשמוע לכל מי שרק יצליח להתאושש מן הכאב, והכאב נורא, מפלח את הנשמה, צורב.

נדי. קשה לאבד אדם דומיננטי כל כך. קשה לחייך כשחלק מהותי כל כך מן החיים הולך כמו ללא שוב. ואני מעיז לומר- נדי גם שלי. כן, היית קודם כל איש משפחה, בן זוג ואב ובן ואח, ולהם היית הכל, אבל גם שלי היית, מבטא נאמנות ללא סייג לכל חבר- גם אם מלפני שלושים שנה. נדי, קשה לי פרידתך, ועם זאת כל כך יקרה לי דמותך והיכרותך. ואני מכיר תודה על חברותך שפיצתה בלי שום קושי על פערי זמן ומרחק, על היותך אדם מופלא שכזה. ואני יודע שהיא תפצה גם על המרחק הזה בין העולם לשלנו לעולם שמעבר. קשה לנו , חבריך נדי- ופי רבבות מונים קשה לבני משפחתך לוותר על נוכחותך הקרובה, על תמיכתך המופלאה, על לבך וישותך, קשה להפרד ממך.

אבל החיוך שלך נדי- אני מרגיש אותו כאן. אני יודע שהוא כאן, הוא ממש כאן, והוא חי בפשטות את הישר הטוב והנכון,

חיוכך המופלא אומר, חי, מצווה וממשיך לתת אהבה.

זו הפעם הראשונה שאני מבין במעט גם אם עדיין כל כך קשה לי, את צחוקו של ר' עקיבא כשראה את בית המקדש חרב.

חיוכך, נדי, חי בתוכי והוא מחייך, והדמעות שלי מתערבבות בחיוך הזה, ומחייכות איתו כואבות ומחייכות- שהרי בחיוכך הן יודעות בוודאות מוחלטת את נצחונה הברור של הרוח, את נצחונו הגמור של הטוב, את עליונותה של השמחה, את שלטונה של האהבה.

נדי האהוב, קשה ומייסרת פרידתך, אבל אתה כאן, עם כולנו. מורה רוחני גדול שלי, לא מוותר עליך לרגע.