רע"א 4395/14 מרדכי כהן ויניב גביש נגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 19/8/2014
על ידי כב' השופט: א' רובינשטיין
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על פסיקת המחוזי שדחה את הערעור על פסיקת השלום לפיה העיקול על כספי המבוטח שהוטל לפני המחאת הזכויות לטובת עורך הדין של המבוטח קודם להמחאת הזכויות?
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
" לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הישיר של הצדדיים למחלוקת, ואין המקרה שלפנינו - חרף האדרת העקרונית שהמבקשים מנסים להעטות עליו - בא בגדר האמור. בסופו של יום, בקשה זו נשענת על שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד על פי הנסיבות הייחודיות של המקרה. לפנינו איפוא ערעור נוסף, משלא נשאה התוצאה חן בעיני המבקשים, אף שאפשר להבינם בנסיבות, ובודאי את עורך הדין.
אומר מה לגופם של דברים. סעיף 68 לחוק עניינו מעמד הצד השלישי:
"68. בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייה למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".
כאמור בסעיף 68, החוק מקנה לצד שלישי זכות תביעה ישירה נגד מבטח האחריות, ויוצר איפוא יריבות ישירה בין הצד השלישי לבין המבטח. הקניית הזכות לניזוק לתבוע את המבטחת, אף שלא כרת עמה חוזה, נועדה להבטיח שמי שסבל נזק אכן יזכה בפיצוי; התשלום הישיר לניזוק מפשט את ההליך וחוסך הוצאות (ראו ש' ולר חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 כרך ב 361, 421 (2007)). עם זאת, הוראת הסעיף מקנה למבוטח זכות להתנגד לפיצוי הניזוק על-ידי מבטחתו. זכותו של הצד השלישי לפי סעיף 68 לחוק מתקיימת "בין שני קטבים – עקרון היריבות הישירה כלפי המבטח מזה, וזכות ההתנגדות של המבוטח מזה" (י' אליאס דיני ביטוח (מהדורה שניה) כרך ב 1153, 1156 (2009)); אלא שאין למבוטח זכות וטו כלפי תשלומים לצד השלישי. סעיף זה ברכה ככלל בקיומו, בחסכון ההתדיינויות ובעשיית צדק. כאמור, המבקשים ניסו לפרש את סעיף 68 בנידון דידן באופן בו לא היה כלל מקום, לטענתם, שהמבטחת תשלם לנושי המבקש את כספי הפיצויים.
ואולם, במקרה דנן, מעבר לעובדה שהמבטחת כבר שילמה לנושי המבקש את כספי הפיצויים בהתאם להוראות שנתן בית משפט השלום, דומה כי בדין קבעו בתי המשפט הקודמים שגוברים העיקולים אותם הטילו נושיו של המבקש, על המחאת הזכות המאוחרת שנתן המבקש לעורך דינו לאחר מתן פסק הדין בתביעה הנזיקית שהגיש. כיון שסבורני כי בדין נקבע כאמור, לא מצאתי מקום להידרש כעת, בגלגול שלישי, לטענות שהעלו המבקשים, החוזרות למעשה על הטענות שטענו בבתי המשפט הקודמים. אכן, המבקשים עשו כל שלאל ידם כדי לשנות את התוצאה שלפיה לאחר סיום הטיפול בתביעת המבקש, לא יקבל עורך הדין את שכרו על עמלו, דבר שיש להצר עליו כשלעצמו. ואולם, חוששני, כי הדרך שננקטה כדי לעקוף את נושיו של המבקש ולמלט מחזקתם את כספי הפיצויים, אינה הדרך היעילה להבטחת שכרו זה. בשולי הדברים אציין כי טענות המבקשים בנוגע לרכיבים מסכום כספי הפיצויים שלא ניתן לעקל – מקומן במסגרת התיק ההוצאה לפועל.
כאמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור."
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
