התיישנות תביעה נגד הנהג ונגד המבטח

תא (ת"א) 22770-05-13‏ ‏ פלוני  נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 18/8/2014

על ידי כב' השופטת: חדוה וינבאום וולצקי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הבקשה לדחיית התביעה של נפגע בתאונת דרכים על הסף שהגישה חברת הביטוח?

בית המשפט קיבל את הבקשה

מתוך פסק הדין:

"דין התביעה להידחות בהתאם להוראת תקנה 101 (3) לתקנות.

ראשית, על פי ההלכה הדרישה למתן פסק-דין כנגד המבוטח, שבמרבית המקרים הוא הנהג, היא דרישה מהותית ולא דרישה פורמאלית כפי שביקשה להציג ב"כ התובע.

בהלכת צאיג נדרש בית המשפט להבדל במשטר המשפטי שנוצר עם כניסתו של חוק הפיצויים לתוקף. למול ההבדלים שמצא כב' השופט ברק (כתוארו אז) הוא קובע:

"כבעבר כן עתה, הביטוח אינו מכסה את הנזק, שנגרם לניזוק, אלא את אחריותו של הנוהג, וכבעבר כן עתה, חובת המבטח היא לשלם לזכאים על-פי פסק הדין, שניתן נגד הנוהג המבוטח. אכן, סעיף 19 לפקודת הביטוח – אשר הוא המקור לחובתו של הניזוק לקבל פסק-דין נגד המזיק – נשאר בעינו, והוכנס בו אך שינוי שאינו נוגע לענייננו.... עם זאת, במקרה אחד חרג המחוקק מגישתו המסורתית וקבע קשר משפטי ישיר בין הניזוק למבטח בלא צורך בפסק-דין נגד המבוטח.  מקרה זה עניינו בהטלת חובה על חייב בפיצויים לשלם "תשלום תכוף" לניזוק..."

בפרשת אלטיף מבהיר בית המשפט כי לצורך תביעה מכוח חוק הפיצויים די לתבוע את בעל הרכב שהתיר את השימוש ואין חובה לתבוע דווקא את הנהג כדי להגיע אל המבטח. כב' השופטת נתניהו מתייחסת לדרישות סעיף 19 לפקודה על רקע מקרה שבו בעל רכב הוא מעבידו של המשתמש, כפי שהיה אכן במקרה אלטיף. מקום, דוגמת אותו מקרה שם, שבו נתבעו המבוטח והמבטחת די בהם גם אם לא נתבע באופן ישיר הנהג שעשה שימוש ברכב מטעמו של המבוטח שהיה מעבידו במקרה שם.

...

על פי האמור בהלכות אלו וכן על פי דעת המלומדים פרופ' ידין ופרופ' פרידמן שהובאו לעיל מפי ב"כ הנתבעת, היותו של המבוטח או הנהג נתבעים בתביעה, ובהמשך מתן פסק דין נגדם, היא תנאי סף לחיובה של המבטחת בפיצוי הנפגע.

מכאן שכל טענות ב"כ התובע כאילו עסקינן בטענה פרוצדורלית או בפגם טכני שניתן לריפוי דינן להידחות.

גם הטענה לפיה התביעה אינה מתיישנת כל עוד לא המציאה המבטחת את פרטי המבוטח או הנהג – דינה דחייה.

ראשית, על התובע הייתה מוטלת החובה לברר את פרטי הנתבעים הנדרשים בתביעתו עובר להגשת התביעה, כפי שנדרש כל תובע בכל תביעה אזרחית. בתגובה לבקשה ציינה ב"כ התובע כי התובע נפגש מידי פעם עם הנהג ואזי נשאלת השאלה מדוע לא בירר עימו את פרטי הבעלים של הרכב או זהות המבוטח לאורך כל אותן שנים שחלפו מאז התאונה ועד להגשת התביעה.

שנית, מתוך אישור המשטרה, שצורף לתביעה, עולה לפחות זהותו של הנהג. אם הייתה התביעה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות כנגד הנהג הרי שלמעט במקרה שבו נטען על ידי בעל הרכב כי לא התיר את השימוש, די בתביעת הנהג לצד המבטחת כדי להכשיר את התביעה כנגד המבטחת.

שלישית, במקרה שבפניי אף לא ניתן לטעון כי התובע והוריו לא היו מסוגלים לפעול לאיסוף הנתונים לצורך הגשת התביעה מחמת חוסר מסוגלות. מתוך כתב התביעה עולה כי התובע והוריו פעלו באופן נמרץ והשקיעו מאמצים רבים על מנת לקדם את עתידו של התובע כספורטאי בענף הטניס. כשם שהורי התובע ידעו לפנות לגורמים בחו"ל לרבות מכללות מתמחות בספורט זה, כדי לבדוק אפשרויות שהתובע יגיע ללמוד בהן, כך יכלו לטפל בהגשת התביעה על הכרוך בכך ולא להמתין עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות.

לכך יש להוסיף את העובדה שכאשר הועלתה טענת הנתבעת לראשונה ובעת מתן ההחלטה ולפיה על ב"כ התובע להגיב לטענה בדבר צירופו של הנהג, טרם התיישנה התביעה. על כן, לו הייתה פועלת ב"כ התובע מיד (בטווח של 12 ימים) כי אז לא היינו נדרשים לדיון כאן. זאת בעיקר כאשר אישור המשטרה הוצא כבר בשנת 2011.

מטעם זה אף לא ראיתי ממש בטענת ב"כ התובע כי אשם מוטל  על הנתבעת שהתעכבה עם הגשת כתב ההגנה. גם לאחר הגשת כתב ההגנה עוד היה סיפק בידי התובע לתקן תביעתו.

הוא הדין באשר לטענה כי בשלב המשא ומתן שבין ב"כ התובע למבטחת בטרם הוגשה התביעה לא התריעה המבטחת כי יש בעיה בחבות. המבטחת לא יכלה באותו מועד שטרם הגשת כתב התביעה לחשוב כי התובע יגיש תביעתו שלא בדרך הקבועה בדין ולהתריע לפניו כבר עובר להגשת התביעה כיצד עליו להגישה. יתרה מכך הנתבעת נהגה כשורה כאשר מיד בהזדמנות הראשונה, היינו עם הגשת כתב ההגנה, העלתה את הטענה כי יש לתבוע את הנהג.

כך גם לא ניתן להיבנות מן העובדה שהנתבעת העלתה טענות באשר להעדר תביעה כנגד הנהג ובמקביל טענה לגופה של תביעה, שהרי מטרת הטענה המקדמית הייתה לאותת לתובע לתקן את תביעתו ואזי יהיו רלוונטיות כל יתרת הטענות לגופה של תביעה.

אין זאת אלא שהתובע בחר לשבת בחיבוק ידיים בכל הנוגע לטיפול בתביעתו זו ותחת זאת עסק בבניית הקריירה שלו כשחקן טניס עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות. אזי הגיש תביעה רק כלפי המבטחת אשר על פי הדין דינה דחיה, ואז בושש בתיקון הפגם עד כי לא ניתן לרפא אותו יותר.

גם הטענה כאילו לנתבעת לא ייגרם כל נזק אם יותר תיקון כתב התביעה אין בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אמנם "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או בר-מינן" כדבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ' (3) 477 בעמ' 479 מול האות ה'. אך יחד עם זאת מקום שעלולה להיפגע זכות מטריאלית של בעל דין, כהגדרת כב' השופט ברנזון באותה פרשה, כי אז לא תותר אותה סטייה מן הכללים.

מקום שמדובר בטענת התיישנות זכאי הנתבע לעמוד על זכותו שלא לנהל הליך כלל ולא להיות כלל חשוף לתביעה נגדו. אין מדובר במתן אפשרות לחזור מאמירת "אלה עדי" ולהשמיע עד נוסף בהליך שכבר מתנהל, כפי שהיה בפרשת ששון נ' קדמה. ראה בעניין זה דבריה של  המשנה לנשיא כב' השופטת נאור בעניין רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה וגילה אלינובק, מיום 11.5.11 בסעיף 11 לפסק הדין בעת דיון בתיקון כתב טענות:

"ואולם, לגישה הליברלית הנהוגה, בדרך כלל, בסוגיית תיקון כתב תביעה, קיימים חריגים. בין חריגים אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה, והאפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת התביעה מחדש – דוגמת טענת התיישנות (ראו: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4), 126; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 2.7.2006))"

כן ראה דבריו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין ע"א 13245-03-12 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחמד טאהא ואח', מיום 15.6.12 מפי סגן הנשיא כב' השופט י. כהן ובהסכמת שני חבריו להרכב, בסוגיה דומה לענייננו.

בענייננו אין חולק שאם הייתה התביעה מוגשת לראשונה במועד שבו התבקש התיקון הרי שהייתה נדחית מחמת התיישנות. מכאן שלא ניתן לומר שלנתבעת לא ייגרם נזק אם ייעתר בית המשפט לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת הנהג או המבוטח.

סוף דבר

משהתביעה כלפי נהג הרכב ו/או המבוטח התיישנה ולא ניתן לתקנה – כי אז דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להידחות על הסף."