אחריותו החוקית של יצרן מכשיר אדים

תא (קריות) 21417-02-10‏ ‏ אליה נוי נ' ‏LORAC‏ ידע פלסט בע"מ

בית המשפט: השלום בקריות

פסק הדין ניתן ביום: 31/8/2014

על ידי כב' השופט: דאוד מאזן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה כנגד היצרן (וחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות המוצר) לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה משבירת מכשיר אדים מתוצרתו ושפיכת מים רותחים על הנפגעת? האם יש לחייב את ההורים ברשלנות תורמת?

רקע: התביעה הוגשה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם – 1980, ולחלופין, לפי פקודת נזיקין [נוסח חדש].

בית המשפט קיבל את התביעה 

מתוך פסק הדין:

"אין מחלוקת בין הצדדים כי נתבעת מס' 1 הינה יצרן כהגדרתו בחוק. סעיף 2(א) בחוק מוצרים פגומים קובע: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". העולה מהוראה זו שתנאי להטלת אחריות על היצרן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים הוא, שהמוצר גורם הנזק יהיה מוצר "פגום", כאשר סבירות הליך הייצור והבקרה אינו מבחן הרלוונטי לבחינת קיומו של הפגם. 

הגדרת מוצר פגום  מפורטת בסעיף סעיף 3 בחוק מוצרים פגומים שקובע:

"(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

(2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.

(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".

ישראל גלעד במאמרו "אחריות חמורה למוצרים" מחקרי משפט ח 179 (1990, מסכם את נושא האחריות החמורה למוצרים כך: "ייחודה של האחריות החמורה למוצרים, בהשוואה לרשלנות, הוא בכך שסבירותה של ההתנהגות אינה מהווה עוד תנאי הכרחי להטלת אחריות על היצרן...מוצר ייחשב לפגום כאשר הוא יוצר סיכון בלתי סביר. בסוג זה של אחריות חמורה נותרת אמנם דרישת הסבירות על מכונה אך מושאה משתנה – לא התנהגות היצרן אלא הסיכון שיצר. ביטויו של שוני זה הוא בכך שהמידע המשמש את הערכת סבירות הסיכון אינו מוגבל עוד למידע שיצרן סביר יכול היה לרכוש בעת יצירת הסיכון. באשר לסבירותה של ההתנהגות – זו אינה שוללת אמנם את האחריות אך עדין ניתן לראות בה שיקול לגיטימי בהערכת סבירותו של הסיכון" (עמ' 202).

המומחה מטעם התובעת ציין בחוות דעתו שמדובר בפגם תכנוני בשל העובדה כי צורתו ההנדסית מאפשרת הפיכת המתקן בקלות וכי והיחס בין שטח הבסיס של המכשיר לגובהו אינו מתאים לצורכי השימוש. פגם התכנון, להבדיל מפגם הייצור, הוא פגם של האבטיפוס גופו ולא של המוצר שבפני שהוא יחידת מוצר שיוצרה בהתאם לאבטיפוס. כאשר תכונותיו של מודל התכנון, יוצרות סיכון בטיחותי העונה על הקריטריונים של האחריות החמורה . שורש הבעיה כפי שציין המומחה מטעם התובעת הוא במודל התכנון ולא בייצור בסטייה ממודל התכנון וקבלת עמדת המומחה מטעם התובעת, הופכת את כל המוצרים שיוצרו  על ידי היצרן בהתאם למודל התכנון, כקו יצור למוצרים פגומים באשר הם. עיינתי בחוות הדעת מטעם התובעת בכל הקשור לטענה זו של פגם תכנוני, ולא מצאתי לאמצה כלל ועיר. חוות הדעת ביחס לטענה זו היא כללית, ללא חישובים ואין בה כל בסיס הנדסי מבוסס מדוע התכנון בצורה ההנדסית הנדונה הוא תכנון פגום. טענתו של המומחה, ללא עריכת חישובים מטעמו, ללא הסבר משכנע למהות הטענה ואף ללא השוואה למוצרים אחרים, היא לוקה בחסר ואינה מפורטת ואין בידי לקבל טיעון זה.

אי לכך תישאל השאלה האם המוצר מוחזק כמוצר פגום  מכוח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק? משמע שבנסיבות העניין נדרשות הוראות שימוש בו הנוגעות לבטיחות והן נעדרות או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה בו, כאמור בסעיף 3(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים. מכשיר האידוי מסייע ומקל בנשימה ומיועד לשימוש גם עבור קטינים. המכשיר נשוא התביעה הינו מכשיר אידוי חם הכולל גוף חימום. המכיל שלו בנוי משני חלקים מחוברים ביניהם ועשויים פלסטיק. העובדה כי מדובר במכשיר  שהמיכל בו בנוי משני חלקים ולא חלק אחד שלם, שעשוי מחומר פלסטיק, ומיועד לשימוש גם למבוגרים ובעיקר לקטינים. דרוש הוראות ההפעלה והבטיחות חייבים להיות מפורטים וברורים. למכשיר צורפו הוראות שימוש דלות והאזהרות היחידות שהוציא היצרן והובלטו נגעו להוצאת התקע מהשקע שבקיר בטרם הפרדת יחידת החימום לצורך מילוי במים, ואין לכוון זרם הקיטור יש לחולה ואיסור הזזת המאייד תוך כדי שימוש. מדובר בהוראות שימשו והפעל ואין הוראות בטיחות מפורטות שיזהירו וימנעו את הסכנות. היצרן כלל הוראה בסעיף 5 ל-ת/5 ולפיו: " יש לשים את המאייד נמוך יותר משטח מיטת החולה ולא יותר מדי קרוב למיטה."

מעבר להוראה עמומה זו אין הוראות ולא ברור אם הוראה זו קשורה בהוראות ההפעלה או חלק מהוראות האזהרה, אך ברור כי סכנה של נפילה וסכנה של התפרקות קיימת, ועל כן היה על היצרן לטעמי לציין את הגובה המקסימלי בו יש להחזיק את המכשיר ונפילתו לא תביא להתפרקות המיכל ולהזהיר כי מגובה מסוים כל נפילה עלולה להביא להתפרקות המיכל ועל קיומה של סכנת כוויה עקב כך.. המיכל העשוי פלסטיק, אך לא ברור פלסטיק זה איזה מידה של סיבולת וחוזק יש לו כדי להתמודד עם עומס עקב נפילה. לכן היה מקום לקבוע גובה מקסימאלי והוראות ביחס להפעלתו  והסכנות הנובעות מהתפרקותו המיכל שתגרום לפליטת מים חמים שיגרמו לכוויות. מותר לתכנן מכשיר אידוי הכולל שני חלקים מחוברים, אך נוכח החומר מהם עשויים שני החלקים ובשים לב לחוליה המחברת ביניהם, פינים שגם הם מפלסטיק לא היה מקום להסתפק בהוראה שיש לשים את המאייד נמוך יותר משטח המיטה, שעה שברור שהלול או המיטה של פעוטות היא גבוה ממיטה רגילה ולא נקבע גובה מרבי שממנו והלאה כל נפילה תביא להתפרקות המיכל.

בע"א 288/79 "דרוקר זכריה" חברה קבלנית לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פרילוצקי ציוד לבנין בע"מ, פ"ד לה(2) 342 נקבע "מוצר, שאינו מלווה בהוראות שימוש מתאימות ובמקום בולט, שיהא בהן לשמש אזהרה לתודעת המשתמשים בו בפני הסיכונים הכרוכים בו, כמוצר פגום ייחשב. אכן נכון, כי כאשר המדובר בסיכון גלוי וברור, שכל הדיוט יכול לעמוד עליו בלי אזהרה מיוחדת, אפשר יהא לוותר עליה..."  במקרנו לא מדובר בסיכון ברור וגלוי שכל אדם  מודע לסיכונים אלו. מדובר במכשיר רפואי , מכשיר הבנוי משתי יחידות עם חיבור העשוי פלסטיק, לא בידיעת בני האדם, הסכנות של נפילה מגובה ומתי המוצר יש ביכולתו לעמוד בפני נפילה זו ומה המרחק המרבי שבו ניתן, להעמיד מכשיר זה לשימוש, וכי עם נפילה בעומס מסוים, יכולה להוביל להתפרקות וגרימת כוויות. העדר כל אזהרה בנדון והוראות שימוש מתאימות, הופך את המוצר למוצר לא מתאים.

מכשירי האידוי נחלקים לשניים מכשיר אידוי קר שאין בו גוף חימום ואינו מבוסס על חימום מים עד לשלב הרתיחה ומכשיר אידוי כדוגמת המכשיר נשוא התביעה המבוסס על חימום המים  והכולל גוף חימום. מים רותחים הם "דבר מסוכן" העלול לגרום לכוויות (השוו: ת"א (ת"א) 222095/02 (פלונית) קטינה נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל (4.2.2007); ת"א (רח') 3368/05 תקוה יחזקאל נ' בית שמואל האגוד העולמי ליהדות מתקדמת (7.2.2010) . נתבעת מס' 1 כיצרנית למכשיר שבעת הפעלתו אוגר בתוכו מים רותחים, חייבת להזהיר ולקבוע הוראות בטיחות ביחס לשבירת המכשיר או הוראות המקדמות מפני סיכון זה, בפרט כאשר מכשיר זה מיועד גם לשימוש עבור קטינים. ההוראות שניתנו אין בהם מענה לסכנה זו. על היצרן, נוכח סוג החומר שנעשה בו שימוש –פלסטיק, שעה שלא ידועה דרגת הקשיחות של חומר זה, היה חייב לתת הוראות ביחס לגובה המרבי, והוראות שמזהירות מפני שבירה והתבקעות החלקים נוכח הרכבו הכולל שני חלקים ואף הפינים המחברים עשויים פלסטיק.

מומחה התובעת התייחס  לכך בחוות דעתו , והנני מסכים עם קביעתו, כי היצרן לא כתב הוראות בטיחות אלא הוראות הפעלה ולא הזהיר בדבר סיכונים הכרוכים בשימושו מסוג זה כגון סיכון הכוויה שתנבע מפליטת מים חמים ושפיכתם על המשתמש (ראו עמ' 3 ת/3); וגם בעמוד 4 לאותה חוות דעת. מומחה הנתבעת ביחס לטיעון זה לא סיפק מענה הולם או מענה בכלל, למרות שהתייחס ליתר הטענות. ברור שהוראות הקיימות הן הוראות הפעלה למכשיר אך אין הוראות בטיחות בתוך ההוראות הנ"ל המזהירות את סכנות ההתפרקות שתגרום בהימצאותם של מים חמים לכוויות ונזקי גוף.   

נוכח קביעה זו מתבקשת המסקנה כי חלה החזקה מכוח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק שמסווגת מוצר כזה כמוצר פגום. הוכח בפניי ושוכנעתי, כי לו היו מצורפות למכשיר הוראות שימוש בדבר הסיכון לשבירת  המכשיר או להתפרקותו עקב נפילה מגובה ותוך כדי ציון הגובה המרבי בו יש לשים את המכשיר, תאונה זו הייתה נמנעת.

ביחס לתחולת הוראת סעיף 3(ב) לחוק  כבר נפסק בבע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1) 45 כי "הנטל להוכיח קיומו של פגם במוצר רובץ על התובע, גם על פי חוק האחריות. אמנם מקל החוק במידה מסוימת את הרמת אותו נטל בקובעו, בסעיף 3(ב) לחוק האחריות, כי "חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין" (סעיף המקביל למעשה לסעיף 41 הנ"ל לפקודת הנזיקין). אך היא הנותנת שהנטל אכן נשאר על כתפו של הנפגע, אם כי ניתן להרימו בעזרת ראיות נסיבתיות. אם מוכח, שאכן היה המוצר פגום, ושכתוצאה מכך נגרם נזק לתובע, רק אז מוטלת האחריות על היצרן, בכפוף להגנות המנויות בסעיף 4 לחוק האחריות" .

מכשירי האידוי נחלקים לשניים מכשיר אידוי קר שאין בו גוף חימום ואינו מבוסס על חימום מים עד לשלב הרתיחה ומכשיר אידוי כדוגמת המכשיר נשוא התביעה המבוסס על חימום המים  והכולל גוף חימום. מים רותחים הם "דבר מסוכן" העלול לגרום לכוויות (השוו: ת"א (ת"א) 222095/02 (פלונית) קטינה נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל (4.2.2007),; ת"א (רח') 3368/05 תקוה יחזקאל נ' בית שמואל האגוד העולמי ליהדות מתקדמת (7.2.2010), בע' 7). נתבעת מס' 1 כיצרנית למכשיר שבעת הפעלתו אוגר בתוכו מים רותחים, חייב להזהיר ולקבוע הוראות בטיחות ביחס לשבירת המכשיר או הוראות המקדמות מפני סיכון זה, בפרט כאשר מכשיר זה מיועד גם עבור קטינים. ההוראות שניתנו אין בהם מענה לסכנה זו. על היצרן, נוכח סוג החומר שנעשה בו שימוש –פלסטיק, שעה שלא ידועה דרגת הקשיחות של חומר זה, היה חייב לתת הוראות ביחס לגובה המרבי, והוראות שמזהירות מפני שבירה והתבקעות החלקים נוכח הרכבו הכולל שני חלקים ואף הפינים המחברים עשויים פלסטיק.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בתצהירים ובחוות הדעת, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי נסיבות המקרה אינן מתיישבות יותר עם המסקנה כי המכשיר  היה פגום מאשר עם המסקנה כי היה תקין. מדובר באירוע נפילה מגובה של כ 60 ס"מ אין בידי הכלים ואף לא הובאו נתונים כדי לקבוע ממצא ביחס לכך. 

אחריות ההורים לתאונה;

אשר לטענת ההורים כי לא היה מקום לחייבם, אפילו נמצאה רשלנות תורמת, עקב סעיף 22 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). בסעיף 22 נקבע: "ההורים לא יישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין". 

נראה כי בסעיף זה הכוונה היא לאחריות ההורים כלפי הקטין, וזאת להבדיל מאחריותם בהשתתפות כלפי צד ג' בגין נזק בו הוא חויב. סעיף 84(א) בפקודת נזיקין קובע זכות השתתפות לכל מעוול מכל מעוול אחר שחב או שהיה חב אילו נתבע על אותו נזק. בספר דיני  תורת הנזיקין הכללית  ג. טדסקי (מהדורה שנייה, 1976), נדרשו המחברים לפרשנות המושג "מעוול שאילו נתבע היה חב" ולשאלת דינו של מזיק שלא נתבע בשל חסינות דיונית. דעת המחברים הייתה כי מזיק כזה חב למרות שתביעת הניזוק נגדו הייתה נדחית (ר' שם, בעמ' 496-495 ובעמ' 503-500).

גם הפסיקה פסעה בכיוון זה. בת"א (מח'-חי') 713/77 נעאמנה נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ב(1) 397, 407-406 (1977) התייחסה כב' השופטת שטרסברג-כהן לאמרת אגב בע"א 587/73 של כב' השופט שמגר בעניין סעיף 22 בחוק הכשרות, אשר לא הסכימה לה, וציינה כי ההלכה - העוברת כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון, שהיא מוצדקת מבחינה משפטית, מוסרית וחברתית - קבעה חובת הורים כלפי ילדיהם ואת אחריותם בנזיקין. בהתאמה, באותו עניין, חייב בית המשפט את אבי הקטין שם, בדמי השתתפות מכוח הודעת צד ג', בשיעור של חמישים אחוז. מאז פסק הדין של כב' השופטת שטרסבג-כהן המשיכו בתי המשפט ונהגו לחייב הורים בחלק מהפיצוי שהושת על המזיקים (ר' ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353, 360 (1991)) שם חויבה אמו של התובע באחריות בשיעור של 20% וע"א 1819/03 אברהם נ' ש.ר.ב. נגד בי"ח מעיני הישועה( לא פורסם), בפסקה 15 לפסק-הדין (12.3.06), שם חויבה האם בנזקי ביתה כמעוולת במשותף בשיעור חמישים אחוז).

נוכח גילה של התובעת, מתן האפשרות לילדה לזחול בצמוד למכשיר הכולל מים חמים, אי תשומת הלב למתרחש, השארת המכשיר דלוק במשך שעות רבות, מבלי שהוברר הצורך לכך, תרמו במידה משמעותית לתאונה. בגין כך אני סבור כי אחריות האם לתאונה הינה בשיעור 50%, ויש לנכות אשם תורם בשיעור זה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע..."