תא"מ 35701-04-13 אל.די.אל מרקט בע"מ נ' ברוסלובסקיה ואח'
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 10/10/2014
על ידי כב' השופט: עמית יריב
עניינו של פסק הדין: האם יש לפצות לקוח של חברת שמירה בשל נזק שנגרם, לו לטענתו בגין התרשלותה של הנתבעת, אשר סיפקה שירותי מוקד אבטחה בשל כך שלא הודיעה לו על הפסקת חשמל למרכול בבעלותו, כפי שהתחייבה לכך בהסכם שמירה?
רקע: פסק הדין נגד הנתבעת 1, אשר חתכה את אחד מכבלי החשמל המנתקים את המרכול ניתן עוד בשנת 2013 והתביעה שנדונה היתה כנגד חברת השמירה אשרהוכיחה לבית המשפט, כי הודיעה ללקוח באמצעות מסרון על הפסקת זרם החשמל לעסק
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בחומר הראיות בהליך, אני סבור כי אין מנוס מדחיית התביעה כולה, מכל אחד מהטעמים שהעלתה הנתבעת בנפרד, ובוודאי שמהצטברות כולם.
כבר בפתח הדברים, ואולי בהיפוך של סדר ההנמקה המקובל אבהיר, כי התובעת לא הוכיחה כלל את נזקה, ולמעשה – מקריאת כתב התביעה לא ברור כלל איך הגיעה לסכום שאותו היא תובעת. ככל שמדובר בנזק למלאי שהיה בחנות – התובעת לא צירפה כל ראיה קבילה לעניין היקף המלאי שהיה בחנות במועד האירוע, היקף המלאי שנפגע או נפגם, ושהשמדתו נדרשה לאחר מכן – ולמעשה פרט לעדותו של מנהל התובעת, לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי להצביע על היקף הנזק
...
ראיות – שחייבות היו להיות ברשות התובעת, ולו מטעמים של ניהול חשבונאי תקין – לא ניתן לקבוע מה היה היקף המלאי, כמה מתוכו ניזוק, וכמה מתוכו הושמד.
על כן אני קובע, שהתובעת לא הוכיחה כלל את נזקה הנטען. די היה בכך על מנת להביא לדחיית התביעה, משלא הוכח הנזק.
עוד אוסיף, כי יש קושי לקבל כתב תביעה אשר נוקב נזק כללי, מבלי לפרטו, ומבלי לפרט בגין אילו נזקים בדיוק הוא נועד לפצות, כאשר הפירוט וההבהרה מגיעים רק במועד ההוכחות. נתבע אינו צריך להתגונן "לכל רוחב החזית", מבלי שיידע מה בדיוק הנזק, כיצד נגרם ומה היקפו, והוא זכאי לדעת מהן הטענות המועלות נגדו – גם במישור הנזק, ולא רק במישור ההתרשלות הנטענת.
עוד יש לציין, כי בכל מקרה, הסבירות שניתן היה להכין את המרכול לפעילות סדירה ביום א' בשבוע גם אילו התייצב מנהל התובעת במקום לאחר קבלת ההתראה – אינה גבוהה. ראשית, מאחר שהאירוע כולו התרחש במהלך סוף השבוע, הרי ממילא לא ניתן היה להזמין סחורה חדשה, חלף הסחורה שהושמדה, כנטען, לפני יום ראשון.
משלא הוכח, כאמור, שאילו קיבל מנהל התובעת הודעה במועד ניתן היה "להציל" את המלאי – או חלק ממנו – די בכך כדי לדחות את הטענה לנזק בגין "נזקי יום א'".
מכאן אל הנקודה האחרונה – שהיא בבחינת "למעלה מן הצורך" לחלוטין – הטענה העובדתית בדבר העדר הודעה על הפסקת זרם החשמל למרכול. הנתבעת טענה, כי יצאה ידי חובתה במשלוח מסרון (SMS), והציגה ראיה לכאורה לעניין זה – דוח פעולה המעיד על משלוח המסרון.
בעניין זה מתעוררות שתי שאלות: האחת היא האם די במשלוח מסרון על מנת לקבוע שהנתבעת עמדה בחובתה להתקשר לתובעת במקרה של הפסקת זרם החשמל, האחרת היא האם יש לחייב את הנתבעת להוכיח כי התובעת או מי מטעמה קיבלו בפועל את המסרון.
התשובה לשאלה הראשונה, לטעמי, היא בחיוב. העד מטעם הנתבעת, מר יהודה חזן, העיד, כי הנוהל אצל הנתבעת הוא שמסרון נשלח רק לאחר שלא הצליח מוקד הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם מי מאנשי הקשר שמסר המנוי. אף שלא הוצג רישום יומן המלמד על ניסיון כאמור, אני מקבל את גרסתו זו של חזן, שהעיד על הנוהג המקובל אצל הנתבעת.
אולם בכל מקרה, אני סבור כי בעידן המתוקשב שבו אנו נמצאים, אין הבדל מהותי בין משלוח מסרון ובין קיומה של שיחת טלפון, ובמובנים מסוימים – אפשר שלמשלוח מסרון יש אפילו יתרון, באשר הוא מאפשר להעביר הודעה ברורה וחד-משמעית לנמען.
התשובה לשאלה השנייה היא שלילית. אני סבור כי משהוכח עצם משלוח המסרון ממערכות הנתבעת, עובר הנטל לתובעת להוכיח שהמסרון לא התקבל – ואין קושי אמיתי להוכיח עובדה זו, למשל באמצעות הצגת תדפיס הודעות שהתקבלו ממערכת ספק שירותי הטלפון הסלולרי.
על כן גם במחלוקת העובדתית בדבר עצם משלוח המסרון – אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת, וקובע כי התובעת יצאה ידי חובתה והודיעה לתובעת, באמצעות מסרון לאיש הקשר מטעמה, על הפסקת זרם החשמל.
בנסיבות אלה, אינני רואה צורך של ממש לדון בתוקפה של תניית הגבלת האחריות, אולם אעיר, אף זאת – בבחינת למעלה מן הצורך – שלא מצאתי ממש בטענות התובעת לעניין זה. חזקה על עסק המתקשר עם חברה לשירותי אבטחה, כי נציגיו קוראים היטב את הסכם ההתקשרות, שבו נקבעים "גבולות הגזרה" של ההגנה על בית העסק, לרבות הגבלת האחריות. אין זה ראוי, ואף אין זה סביר, להתכחש כעת, לאחר קרות הנזק, להסכמה חוזית מוקדמת ומפורשת בדבר הגבלת אחריות המוקד.
מצאתי גם טעם בטענות הנתבעת, כי לא הציעה שירות לביטוח העסק, אלא רק שירותי מוקד: המבקש להיפרע את נזקו באופן כללי, יתכבד ויפנה לחברת הביטוח שביטחה (אם ביטחה) את בית העסק. חברת האבטחה חבה באחריות רק למחדליה שלה – ככל שהיו כאלה, וכאמור – לא מצאתי שיש להטיל עליה אחריות.
הפועל היוצא הוא, שהתביעה נגד הנתבעת 2 נדחית במלואה..."
