חובת הזהירות של עו"ד כלפי לקוחותיו

תא (מרכז) 33301-02-12‏ ‏ שרון כהן נ' עו"ד חנוך וסרצוג ואח'

בית המשפט: המחוזי תל-אביב מרכז

פסק הדין ניתן ביום: 23/10/2014

על ידי כב' השופטת: הדס עובדיה

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתם של לקוחות בעלי ידע וכישורים, נגד עורך דין שייצג אותם בעסקת מקרקעין הטוענים שעורך הדין אשר ייצג אותם היה אמור לוודא שהם מבינים היטב ובאופן מלא את החוזה עליו הם חותמים ולא להניח כי הבינו את מערך הסיכונים אותו נטלו? התביעה הוגשה כנגד עורך הדין וחברת הביטוח שבטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית.

רקע: עורך הדין וחברת הביטוח תבעו בהודעת צד שלישי את מוכרי הנחלה ואת עורך הדין שייצג את המוכרים בעסקה.

בית המשפט קיבל את התביעה נגד עורך הדין וחברת הביטוח שביטוחה אותו בביטוח אחריות מקצועית וכן את הודעת צד שלישי שהוגשה על ידם כנגד המוכרים בעסקה שחויבו לפצות אותם בסכומים אותם חייב אותם בית המשפט לפצות את הלקוחות בתוספת שכ"ט עורך דין. התביעה כנגד עורכי הדין של המוכרים נדחתה.

מוך פסק הדין:

"עניינה של התובענה בשאלת היקף אחריותו המקצועית של עורך דין כלפי לקוח אותו הוא מייצג בעסקת מכר מקרקעין. העילה המרכזית לתביעת עורך הדין היא על יסוד עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לשם ביסוסה יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: חובת זהירות, התרשלות (הפרת חובת הזהירות) וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. בית המשפט העליון עמד לאחרונה על בחינת יסודות אלה כאשר התביעה היא בשל רשלנות מקצועית של עורך דין בע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 40-42 לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן (16.9.2014) (להלן: "עניין קבוצת גיאות"):

"... כלל ידוע הוא שעורך דין חב ללקוחו חובת זהירות. בית משפט זה קבע כי על עורך הדין להגן על ענייניו של הלקוח ולפעול עבורו במיומנות, מקצועיות ובנאמנות...

דומה כי עיקר המחלוקת שלפנינו הוא באשר ליסוד ההתרשלות, ובמילים אחרות, סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעורך הדין. השאלה היא אילו מעשים נדרש עורך הדין לנקוט שעה שלקוחו אינו שועה לעצתו. סטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך הדין אינו כשל אדם סביר. בעניין שטיל נקבע כי על מנת לבחון אם התנהגותו של עורך הדין היא בגדר התרשלות, יש לבחון מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש מעורך הדין כלפי לקוחו...

סטנדרט המיומנות והזהירות האמור נקבע לפי שני מקורות מרכזיים. האחד, הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו. השני, הדין הספציפי הנוגע לעורך הדין, קרי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), והתקנות והכללים שהותקנו על פיו, בהם נקבעו נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין..."

אחת החובות הבסיסיות המוטלות על עורך דין כלפי לקוחו היא חובת הנאמנות. כך נפסק בע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 465 (להלן: "עניין לוי נ' שרמן"):

"עורך-דין צריך, כאמור, לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר, כנדרש מבעלי מקצוע דרך כלל במתן שירות על-ידיהם. אולם מעורך-דין כאיש מקצוע שחובת נאמנות והתנהגות שביושר ובהדר הן מיסודותיו נדרש הרבה יותר. הבסיס לכך – לחובות המיוחדות החלות עליו – מצוי בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע לאמור: 'במילוי תפקידו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות.' ... בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, המחייבים כל עורך-דין, יוחד פרק ב', שכותרתו: 'הוראות יסוד', לכלל אחד ויחיד, שהוא מוטו לנדרש ולנתבע מעורך-דין הזוכה לאמון לקוחו, (כלל 2) שזה לשונו:

'עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.'

בהתייחסנו לכך בפסיקתנו אמנו: 'נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי' (עמ"מ 9/55 [12], בעמ' 1730. וראה גם על"ע 5/78 [13], בעמ' 587. ועוד – המושגים 'אמונה ומסירות' הם 'יסוד מוסד לחובת עורך הדין כלפי לקוחו' (על"ע 7/73 [14] בעמ' 682-683)."

בחינת ייצוגה של התובעת על-ידי הנתבע בעסקה נושא התובענה מעלה כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות ולא פעל כעורך דין סביר. מתווה העסקה שגובש לא הגן כנדרש על האינטרסים של התובעת. הנתבע לא קיבל מידע הנוגע לעסקה והמשפיע על כדאיותה ועל תמחורה, ואף לא פעל כראוי על מנת לקבל מידע זה. הסכם המכר נחתם כאשר עלויותיו לא היו ידועות במלואן, אך הנתבע לא יידע את התובעת בכך ובסיכונים שהיא נוטלת על עצמה כפועל יוצא מכך. אין מדובר בנתון חסר אחד, אלא במכלול של נתונים שונים שלא היו בנמצא במועד כריתת הסכם המכר והשפיעו באופן מהותי על הוצאתה של העסקה לפועל. ייתכן שניתן היה לקבל מצב בו קיים חוסר מסוים, אך בענייננו מדובר בעסקה שהנסתר בה היה רב מהנגלה."

"הנתבע התרשל אף בכך שלא דאג שהצדדים יחתמו על הדיווח וההצהרות לשלטונות המס בעת חתימת הסכם המכר. הנתבע טען בתצהירו כי עו"ד נווה התחייב להחתים את המוכרים על המסמכים הנדרשים ולדווח על העסקה לרשויות המס ללא דיחוי, אולם חרף פניות חוזרות ונשנות מטעם הנתבע, עו"ד נווה לא המציא את מסמכי הדיווח במועד (סעיף 13.1.7 לתצהיר עו"ד וסרצוג). אולם, להתחייבות הנטענת של עו"ד נווה אין כל ביטוי בכתב. הנתבע אמנם הציג מכתב לעו"ד נווה מיום 21.9.2008, אליו צירף דיווח חתום על-ידי התובעת וביקש שעו"ד נווה ידאג להשלמת הפרטים ולהגשתם (נספח 21 לתצהיר הנתבע), אולם דיווח מלא ובמועד לרשויות המס הוא אינטרס של הקונה, אותה ייצג הנתבע. על כן היתה זו חובתו עוד במועד כריתת הסכם המכר להבטיח שהדיווח ייעשה כנדרש."

"בענייננו, מצאתי שהנתבע כלל לא הזהיר את התובעת לגבי הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה במסגרת העסקה ולכן לא מילא את חובתו כלל. הנתבע לא הראה כיצד מיצה את האפשרויות להשיג לתובעת תנאים טובים יותר ולא הוכיח שעל אף אזהרותיו רצון התובעת היה מנוגד לעצתו. על כן הנתבע לא עמד כלל בחובת האזהרה. עם זאת, לו גם השמיע הנתבע דברי אזהרה ביחס לסיכונים הגלומים בעסקה בעל פה, הרי שהאזהרה לא נעשתה באופן הנדרש בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסק הדין בעניין קבוצת גיאות, וסבורתני שבענייננו הייתה חובה למתן אזהרה בכתב.

מיהות הלקוח ומעורבותו: אמנם התובעת ובעלה הם עורכי דין במקצועם וזו אינה עסקת המקרקעין הראשונה שהם מעורבים בה, הדברים נכונים לכל הפחות בנוגע לבעלה של התובעת. עם זאת, מומחיותם המקצועית של התובעת ובעלה אינה בתחום המקרקעין, כי אם בתחום ההוצאה לפועל, ולכן גם אם אמת מידה זו נוטה לכיוון חובת אזהרה פחותה, אין מדובר ברף המינימלי."

"מסקנתי לאור כל האמור לעיל היא שהנתבע הפר את חובותיו כעורך דין שייצג את התובעת בהסכם לרכישת הנחלה אשר עלויותיה הריאליות לא נבדקו ולא היו כלל ידועות. הפרת חובת הנתבע היא הן במישור החוזי ואף במישור הנזיקי. מבחינת התרופות להן זכאית התובעת בגין הפרת חובות הנתבע כלפיה אין שוני בין התרופות בגין הפרת שתי מערכות הדינים ולפיכך הדיון בעניין זה מאוחד. ראו: ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל באמצעות עזבונו (14.2.2011) פסקה 15 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר (להלן: "עניין לוטן").

בעניין לוטן בואר בעניין הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין התרשלות לבין נזק, תוך סקירת הפסיקה :

"הקשר הסיבתי העובדתי נבחן בשאלה האם אילולא ההתרשלות היה הנזק נגרם. הקשר הסיבתי המשפטי נבחן בשאלה האם הקשר הסיבתי העובדתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית". אחד ממבחני העזר המקובלים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן הצפיות, שבא לבדוק האם אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותו. יצוין עוד, כי התערבותו של גורם זר, בין אם מדובר בצד שלישי (כגון המתווך, או המוכרים לענייננו) או הניזוק עצמו (ירמייב)- אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, שכן גם אז יש לבחון האם ההתערבות הייתה צפויה" (פסקה 56 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר).

הנתבע צריך ויכול היה לצפות שאם לא יבדוק את שיעור כלל המסים והתשלומים החלים על העסקה, לאחר העברת התמורה המוסכמת כפי שנקבעה בהסכם למוכרים, יתכן שלא יוותר מקור כספי לתשלום יתרת המסים והתשלומים והתובעת תיאלץ לצורך העברת הזכויות בנחלה על שמה לסלק את התשלומים בעצמה. הנתבע יכול היה לצפות גם שהמוכרים יפסיקו לשלם את התשלומים לפירעון המשכנתא ושהתנהלותו ומחדליו יגרמו לכך שהתובעת לא תוכל להעביר את הזכויות בנחלה על שמה אלא אך בכפוף להוספת סכומים נכבדים על התמורה החוזית המוסכמת ובהם חוב מס שבח, לרבות ריבית על החוב וקנסות, ודמי הסכמה לרמ"י .

אלמלא ההתרשלות, לו מלוא הנתונים ההכרחיים להתקשרות בעסקה ולקביעת לוח התשלומים היו מונחים לפני התובעת, ולו הוזהרה כנדרש על ידי עורך דינה, לא היתה התובעת מתקשרת בעסקה זו עם המוכרים ולא היתה נושאת בחיובים הנוספים בגין העסקה. טענת התובעת שהיתה יכולה לקנות נכס אחר כדוגמת הכנס במשמר השבעה שעלויות רכישתו לא היו חורגות מהתמורה שהסכימה לשלם תמורת רכישת נכס כזה מקובלת עלי (סעיפים 4 ו-11 לתצהיר התובעת). מבחינה כספית הפיצוי צריך להעמידה במצב בו היתה אלמלא ההתרשלות. נזק התובעת עקב התרשלות הנתבע כולל לפיכך את התשלומים העודפים בהם נאלצה לשאת להשלמת העסקה."

"נזקים אלה של הלקוחות. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע שניתן להגיע לתוצאה דומה בשלוש דרכים אחרות: פסיקת פיצוי ללקוחות בסכום מהוון המשקף את יתרת החוב לבנק; מתן צו עשה לעורכי הדין לשלם את יתרת החוב לבנק מכוח קריאה מרחיבה של סעיפים 71 ו-72 לפקודת הנזיקין או מתן סעד הצהרתי המכריז שעורכי הדין חייבים לשפות את הלקוחות בגין כל תשלום שישולם על ידם לבנק (פסקאות 70-71 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר אליו הצטרפו כבוד השופטות פרוקצ'יה וארבל).

סבורתני שבנסיבות העניין שלפני מתאים לילך במתווה המאמץ בשינויים המחויבים את הדרך הראשונה של פיצוי כספי בסכומים שפורטו לעיל. עם זאת לאור טענת הנתבעים שניתן להפחית את סכומי החיוב במס שבח ודמי הסכמה, ראיתי לנכון לאפשר להם לפעול לביצוע התשלומים בגין מס שבח ודמי הסכמה במישרין תוך 3 חודשים ממועד מסירת פסק הדין לידם. העוגן המשפטי למתן הזדמנות זו נסמך על קריאה מרחיבה של סעיפים 71 ו-72 לפקודת הנזיקין, כקבוע בפסק הדין בעניין לוטן הנזכר לעיל. ככל שכך יפעלו הנתבעים, יהיו פטורים מתשלום הפיצוי בגין חיוביהם אלה בפסק הדין. על התובעת לשתף פעולה עם הנתבעים ובאי כוחם בעניין זה ככל שתידרש.

משאיני סבורה שהיה בידי הנתבע למנוע את סרבנות בני משפחת המוכרים בפינוי הנכס אלא לאחר הליך משפטי וצו שיפוטי שחייבם לעשות כן, איני סבורה שעל הנתבעים לשפות את התובעת בגין עלות ניהול ההליכים המשפטיים כנגדם, ואף לא בגין התשלומים וההוצאות הנוספות בהם נשאה התובעת עקב האיחור בפינוי.

כמפורט לעיל, לא נמצא גם קשר סיבתי בין הנזק הנטען בגין שוויו של הבניין להריסה שלא ניתן להכשירו לבין מעשיו ומחדליו של הנתבע, ובהתאם לא נפסק כל סעד כספי בגין סעיף זה.

...

נמצא שסך הסעד הכספי שהנתבעים חבים בו כלפי התובעת הוא 1,952,965 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה. הנתבעים ישלמו לתובעת סכום זה בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת הכוללות אגרת משפט, שכ"ט השמאים מטעמה, ושכ"ט עו"ד בסך 350,000 ₪.

ככל שהנתבעים יפעלו בהתאם למתווה המוצע בפסקה 65 לפסק דיני וישלמו במישרין את התשלומים בגין מס שבח ודמי הסכמה תוך 3 חודשים ממועד מסירת פסק הדין לידם, יופחת הסכום שנפסק בגין רכיבים אלה מהסעד הכספי שהם חבים בו."

"הנתבעים טענו שעו"ד נווה הציג מצג לפיו מידיעתו סך 2.2 מיליון ₪ יספיק לסילוק המשכנתא, כי סכום של 800,000 ₪ שהופקד בידיו הנאמנות יספיק להבטחת תשלומי המס ותשלומי החובה החלים על המוכרים לפי ההסכם, כי לא תהיה חבות כלל במס שבח, וכי סכום של 400,000 ₪ יספיק להבטחת הסרת המשכון הרשום על הנכס לטובת מר ג'מאל רפאל, על אף שהמשכון לא הוסר. עו"ד נווה הציג במעמד חתימת ההסכם מצג לכל הנוכחים לפיו הוא מכיר היטב את המוכרים המתגוררים בשכנות לבית משפחתו וכי הוא סמוך ובטוח שהם יעמדו בהתחייבויותיהם על-פי ההסכם."

"אקדים ואומר כי מצאתי שיש לדחות את הודעת צד ג' כנגד עו"ד נווה, וזאת אף מבלי להידרש באופן פרטני לכל אחת מטענות הנתבעים באשר למצגים שהציג או לא הציג עו"ד נווה בפני הרוכשים או בפני הנתבע. אף אם היה נקבע כי עו"ד נווה יצר מצג שווא, ויובהר כי איני קובעת כך, לא היה בכך כדי לקדם את חיובו כמבוקש בהודעת צד ג'. הפסיקה קבעה כי חובת זהירות של עו"ד כלפי הצד שכנגד תוכר במקרים חריגים ביותר, על אחת כמה וכמה כאשר הצד שכנגד מיוצג על-ידי עו"ד מטעמו, כפי שאירע בנסיבות העניין. הנתבעים לא הבהירו מדוע אמירותיו הנטענות של עו"ד נווה במהלך הפגישה בה נחתם הסכם המכר, אף אם היו מוכחות, הן בגדר המקרים החריגים והנדירים בהם קמה לו חובת זהירות כלפי התובעת ובעלה. יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט (כתוארו אז) גרוניס, בע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22-23 לפסק דינו (20.10.2009):

"אין מחלוקת כי בין עו"ד גבע לבין חברת בן רחמים לא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח. בפסיקה נקבע, כי ניתן מבחינה עקרונית להכיר בחובת זהירות של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו, כולל כלפי הצד שכנגד... נקבע, עם זאת, כי מדובר בחובה 'אשר קשה להגדירה בצורה מדויקת וגורפת' (ע"א 2725/91 היינוביץ נ' גלעדי, פ"ד מח(3) 92,

100 (1994)). אחד מהנתונים אשר יוחסה להם חשיבות בפסיקה לשם קביעה האם חב עורך דין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד הוא האם היה הצד שכנגד מיוצג. נפסק אמנם כי היעדר ייצוג של הצד שכנגד אינו תנאי בלעדיו אין להטלת חובת זהירות... אולם, סבורני כי כאשר מדובר בשני צדדים מיוצגים, שוקלת עובדה זו באופן משמעותי נגד הטלת חובת זהירות על עורך דין כלפי צד שכנגד. מובן, כי כאשר מדובר בזדון או בהטעיה מכוונת מצד עורך הדין אין מניעה להכיר בחובת זהירות שלו כלפי צד שכנגד, גם אם הלה מיוצג. אפשר שבנסיבות מסוימות ראוי להכיר בחובת זהירות כלפי צד שכנגד מיוצג, גם כאשר מדובר בטענה להתרשלות. איני רואה צורך להכריע בשאלה זו, שכן סבורני שבכל מקרה בנסיבות העניין לא קמה חובת זהירות של עו"ד גבע כלפי חברת בן רחמים, ככל שמדובר בהסתמכות על הבדיקה שביצע בנוגע למקרקעין במסגרת עסקת היסוד.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בא כוחה של חברת בן רחמים נטל חלק פעיל במהלכים שהובילו לכריתת החוזה. לא הופרכה טענתו של עו"ד גבע כי הוא מסר לחברת בן רחמים את מלוא המידע והעמיד אותה על הסיכונים הכרוכים בעשיית עסקה במקרקעין שאינם רשומים. חברת בן רחמים אינה טוענת כי הוסתר ממנה מסמך כלשהו או כי נמנעה ממנה גישה למלוא המידע שהיה קיים. לא נטען, כי עו"ד גבע הציג כלפי חברת בן רחמים מצג לפיו היא יכולה לשקוט על שמירה בהסתמך על מומחיותו בנושא. הטענה היחידה שבפי חברת בן רחמים היא שבשל מומחיותו של עו"ד גבע יש לראות אותו 'כאילו' הוא אמר לה שהיא יכולה לסמוך עליו בעניין המקרקעין... טענה זו אין לקבל. עצם העובדה שעו"ד גבע הוא מומחה אינה מלמדת כי התכוון להעמיד את מומחיותו לרשות הצד שכנגד, אשר מיוצג על ידי עורך דין מטעמו." [ההדגשות אינן במקור- ה.ע.]

גם בענייננו, מדובר בשני צדדים מיוצגים. לכך משקל משמעותי נגד הטלת חובת זהירות על עו"ד נווה כלפי התובעת ובעלה. אף בענייננו, לא נטען כי עו"ד נווה הסתיר או מנע גישה למידע מהותי, שהרי המידע היה מצוי בעיקרו בידי הרשויות השונות, והנתבע אף לא ביקש ייפוי כוח כדי לברר את המידע בעצמו. לא נטען כי עו"ד נווה הציג מצג לפיו התובעת והנתבע מיצגה יכולים להימנע מכל מעשה או בירור בהסתמך על דבריו. עו"ד נווה אינו מומחה בתחום, אלא כל שנטען הוא שטען שיש לו ידע אישי על אודות המסים שחלים על הנכס בשל שכנותו. כל אלה מלמדים על כך שלא קמה חובת זהירות של עו"ד נווה כלפי התובעת ובעלה, ככל שמדובר במצגיו הנטענים בהודעת צד ג' . אין גם לראות בהתנהגות הנטענת של עו"ד נווה גורם מבין הגורמים לנזק.

אף אם הייתי מגיעה למסקנה ההפוכה וקובעת כי קמה חובת זהירות של עו"ד נווה כלפי התובעת ובעלה, העובדה שהנתבע ועו"ד בן ארי, שגויסה על ידי הנתבע כמומחית בתחום הנחלות, לא ביצעו כל בדיקה, ולו אף בדיקה ראשונית, מנתקת את הקשר הסיבתי בין מצגיו הנטענים של עו"ד נווה לבין הנזק שנגרם. כפי שפורט לעיל, הנתבע ועו"ד בן ארי לא נקטו אף פעולה ראשונית על מנת לוודא כי סכום התמורה שטרם הועבר למוכרים יספיק לפרעון המשכנתא וכי הסכום שנותר על פי לוח התשלומים הקבוע בהסכם המכר יספיק בנוסף לתשלום המסים ותשלומי החובה הנוספים. מסקנתי היא שלו אף קבעתי שעו"ד נווה הציג מצגים בפני הרוכשים וכי אלה הסתמכו במידה מסוימת על מצגיו, היה על הנתבע, כעורך דין מיומן וסביר לדאוג להבטחת האינטרסים של הרוכשים בעסקה, לבצע בדיקות עצמאיות ולבחון את מצגיו הנטענים של עו"ד נווה. מחדל הנתבע בביצוע כל בדיקה לבירור היקף תשלומי המסים ותשלומי החובה החלים על העסקה מנתקת כל קשר אפשרי בין מצגיו הנטענים של עו"ד נווה לבין נזקי התובעת.

...

הודעת צד ג' כנגד עו"ד אורי נווה נדחית במלואה. הנתבעים ישלמו לעו"ד נווה הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בהודעת צד ג' בסך 70,000 ₪.

הודעת צד ג' כנגד המוכרים, פרדי וחנה גרייזמן, מתקבלת במלואה, משלא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו להליך זה. פרדי וחנה גרייזמן ישלמו לנתבעים את הסכום אותו הנתבעים חויבו לשלם לתובעת בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת הודעת צד ג'. בנוסף ישלמו לנתבעים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בהודעת צד ג' בסך 30,000 ₪."