תא (י-ם) 48371-07-10 סיגלוב לנינה נ' כיוונים- החברה לתרבות הפנאי באר- שבע
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 29/10/2014
על ידי כב' השופט: עבאס עאסי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה בשטח מתנ"ס, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].התביעה הוגשה כנגד המתנ"ס וחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לנוכח כל האמור, סבורני כי התובעת הוכיחה את נסיבות התאונה כמתואר על ידה, כפי שהובא לעיל.
שאלת האחריות
על פי הפסיקה, בעלים ומחזיק במקרקעין נושא בחובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, שפ בעמ' 125; ע"א 615/89 מרדכי נ' עיריית גבעתיים (לא פורסם); ע"א 862/80 עיריית חדרה נגד זוהר, פ"ד לז (3), 757, בעמ' 766; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112, 123. וזאת, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם (השוו: ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399); בין אם הנזק נגרם בשטח המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים (ראו: ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא (2) 630).
מכאן לשאלת ההתרשלות (הפרת חובת הזהירות): ראשית, סבורני כי עצם קריסתו של המעקה תחת ידיה של קשישה שביקשה לאחוז בו ולהישען עליו, מעיד על התרשלות מצידה של הנתבעת.
זאת ועוד, עיון בצילומים שהוגשו מעלה כי קיים פרוזדור צר ברוחב של כ- 80 – 100 ס"מ (ראו גם: עדותה של פולינה, עדת הנתבעת, בעמ' 19 לפרוטוקול, ש' 8 – 9), וקיים הפרש גובה בין הפרוזדור לבין הקרקע בגובה של כ- 3 מדרגות. בנסיבות אלה היה על הנתבעת לדאוג להצבת מעקה בטיחותי ויציב בשולי הפרוזדור והמדרגות, בכדי למנוע נפילתם של אנשים המבקרים במתנ"ס, במיוחד שמדובר במבנה ציבורי אליו ניגש הציבור הרחב, שכולל קטינים וקשישים, חולים ומוגבלים.
יוצא, אפוא, שממה נפשך: אם הותקן מעקה הרי שזה לא היה אמור לקרוס תחת ידיה של התובעת, ואם אין מדובר במעקה, הרי היתה התרשלות באי-התקנת מעקה כלל.
אשם תורם
על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. לצורך בחינת האשם התורם יש להציב את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחנים המקובלים לקביעת שיעור האשם התורם הם מבחן האשמה המוסרית ומבחן האחריות היחסית של הצדדים. השוו: ע"א 417/81 מלון רמאדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח (1) 72, 81; ת"א (י-ם) 6043/01 יואב נגד המועצה האזורית גזר (19.12.2005) והאסמכתאות המובאות שם.
בנסיבות העניין, אמנם מצד אחד, התובעת אישה קשישה שביקשה להיאחז במעקה שהיה מוצב במקום ובגין כך קשה ליחס לה אשמה, אולם מאידך, התובעת הגיעה למקום מלווה בחברתה, לידיה, וניתן היה לצפות, במיוחד לנוכח הסביבה המסוכנת במקום, שהיא תיצמד לחברתה ותיעזר בה בהליכה במסדרון, כפי שגם לידיה בעצמה ציפתה לכך (ראו סעיף 10 לתצהירה של לידיה).
בנסיבות אלה, כשמציבים אשמה של הנתבעת אל מול אשמה של התובעת, סבורני כי סביר להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור 20%."
