תא (מרכז) 30891-01-11 קרדיו ביט בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד
פסק הדין ניתן ביום: 13/112014
על ידי כב' השופט: יעקב שינמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם את עמלות התיווך בעבור הסכמי ביטוח בריאות וביטוח סיעודי שנכרתו בין חברת הביטוח לבין ארגון הגמלאים של הסתדרות המורים בתיווכה של סוכנות הביטוח?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בסיכומי הצדדים ולאחר שקיימתי דיונים בתביעה לרבות חקירת המצהירים מטעם הצדדים, אני סבור כי דין התובענה להתקבל במלואה.
כבר עתה יש מקום לקבוע, כי הנתבעת הציגה גרסת הגנה, שלא היה לה ביסוס עובדתי וראייתי והחשוב מכך, גרסתה אינה מתיישבת עם המסמכים עליהם חתמה או על ההתחייבויות שנטלה על עצמה, במועדים הרלבנטיים.
כל עוד הפיקו שני הצדדים תועלת מרובה ורווח ממערכת היחסים התקינה, הכל התנהל למישרין, הנתבעת "רכשה" אלפי מבוטחים חדשים, והתובעת קיבלה את העמלה המוסכמת בגינם, בהתאמה. עתה, מטעמים וממניעים שאינם ברורים (גם לאחר שהדיון בתיק הסתיים), מנסה הנתבעת "להתנער" מהתחייבויותיה. קרוב לוודאי שנימוקים כלכליים עומדים בבסיס עמדתה זו של הנתבעת, כשהיא סבורה שהיא אינה צריכה עוד את שירותי התובעת, אך ברור שנימוק זה, לכשלעצמו, אינו נימוק המצדיק אי עמידה בהתחייבויות.
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נסבה על פרשנותו של הסכם 2006 – הסכם העמלה השוטפת, וההתייחסות להסכמים הקודמים חשובה לצורך הבנת הרקע לאותו הסכם שנכרת בתחילת 2006 בין הראל לבין קרדיו ביט, לאחר שהראל חתמה עם ההסתדרות על הסכם 2005 ל-5 שנים ש"יחודש אוטומטית לתקופות ביטוח נוספות של עד 5 שנים כל אחת." – משמע, עד 1.9.2015, אלא אם הראל או ההסתדרות ישלחו הודעה 90 יום מראש לפני תום תקופת הביטוח הראשונה על רצונה לסיים הסדר ביטוח זה.
מכתב ביטול כאמור לא נשלח ע"י איש מהצדדים ולכן ההסדר חודש, ובעקבות החידוש, נחתם הסכם 2010 בו צויין מפורשות כי הוא תוצר ניהול "מו"מ בין בעל הפוליסה למבטח להארכת תקופת ההסכם הקודם".
אין חולק, כי עקב חתימת הסכם 2006, התובעת היתה זכאית וקיבלה את העמלה בגין התקופה הראשונה של הסכם 2005, דהיינו בגין השנים 2010-2005 (למעט הפרשים קטנים ומינוריים יחסיים – הפרשי מע"מ בגין העמלה של אוגוסט 2010) ועתה נותר לדון בשאלה האם זכאית התובעת גם לעמלות בגין תקופות נוספות בהן נמשך ההסכם בין הראל להסתדרות, משמע; האם הסכם 2006 חל על "תקופות הסכם מתחדשות" כטענת התובעת, ועל כן זכאית היא לעמלה מתוקף ההסכם גם במשך תקופת הסכם 2010, או לאו, כטענת הנתבעת, אשר לשיטתה הסכם 2010 הוא הסכם "חדש" המפקיע את זכאותה של התובעת לקבלת עמלה.
לאור האמור לעיל, משנתגלעה מחלוקת בין הצדדים, על רקע כריתתו של הסכם 2005, אשר בעקבותיה נכרת הסכם 2006 – הרי שלצורך הדיון וההכרעה במחלוקת כאן יש לבחון אך את הסכם 2006, קרי ההסכם המאוחר בזמן, הנטוע בלבה של המחלוקת.
הסכם 2006 – האם חל על "תקופות הסכם מתחדשות"
לשון ההסכם
לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה.
הדין כיום הינו, שכאשר לשון החוזה ברורה יש לתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה ממנו, מה גם שלפי סעיף 25 לחוק החוזים פירוש החוזה מתחשב בעיקר בלשון החוזה, ומביא בחשבון גם את המסכת העובדתית המשתקפת בו כדלקמן:
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו
(ב)חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות עיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.
(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים."
בין הצדדים לא נטושה מחלוקת לעצם קיומו של הסכם 2006 ו/או לתוכנו, אולם קיימת מחלוקת ביחס לתחולת ההסכם. כאמור, התובעת מחזיקה בדעה כי הסכם 2006 חל גם על תקופות מתחדשות, לרבות הארכות של התקופה הראשונה (כדוגמת הסכם 2010) ומנגד טוענת הנתבעת כי הסכם 2006 חל אך ביחס להסכם 2005.
מפאת חשיבותו של הסכם 2006 (להלן: "ההסכם") לדיוננו, אביא את נוסחו המקורי ככתבו:
כפי שניתן לראות, הסכם 2006 משקף את הזיקה שבין "ההסכם החדש" – קרי חוזה 2005, לבין הסכם 2006 והרקע לכריתתו.
ראשית, בסעיף 1 מתוארת ההיסטוריה של מערכת היחסים "המשולשת" – ההסתדרות, הראל וקרדיו ביט ומובהר בסעיף זה כי קרדיו ביט היתה סוכנות הביטוח בהסכם בו: "הסתדרות המורים ביטחה את גמלאיה בעבר, ע"פ תנאי ההסכם לביטוח סיעוד קבוצתי, משנת 1997".
ובהמשך, בסעיף 2 נאמר כי: "לאור דרישת המכרז, הצעת הראל במכרז הוגשה ללא סוכן וללא עמלות, ולנוכח רצונם המשותף של הצדדים להעלות על הכתב את המשך שיתוף הפעולה ביניהם הקשר עם ההסכם החדש סוכם כדלהלן...".
משמע, בהסכם נכתב ונקבע במפורש כי ההסתדרות, מטעמיה היא, דרשה שהסכם 2005 ואילך יהיה "ללא סוכן וללא עמלות", אך הצדדים ביחסים הפנימים ביניהם, מכירים בזכותה של קרדיו ביט להמשיך ולקבל עמלה בתנאים שסוכמו בין הצדדים באותו מסמך – הסכם 2006.
מכאן, ששאלת רצונה וכוונותיה של ההסתדרות אין בינם לבין מחויבות הראל לקרדיו ביט, דבר. כך ראתה הראל את הדברים לגבי 5 השנים 2010-2005 ועתה נותר לבחון אם הסכם 2005 התחדש ולכן קמה לקרדיו ביט הזכות להמשך קבלת העמלה בהתבסס על "הסכם העמלה השוטפת" – הסכם 2006.
לפיכך, לצורך הכרעה במחלוקת הנטושה בין הצדדים הנוגעת לתחולת הסכם העמלה השוטפת, הרי שיש לקרוא אותו ביחד ובצמוד לסעיף התחולה המעוגן בחוזה 2005, ולאחר מכן לבחון האם הסכם 2010 הוא המשך וחידוש של הסכם 2005 המעניק בלאו הכי לקרדיו ביט את הזכות לעמלה שבהסכם 2006.
סעיף התחולה של הסכם 2005 נקבע בסעיף 1.2, שזה לשונו:
"1.2. תקופת הביטוח
תקופת הביטוח זו הינה 5 שנים החל מ 1.9.05. הסדר הביטוח יחודש אוטומטית לתקופות ביטוח נוספות של 5 שנים כל אחת. מוסכם ומוצהר כי על אף האמור לעיל ובנוסף לאמור בפרק ב' סעיף 8 בפוליסה, יהיה בעל הפוליה [הסתדרות המורים – י.ש.] או המבטח [הראל – י.ש.] רשאי להביא הסדר ביטוח זה לסיומו בתום 5 שנות הביטוח הראשונות בהודעה בכתב שתינתן לצד האחר לפחות 90 יום לפני מועד סיום תקופת הביטוח. הוראות הפוליסה לרבות דמי הביטוח יעמדו בעינן במלואן עד למועד סיום הביטוח".
לאור האמור עולה כי, תקופת הביטוח היא ל-5 שנים (על כך אין הצדדים חלוקים ואף הפרמיה בגין תקופה זו שולמה לתובעת) והיא תחודש "אוטומטית" לתקופה נוספת בת 5 שנים.
כל אחד מהצדדים יכול היה: "להביא הסדר ביטוח זה לסיומו בתום 5 שנות הביטוח הראשונות בהודעה בכתב שתינתן לצד האחר לפחות 90 יום לפני מועד סיום תקופת הביטוח" אך איש מהם לא עשה כן. לא רק שהצדדים לא הביעו רצונם להביא את ההסדר לסיום באמצעות משלוח הודעה כאמור, אלא שהם אף עיגנו בכתב את רצונם שהסכם 2010 הוא המשך ותולדה של ניהול מו"מ "להארכת תקופת ההסכם הקודם", כאשר "ההסכם הקודם" הוגדר כהסכם 2005 (ראו הואיל הראשון והשני בהסכם 2010).
משמע, המשך 2010 הינו המשך של הסכם 2005 ולכן התובעת תהא זכאית לעמלה גם בתקופת החידוש וכך עולה אף מסעיף 2.1.1 להסכם העמלה השוטפת – הסכם 2006: "...תקבל קרדיו-ביט עמלה...וכל עוד פוליסת הביטוח קיימת...".
לוּ היה ספק כלשהו העולה מהכתוב (וכזה לא עולה למניעת ספק) הרי שלמעלה מן הצורך המסקנה האמורה, משקפת גם את אומד דעתם של הצדדים שעה שכרתו ביניהם את הסכם 2006, כך הודתה גב' בר גיורא אשר ניסחה את ההסכם (ראו עמ' 277 לפרוטוקול, ש' 18-14):
ש: ...אני מחזיר אותך לאותה נקודה בזמן ועכשיו על סמך ההסכם שאת ניסחת אותו, האם להבנתך מגיע עפ"י ההסכם בלבד, שום מסמך אחר. האם מגיע לתובעת בגין תקופות מתחדשות, זה מה שאני שואל.
ת: של ההסכם הספציפי הזה – כן.
באשר לטענת הנתבעת, לפיה "לתובעת 1 אין מעולם לא היה רישיון לסוכן ביטוח תאגידי" (ראו ס' 31 לסיכומי הנתבעת), השוללת ממנה בין היתר זכאותה לעמלות, הרי שיש לדחותה. ראשית הראל שילמה לנתבעת מיליוני שקלים כעמלה בעבר והיא מושתקת מלהעלות טענה זו כאמתלה להתחמק מתשלום מעתה ואילך. גם ללא "השתק" האמור, הנחת המוצא, כפי שמצאה ביטויה גם בהסכם 2006 עצמו (שנוסח ותוקן ע"י הראל), היא כי הצעת הראל במכרז הוגשה ללא סוכן, והנחה זו, כשלעצמה, מרוקנת מתוכן את טענת הנתבעת לעיל.
מכלל הדברים האמורים, איני סבור, כטענת הנתבעת, כי יש להוסיף להסכם בכלל את מה שלא נאמר בו, על אחת כמה וכמה ובפרט אין לעשות כן, מקום בו לשון ההסכם ברורה.
בע"א 8239/06 אברון נ' פלדה (פורסם בנבו, 21.12.08), ציינה כב' השופטת חיות כי:
"עלינו להשמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא נימצא כותבים עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו" (ההדגשה הוספה – י.ש.).
כב' השופט דנציגר בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 23.2.2010), כשנדרש לשאלת אומד דעת הצדדים הנלמדת מהכתוב, קבע כי:
"סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו".
ובהמשך ציין:
"סבור אני כי אל לו לבית המשפט להוסיף לחוזה תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה ואפילו משוכנע הוא שכך מחייב השכל הישר וההיגיון הצרוף (ראו למשל: פסק דינו של השופט מ' עציוני בע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ"ד לא(1) 449, 454-453 (1976)). ברוח זו נקבע כי "על בית המשפט להימנע מלהפוך מגורם שתפקידו להכריע בסכסוכים, לגורם המעורב בבניית העיסקאות" (ראו: פסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 3102/95 כהן נ' כהן, פ"ד מט(5) 739, 745 (1996))."
זאת ועוד; הנתבעת לא הרימה ולוּ בדל ראשיתו של הנטל המוטל עליה לבסס טענתה כי הסכם 2010 הוא הסכם "חדש" המפקיע כליל את זכאותה של התובעת לעמלות.
אדרבא, כאמור כבר, בהסכם 2010 מצוין מפורשות כי המדובר "בהארכת תקופת ההסכם הקודם [חוזה 2005 – י.ש.]" (ראו נספח 16 לתצהירו של מר לוטינגר), עובדה השומטת את הקרקע תחת טענה זו ומטילה על הנתבעת נטל כבד יותר מהרגיל, כדי לסתור הסכם עליו היא חתומה שאף נוסח על ידה.
מבלי לגרוע מהאמור ואף למעלה מן הצורך יש להאיר כי בתוספת לחוזה 2005, שבא להחליף את חוזה 1997, צוין מפורשות כי ההסכם הקודם בטל (ראו ההואיל הראשון וסעיף 1.3)
וגם בהסכם העמלה השוטפת – הסכם 2006 צויין במפורש כי "בוטל הסכם הקודם..." (ראו סעיף 1.5 להסכם 2006). יוצא אפוא כי אם אכן היה הסכם 2010 "הסכם חדש", וההסכם הקודם לו (הסכם 2005) היה מתבטל, הדבר היה מוצא ביטויו ע"ג ההסכם עצמו. משהדבר לא נעשה, יש לראות בהחלטת הנתבעת, לסווג את הסכם 2010 כ"הסכם חדש", כהחלטה שרירותית, חסרת תום לב שנועדה לסייע בידה להתנער מחובותיה כלפי התובעת. חיזוק לכך נמצא בעדותה של גב' בר-גיורא שהשיבה שלא בצורה החלטית, לשאלה הנוגעת להתחייבות הנתבעת בקשר לתשלום עמלות מעבר לתקופה של חמש שנים (ראו עמ' 276 לפרוטוקול, ש' 22-16):
ש: אני שואל אותך שאלה. מבחינת ההבנה הסובייקטיבית שלך, האם הראל היתה לפי ההסכם, איך שאת מבינה סובייקטיבית, לא כמשפטנית. את חשבת כשהכנת את ההסכם הזה שעוד 5 שנים הראל תפסיק לשלם? ככה חשבת כשכתבת את המסמך הזה?
ת: לא חשבתי, לא חשבתי.
ש: לא חשבת כמה זמן הראל תצטרך לשלם עמלות מכוחו?
ת: לא חשבתי, לא.
עצם המענה החסֵר יוצר אי נוחות אצל הקורא. השכל הישר וההיגיון העסקי מחייב כי חברה בסדר גודל של הנתבעת, שיש להניח כי צופה היא פני עתיד, תכלכל צעדיה ותביא בחשבון תרחישים אפשריים, מעבר לתקופה של חמש שנים, כך בדרך כלל וכך בפרט שעה שהיא מתקשרת בהסכם (2006) שמעצם טיבו וטבעו שזור ושלוב בחוזה בעל אופציית הארכה אוטומטית מעבר לתקופה האמורה.
סיכומו של דבר; הסכם 2006 חל על "תקופות הסכם מתחדשות" וכל זמן שפוליסות הביטוח עומדות בתוקף, והגמלאים ממשיכים לשלם לנתבעת פרמיות, הרי שהתובעת זכאית לעמלה בהתאם לשיעורים הנקובים בהסכם 2006.
בשולי הדברים יוער כי לא נעלמו מעיניי טענות נוספות שהעלו הצדדים המתייחסות לנושאים הנוגעים ל"עולם" הביטוח עצמו כדוגמת: מיהו "סוכן ביטוח" ותפקידו, עסקת התיווך וטיבה וכדומה. אולם; נוכח הניתוח והמסקנה לעיל, עיננו רואות כי סלע המחלוקת מקורו בשאלת פרשנות ההסכם שנכרת בין הצדדים, הנעוצה בלשונו הברורה, ועל כן לא מצאתי לנכון להידרש ולהכביר מילים בנושאים לעיל שלא לצורך.
בטרם אסיים ועל מנת להסיר כל ספק אני מוצא לנכון לקבוע כי גם דינן של טענות הסף אותן העלתה הנתבעת להידחות, כלהלן:
היעדר עילה ויריבות – ביחס לטענה זו טענה התובעת כי בהתאם לסעיף 3 לחוזה 1993 רשאית התובעת 1 ומר גולן להמחות את זכויותיהם בחוזה, וכך אכן היה; התובעת 1 המחתה כדין את זכויותיה לתובעת 2 – עובדה אשר שומטת את הקרקע תחת טענת הנתבעת לעיל (הדברים נכונים הן ביחס לחוזה 1993 והן ביחס להסכם 2006).
מניעות והשתק שיפוטי – הנתבעת סומכת טענתה על הליך שהתנהל בין התובעת 2 לנתבעת, בדרך של המרצת פתיחה בשנת 2003, במסגרתו הועלו טענות בקשר לחוזה 1993 (ה"פ 391/03). בצדק טענה הנתבעת כי חוזה 1993 אינו רלוונטי לענייננו, שכן, וכפי שנאמר כבר קודם, לצורך ההכרעה במחלוקת דנא, נדרשים אנו לבחינת ההסכם המאוחר שנכרת בין הצדדים, הוא הסכם 2006. למען שלמות התמונה, ולשם הזהירות בלבד, יוער כי עיון בהמרצת הפתיחה מעלה כי לא נתגלעה במסגרתה מחלוקת ביחס לסעיף 3 לחוזה 1993 לעיל. מכאן, שגם דינה של טענה זו להידחות.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, זכאית התובעת לקבל מהנתבעת עמלות בהתאם להסכם 2006 והכל כל זמן שמבוטחים-גמלאים משלמים לה דמי ביטוח (פרמיה), בכלל זה "מבוטחים קיימים" ו"מבוטחים חדשים" והתוספות בגינם (והכל כהגדרתם בהסכם 2006).
מבלי לגרוע מכלליות האמור תשלם הנתבעת לתובעת את העמלה שהיה עליה לשלם למן מועד תחילתו של הסכם 2010 ועד למועד פסק הדין, בתוספת מס ערך מוסף.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי מע"מ בגין עמלת אוגוסט 2010.
לכל התשלומים המנויים בסעיף זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק."
