עא (ת"א) 2047-06-13
בית המשפט: המחוזי בתל אביב
פסק הדין ניתן ביום: 3/12/2014
על ידי כב' השופטים: ישעיהו שנלר, ס"נ-אב"ד, השופט ד"ר קובי ורדי-ס"נ, השופט חגי ברנר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שדחה את תביעת המערער, אשר טען כי נגרמו לו נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים?
רקע: השלום קבע כי אכן המערער היה נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה, כי לפני התאונה השתולל ברכב והפריע לנהג, וכי רמת שכרותו הייתה כה חמורה "עד שתובנתו היתה משובשת לגמרי" וכי לאחר שיצא מהמכונית ועמד על רגליו בכוחות עצמו, לא סבל עדיין מכל נזק גוף, ובדומה לשני אנשים אחרים שהיו עימו במכונית.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
" הנה כי כן, בצדק ציין בית המשפט כי לא ניתן ליתן אמון בעדותו של המערער.
אכן, יכול ונפגע בתאונה לא יזכור את אשר אירע, ובמיוחד מעת שמדובר בחבלת ראש, אולם במקרה שכזה, עליו להעיד שאכן כך הדברים, וכי הוא מתבסס על אשר שמע מאחרים, אודות אשר קרה.
מאידך, אם בוחר אותו נפגע להביא גרסה בפני בית המשפט, וללא ציון כלשהו כאילו מדובר מפי השמועה, אלא הפוך מכך, אין לו מה להלין, אם בסופו של יום מסתבר כי אין יסוד לגרסתו.
יתר על כן, אין תובע שכזה יכול "לשנות חזית" ולבקש מבית המשפט שיתעלם מכל אשר הצהיר והעיד, ויתן את פסק דינו על סמך גרסה נוספת, אשר ציין מי מהמעורבים באירוע, כפי שניסה המערער לטעון במקרה שלפנינו.
לא בכדי ציין ב"כ המשיבים כי לא ניתן בדיעבד ולאחר מתן פסק דין, ולאחר שבית המשפט קבע את אשר קבע, לערוך מקצה שיפורים. כך, מעת שהמערער לא הצליח להוכיח גרסתו בפני בית משפט קמא, אין הוא רשאי לבחור בגרסה חדשה, מה עוד שגם בחירה בגרסאות אחרות אלו, אינה תומכת בטענתו כי מדובר בתאונת דרכים.
כאמור, המערער שלל מכל וכל את גרסת הנהג, וכפי שפירט גם בתצהירו, ועל כן בחר באשר סיפר איגור, דהיינו כי בתוך הרכב לא אירע מאומה, וכי המערער יצא מהמכונית ללא פגע, ורק כעבור זמן נפל ואזי נפגע בפניו. דהיינו, לפחות לפי גרסתו של איגור, אין קשר בין אותה נפילה לתאונה עצמה, ולכן ולא בכדי, גם בית משפט קמא קבע עובדתית כי אין קשר סיבתי בין נזקיו של המערער לבין תאונת הדרכים.
גם אם נתעלם מאותה קביעה של בית משפט קמא אודות כך שאופן הפגיעות תומך בגרסה שהפגיעות הינן כתוצאה מנפילה, עדיין הקביעה המרכזית של בית משפט קמא, נותרת על מכונה.
עוד יש להוסיף, כי נוכח גרסתו של המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו, לפיה אין כל אזכור או זכר לטענה כאילו נפל מחוץ למכוניתו, וכי נפילה זו היא שגרמה לנזקיו, וכך גם כשאין כל זכר לטיעון כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין אותה נפילה לאחר מכן, לא נצרכו המשיבים, וכך גם לא נצרך בית המשפט, לבחינת הקשר הסיבתי בין גרסה אחרונה זו לבין התאונה.
משכך, לא ניתן להשיג על כך במסגרת ערכאת הערעור, וכאילו מדובר ב"תיק חדש", על כל המשתמע מכך.
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בכך, ובחן גם את גרסתו של איגור, וכשקבע כי אכן הנפילה לא אירעה בקשר לרכב, וכי בעת יציאתו של המערער מהרכב, לא נפגע בפגיעותיו שאירעו לאחר מכן, וללא קשר ליציאתו ולנסיעתו.
אין אנו מתעלמים מטענתה של ב"כ המערער, אודות הפרשנות הראויה, במקרה של ספק להוראות הדין. אולם, במקרה דנן, אין אנו עוסקים בפרשנות של הוראת דין, אלא בבחינת העובדות עצמן, והאם אכן הן מצביעות על נזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, אם לאו.
המערער חוזר ומדגיש את התאונה הקשה שנגרמה, אולם לא רק שלא הוכח כי מדובר בתאונה קשה, בחינת הנזק שנגרם למכונית, אלא שהוכחו היפוכם של דברים, וכשהמערער אינו יכול לסתור זאת.
ודוק, לא היה על המשיבים להוכיח את נסיבות התאונה, אלא על המערער היה להוכיח את הנסיבות, ועל כן אין לבוא חשבון עם המשיבים, כטענת המערער, מדוע לא הזמינו את הבוחן לעדות.
כך גם אין מקום לטענה כי מקביעת המומחים הרפואיים יש להסיק אודות קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקיו של המערער.
כל שנקבע בחוות הדעת, הנזקים הגופניים, אולם מבלי להידרש למנגנון הפגיעה, וממה נגרמו נזקים אלו. יוער, כי אין חולק שאכן המערער נפגע בצורה קשה, אולם לא זאת השאלה שעמדה להכרעה בפני בית משפט קמא בסופו של יום, אלא הכרעה בשאלה הראשונית, אם אכן נזקים אלו נגרמו כתוצאה מעובדות אשר מקימות את העילה של פיצויים בגין תאונת דרכים.
משכך, גם אם לא נקבל את גרסת הנהג הן אודות השתוללותו של המערער בסמוך לתאונה, ואשר גרמה לה, וכך גם לא נקבל את גרסתו אודות ניסיונו של המערער לפגוע בו, אין בכך להעלות או להוריד, בחינת אופן קרות נזקיו של המערער.
למעשה, בית משפט קמא בחן את גרסתו של המערער, דהיינו כי נפגע בתוך המכונית, וכשבסופו של יום, דחה גרסתו זו נוכח נימוקיו, לרבות בהסתמך הן על דו"ח הפעולה של המתנדבת, וכן דו"ח נט"ן, אשר ככל הנראה, היוו חלק מהמוצגים לבית משפט קמא, וכפי שטענו המשיבים.
עם זאת, יוער, כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם ללא הסתמכות על מסמכים אלו.
די היה בכך לדחות את תביעתו, הואיל וגרסתו נדחתה, כאילו נפגע בגין התאונה ובעת שהיה בתוך המכונית.
יוער, כי בנוח למערער, לא היו כל מכות בתוך המכונית, ובנוח לו, בגרסה נוספת, היו מכות בתוך המכונית, שמחמתן נפגע.
מנגד, גרסת המשיבים מלכתחילה הייתה כי המערער לא נפגע בתוך המכונית, וכתוצאה מהתאונה, אלא כתוצאה מפגיעה בפניו בגין שכרותו, וללא קשר לתאונה.
בית המשפט מצא לנכון לקבל את עמדת המשיבים, לפיה כאמור, לא נפגע המערער בתוך המכונית."
"מכל מקום, אכן בית משפט קמא נסמך על עדות זו, וזאת כעדות סותרת לגרסתו של המערער, וכשמצאנו להוסיף את קביעתו של בית משפט קמא, לפיה הנפילה לא אירעה כתוצאה מהתאונה, אלא ללא כל קשר אליה.
מכל מקום בסופו של יום מדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים אשר לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עליהם.
לבסוף, אין אנו מתעלמים מכך שאכן המערער נפגע באופן קשה יחסית, אולם מנגד, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, כי לא הוכח שהמערער נפגע בנסיבות המהוות תאונת דרכים, אלא הפוך מכך. "
