(ת"א) 157620/09 תא (ת"א) 157620-09 זאב איתני נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 18/12/2014
על ידי כב' השופט: אליהו קידר
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי ביטוח בגין שריפה שאירעה בעסקו של המבוטח כאשר חברת הביטוח טוענת להפרת חובת הגילוי על ידי המבוטח אשר לטענתה לא הביא לידיעתה בטופס ההצעה מידע מהותי, לגבי הצתה בעסק שלאחריה ביטלה חברת הביטוח הקודמת את הפוליסה שהיתה בתוקף באותה תקופה.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לא הוצגו נוהלי החיתום ולא הוצגה הוראה, לפיה חתימה על הצעת ביטוח היא תנאי מוקדם להנפקת הפוליסה.
לא הוצגה הצעת הביטוח המקורית באמצעות נציג חברת הביטוח אלא מסמך מצולם.
התובע ומר בני עזר קיימו שיחה טלפונית עם הסוכן נתבע 2 זמן קצר לאחר החתימה על המסמך ואף קיימו פגישה עם הסוכן כדי לבדוק מהות המסמך והסוכן הכחיש כי החתים את התובע על טופס.
השמאי לא ביקש מסוכן הביטוח להחתים את התובע על הטופס עליו חתם לאחר האירוע.
לאחר ביטול הפוליסה בשנת 2006 עסקו של התובע לא בוטח במשך מספר חודשים.
התובע לא הציג פוליסות ביטוח תקפות בחברות ביטוח אחרות לאחר ביטול הפוליסה של בטוח ישיר. התובע לא הביא לעדות את סוכני הביטוח של אותן חברות כדי שיעידו על הפוליסות ומהותן (ב"שקנאי" וב"הראל").
הצעות הביטוח שצורפו לכתב התביעה אינן חתומות בחותמת "נתקבל" של חברות בטוח אלה.
נציג חברת שקנאי לא הובא להעיד כי העסק היה מבוטח גם כנגד הצתה.
בשנת 2006 העסק היה מבוטח ב"ביטוח ישיר" והיתה בו הצתה, בגינה שולמו לתובע פיצויים מופחתים עקב ביטוח בחסר. "
"קיימת עדותו של התובע כי הוא הוחתם על ידי הסוכן לאחר השריפה על מסמך אחד בלבד.
התובע אישר חתימתו על מסמך השמאי, שהיה לאחר השריפה.
לפיכך אני קובע כי התובע הוחתם לאחר השריפה על מכתב השמאי .
האם הפר התובע את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח התשנ"א – 1981?
נוסחו של סעיף 6 הוא כדלקמן:
"חובת גילוי
6. (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן – ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה.
(ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.
(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".
אין מחלוקת כי התובע לא ציין בטופס ההצעה ולא בעל פה בפני סוכן הביטוח על ההצתה משנת 2006. התובע אף לא ציין עניין זה בפני הסוקר.
התובע ידע כי ענין ההצתה הקודמת הוא ענין מהותי, שכן על פי עדותו הוא ציין זאת בפני סוכנים אחרים, שביקש באמצעותם לערוך בטוחים לאחר אותה הצתה.
לא הובאו הצעות חתומות בחותמת של חבורת הביטוח ולא הובאו הסוכנים להעיד על כך.
אם אומנם התובע ידע בהצעות ביטוח אחרות לציין עובדה זו, הוא ידע שהיא מהותית.
בס"ק (ג) לסעיף 6 ישנה חובת גילוי של התובע על פרט מהותי גם אם לא נשאל על כך וגם אם הצעה בכתב.
גם אם אקבל את גירסת התובע כי אמר לסוכן שהיו לו הצעות אחרות והוא לא רצה לראותם, עדיין אין בכך, כדי לפגום בחובת התובע לגילוי פרט מהותי.
אם אומנם הופרה חובת הגילוי, מהם תוצאות הפרה זו על פי סעיף 7 לחוק, ומהם התרופות על פי סעיף 8 לחוק?
נוסח סעיפים 7 ו- 8 לחוק חוזה הביטוח הוא:
"תוצאות של אי גילוי
7. (א) ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה.
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.
שלילת תרופות
8. המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;
(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה".
על פי סעיף 7 (ג), המתאים לענייננו מקרה הביטוח ארע לפי שנתבטל החוזה, הרי על המבטח לשלם תגמולי בטוח מופחתים בשיעור יחסי אבל המבטח פטור כליל מתשלום כזה, אם נתקיימה כוונת מירמה, ומבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי בטוח מרובים יותר אילו ידע את המצב לאמיתו.
באשר לכוונת המרמה ניתן להסיק אותה מהתנהגות התובע. התובע הסתיר את ההצתה הקודמת. התובע אישר כי היו חברות בטוח שלא רצו לבטח אותו לאחר ההצתה. התובע לא תמך עדותו בסוכנים של חברות הבטוח שלטענתו הסכימו לבטחו לאחר השריפה הראשונה. אין אנו יודעים האם הבטוח כלל כיסוי מפני נזקי שריפה, כיוון שלא הוצגה פוליסה שתצביע על כך.
מתוך האמור אני מסיק כי היתה לתובע כוונת מרמה בעת שהעלים את ההצתה הקודמת משנת 2006.
התובע עצמו העיד כי היו חברות שלא רצו לבטח אותו. אמנם העיד כי בסוכנות שקנאי ביטחו את עסקו לאחר ההצתה משנת 2006, אך לא הציג פוליסה על מהות ופרטי הביטוח. מאידך עדי הנתבעים העידו כי אם התובע היה מגלה את עניין ההצתה חברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת אותו. העובדה שלא הוגשו כראוי נוהלי החיתום ביחס לאמור לעיל, אין בה כדי לשנות מהחלטתי לקבל את עדויות עדי הנתבעים וכן את עדות התובע כי היו חברות שסירבו לבטח את עסקו.
אינני מקבל את טענת התובע כי הודיע לסוכן שיש הצעות שהגיש לחברות אחרות, אך הסוכן סירב לראותם, שכן ההצעות עצמם לא הוצגו לסוכן אל נאמר לו כי הן קיימות. אינני מוצא גם רשלנות תורמת של חברת הביטוח - באמצעות הסוכן, כיון, שחברת הביטוח לא ידעה ולא היה עליה לדעת את המצב לאמיתו.
לנוכח כל אמור לעיל, התובע אינו זכאי לתגמולי הביטוח ואני דוחה את תביעתו. "
