תא (ת"א) 52811-12-10 ליאור גבע-מעודה נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 22/1/2015
על ידי כב' השופט: יובל גזית
מייצגים: התובע ע"י עו"ד גוטמן, הנתבעת ע"י עו"ד אור-חן
עניינו של פסק הדין: בנוסף לסוגיית הדף הנזק שנגרם לנפגע, נדונה סוגיית הקף הגילוי של המבטח כלפי המבוטח בסוגיית ההשתתפות העצמית בביטוח רכב חובה.
רקע: המבוטח טען שהיה על חברת הביטוח לגלות לו, כי קביעת השתתפות עצמית בביטוח רכב חובה אינה מזכה באפשרות לתבוע את סכום ההשתתפות העצמית ממזיק בתביעת נזיקין.
בית המשפט קיבל את עמדת התובע בנושא ההשתתפות העצמית.
מתוך פסק הדין:
"התובע שילם פרמיה מופחתת בשיעור של 20% ובסך של 543 ₪, אך נקבע כי לא יפוצה בעד נזק שאינו ממון בסכום של עד 25,000 ₪ וכן שלא יפוצה עבור הפסד של 7 ימי עבודה.
חוקיות וסמכות קביעת פוליסה כגון דא אינה נתונה במחלוקת.
התובע היה בגיר עת שחתם על ההצעה לביטוח וקרא את ההצעה וההסבר טרם החתימה.
לפיכך, לא ניתן לשעות לטענותיו בדבר אי הידיעה של הפרטים הרשומים בהצעה, שאף הוסברו לו על פה כפי שהעידה הגב' מג'ירס.
אין ספק כי אין איזון מבחינה משפטית וניסוחית בין אדם מן היישוב לבין חברת ביטוח. אשר על כן עמדו בתי המשפט על זכויות האדם הפשוט והדגישו את חובת היידוע והווידוא החלות על חברות הביטוח.
בע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ נגד ישר, פד"י מט (2) נקבע מפי הנשיא שמגר:
"חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתקופה חל רק בהתקיים אותם תנאים" (הנשיא שמגר בעמ' 73).
ראו גם דברי כב' השופט גינת בע"א (חי') 3776/06 ניסים איפרגן נגד כלל חברה לביטוח בע"מ:
"20. אני סבור , כי בנסיבות העניין אין בכך די, אין בהבלטת הסייגים כדי לספק את מילוי חובת הגילוי (ראו שוורץ ושלינגר בעמ' 363).
תנאי מרכזי לתחולתן של תניות פטור בחוזי ביטוח (להבדיל מחוזים אזרחיים "רגילים"), הוא קיום "חובת הווידוא". על פי חובה זו, על המבטח לוודא שהמבוטח אכן ער עד לתנאים המוקדמים ולסייגים לכיסוי הביטוחי, אף מעבר לחובת הגילוי הייזום המוטלת עליו (שם, בעמ' 252). עיקרה של חובה זו הוא בהטלת "אחריות אקטיבית" על המבטח, היינו: להסב את תשומת לב המבוטח לתנאי הפוליסה, בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולודא את ערנותו לכך שתוקפה מותנה בתנאים שונים העשויים להגביל את זכותו לשיפוי."
ברם, אין ספק כי לא הובהר, הוסבר והודגש בפני התובע כי לא יוכל להפרע כדי הנזק שנגרם לו מן הנהג הפוגע (במידה ויש כזה, ובענייננו, כמתואר בכתב התביעה ובתצהיר התובע- יש).
הנהג הסביר הממוצע ואף למעלה מזה לא ער למשמעות ואינו יודע שלהבדיל מתביעת רכב, בכל הנוגע לנזק רכוש, לא יוכל להפרע מן הנהג הפוגע.
גם אם התנהגות הנתבעת אינה נגועה בחוסר תום לב או ברצון או ניסיון להטעות הרי שיש בהתנהגותה משום מחדל.
יצוין, משהנתבעת, באמצעות שלוחה סוכן הביטוח, טרחה והכינה הצעה לביטוח, נספח להצעת ביטוח ו"הסברים למבקש ביטוח חובה עם השתתפות עצמית" היה זה נכון, ראוי ומתבקש כי תכלול בהסבריה ובהצעה את המידע הרלוונטי החשוב דלעיל.
משלא עשתה כן, יש להתייחס לפוליסת הביטוח כפוליסה רגילה שהפיצוי ייגזר על פיה, אם כי יש להפחית מן הפיצוי את ההנחה שקיבל התובע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין (סה"כ 598 ₪)."
