תא (חי') 10923-10-09 פ' ע' נ' עיריית ירושלים הפניקס ואח'
בית המשפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 4/2/2015
על ידי כב' השופטת: בטינה טאובר
ענינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה בגין רשלנות רפואית בעילה של "הולדה בעוולה", בגין הולדתה של תינוקת חולה במחלה ניוונית שעברה, כפי הנראה בתורשה מצד אביה?
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"סבורני, כי בטרם אדון בטענותיהם של התובעים, לפיהן מעקב ההריון של התובעת 2 היה רשלני וכי כתוצאה מכך נולדה התובעת 1 במומיה, טענות הנסמכות על 3 חוות דעת רפואיות, שנערכו על ידי ד"ר זילברמן, מומחה ברפואת נשים, ד"ר רמדאן, מומחה בגנטיקה, וד"ר היילברון, מומחה בנוירוכירורגיה, ראוי להתייחס למאמר שפורסם על ידי פרופ' ישראלה לרר וקבוצתה: Delition of the ANKRD15 gene at 9p24.3 causes parent-of origion-dependent inheritance of Cerebral Palsy.
מאמר זה פורסם בשנת 2005 בכתב העת Human Molecular Geneticsעל ידי קבוצת חוקרים מהמחלקה לגנטיקה רפואית במרכז הרפואי הדסה, בראשה עמדה פרופ' ישראלה לרר ועליהם נמנה גם פרופ' זלוטוגורה, בעקבות מחקר שבוצע על משפחת ע' ובשיתוף פעולה עמה ואשר נועד לאתר את הגורם להופעת תסמונת שיתוק המוחין בקרב בני המשפחה.
במהלך ניהול ההליך כפרו התובעים בטענת הנתבעות, לפיה המחקר מתייחס למשפחת התובעים (ראה דברי עו"ד גבעון, עמוד 85 לפרוטוקול). ואולם, לאחר שנשמעה עדותו של פרופ' זלוטוגורה, אשר היה שותף בעריכת המחקר, אין עוד ספק, כי המחקר נסוב על משפחת התובעים, אשר אף נטלו חלק במחקר.
פרופ' זלוטוגורה הבהיר בעדותו (עמוד 48-49 לפרוטוקול), כי המחקר מתאר את משפחת התובעים ואת העניין שמצאו החוקרים בעריכתו.
...
המחלה... באותה שנה אי אפשר היה להגיע לאבחנה ספציפית של מחלת כלי הדם (צ"ל-מחלת הילדה)".
עוד ובנוסף, יצוין, כי מעיון במאמר עולה, כי המחלה מתאפיינת בכך, שרק צאצאים של זכרים לוקים במחלה ואילו צאצאים של נקבות, הנושאות את הגן הפגום, לא יחלו במחלה, למרות שירשו את הגן הפגום.
אין גם מחלוקת, כי התסמונת, ממנה סובלת משפחת התובעים, אינה מלווה במומים גופניים הניתנים לאבחון במהלך ההריון, לא כל שכן לא ניתן היה לאבחנם בעת ההריון הרלבנטי משנת 1987.
מן המקובץ עולה, אפוא, כי עלה בידי הנתבעות להראות, כי בזמן הרלבנטי להריונה של התובעת 2 (שנת 1987) לא היה קיים המידע הרפואי הזמין והאמצעים הרפואיים הדרושים, שהיה בהם כדי לאבחן את מומיה של התובעת 1 במהלך ההריון ו/או להצביע על סיכון מוגבר ללידת ילד חולה במחלה. פועל יוצא מן האמור, כי גם אם הייתה התובעת 2 מופנית לביצוע כל בדיקות המעקב הקיימות, לרבות ייעוץ גנטי, לא היה בהן לבסס חשד, שהתובעת 1 לוקה במחלה וכי קיים סיכון מוגבר המצדיק את הפסקת ההריון.
לאור האמור, סבורני, כי גם בהיעדר התיעוד הרפואי של מעקב ההריון, עלה בידי הנתבעות להדוף את התביעה כנגדן, משעלה בידן לבסס, כי אין ולא יכול להיות קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת, אשר לא ניתנת להכחשה בהיעדר תיעוד רפואי, לבין התוצאה הקשה של לידת התובעת במומיה. ראה: ע"א 6070/13, פלוני נ' בית החולים הסהר האדום (פרסום נבו), 20/01/15.
לנוכח קביעתי דלעיל, לפיה עלה בידי הנתבעות להוכיח הרבה מעבר למאזן ההסתברות את הליקוי הגנטי, ממנו סובלת התובעת 1, אשר אובחן לראשונה בשנת 2000, אשר במועד הריונה של התובעת 2 (שנת 1987) לא ניתן היה לגילוי ולאבחון ואשר נאמד על סיכון בשיעור של 1% בלבד, מתייתר, למעשה, הדיון בטענות התובעים, בכל הנוגע להיעדר קיומו של תיק מעקב ההריון, אשר מכוחו ובשל נזק ראייתי טענו התובעים להעברת נטל הראייה אל כתפי הנתבעות.
עם זאת, אציין, כי תביעה זו הוגשה כ-22 שנים לאחר לידת התובעת 1. תקנות הארכיונים מסדירות את נהלי הביעור של מסמכים רפואיים שנערכו במוסדות רפואיים. סעיף 12(1) לחלק ב' לתוספת הראשונה לתקנות הארכיונים קובע במפורש, כי רשומה שלפני הלידה, שנוהלה בתחנה לאם ולילד (קרי, תחנת טיפת חלב), ניתן לבער במלאת 55 שנים לאם התינוק.
עדותו של מנהל תחום ניהול רשומות בעיריית ירושלים, מר דרור צליק, האמון, בין היתר, על שימור וביעור רשומות רפואיות, בדבר ביעור החומר הרפואי בשנת 2003 ולאחר שמלאו לתובעת 2 55 שנים, לא נסתרה."
"בענייננו, אין מנוס מלתת את הדעת להתנהלותם של התובעים, אשר בחרו שלא להציג את הרשומה הרפואית אשר מצויה הייתה ברשותם, כמו גם הימנעותם מליידע, בין במסגרת כתב התביעה ובין באמצעות המומחים מטעמם, כי במועד הגשת התביעה ואף קודם לכן אובחן כבר הליקוי הגנטי, ממנו סובלת התובעת 1 ואשר לא ניתן היה לאבחון וגילוי במועד הריונה של התובעת 2.
בנסיבות אלה, סבורני, כי לא ניתן להימנע כליל מפסיקת הוצאות משפט, ולו הוצאות מדודות.
סוף דבר
הנני מורה על דחיית התביעה."
